כשאת הבת למשפחת פוטר.

״היי אחות״ ג׳יימס אומר לי כשאנחנו נכנסות לאולם הגדול ״איך את?״
״מופלא״ אני אומרת בסרקסטיות והוא לא מבין את הרמז.

למה זה כל כך קשה לי להראות לאנשים שאני כועסת עליהם?

אני אוחזת ברצועת התיק שלי וממשיכה להתקדם אל עבר שולחן בית הפלפאף, שם וויקטואר מחלקת לוחות זמנים, ומשאירה את ג׳יימס מאחוריי; הוא מושך בכתפיו ומצטרף לשולחן בית גריפינדור.

אני מתיישבת בין ארווין לוויולט ומכבדת את עצמי בקצת טוסט חם עם חמאה. מי שלא מכין את האוכל הזה בהחלט יודע איך לצלות טוסט. אני מסתכלת על הטוסט המוזהב בכמיהה. זה המחשבות שלי? אני לא יכולה להיות יותר משעממת.

״לילי״ ארווין מושך את תשומת ליבי ״קחי מערכת״ הוא מושיט לי פיסת קלף ועלייה מערכת שעות מסודרת.
״שיקויים שעתיים ראשונות...״ טנדיה, ילדה נוספת שאיתי במעונות בעלת שיער שחור ארוך ופוני בובה מציינת. ״אחלה דרך להתחיל את השנה נכון?״ היא מגחכת ולוקחת לידה את קופסת הקורנפלקס.
״למה?״ אני משיבה בבלבול.

פרופסור סלגהורן נראה נחמד.. נכון?

״טוב,״ ויולט פותחת ״פרופסור סלגהורן אולי נחמד, לחלק מהתלמידים, אבל יש איזה דיוקן של מורה עצבני שלימד פה פעם שעוזר לו״ היא אומרת, מסמנת בידייה מכראות. ״הוא יכול להוריד נקודות והכל ואפילו לטייל בכיתה כי תלו במיוחד בשביל זה עוד מסגרות. והוא בעצם מנהל את השיעור ושופט את סלגהורן בזמן שההוא נותן פרוטקציות״ אני מסמיקה מיד.

זה ברור לי שאם ינתנו פרוטקציות למישהו על פרסום, זה יהיה לי. רק לפני שבוע הייתה כתבה על זה שלבשתי שמלה של איזה חנות בסמטת דיאגון כשהלכנו למסעדה, והחנות הזו נהיית פופולרית מרגע לרגע. מה אם הייתי לובשת איזה שילוב צבעים מזוויע? היו מבקרים אותי בכל העיתונים! גם אני רוצה לפעמים פשוט להיות נורמליות ולא לדאוג כל כך לגבי איך אני נראת.

״אז בקיצור, לא כיף. פרופסור סנייפ הוא זה שבאמת מלמד את השיעור. והוא רע לכולם חוץ מלסלית׳רינים. ממש רע. אבא סיפר לי. פשוט נורא.״ היא מנענעת בראשה ומכניסה חתיכה של חביתה לפיה.

אני מכירה את השם הזה; אלבוס נקרא על שמו, סוורוס סנייפ. אבא סיפר לנו כמה הוא היה אמיץ, ושהוא היה סוכן משולש מול שני הקוסמים הכי חזקים שהיו. אבל עכשיו, כשוויולט אומרת את זה ככה.. זה נשמע קצת מוזר.

״קדימה קדימה, שלא תאחרו!״ וויקטואר קוראת בקול המתנגן שלה. ״לא ביום הראשון כמובן! אה ורגע אחד, לפני שאתם הולכים. אימפנטוס״ היא מנפנפת בשרביטה בתנועה מעגלית, ועל השולחן מופיעים, בשתישורות מסודרות, כוסות סגורות לדרך של שוקו חם מהביל. הריח המתוק ממלא אותי וגורם לי להתעורר. אני לוקחת לי כוס אחת ושמה לב שבהמשך השורה של הכוסות צבע המכסה משתנה מלבן כמו הכוס לחום בהיר, ומנחשת ששם יש קפה. אני יוצאת מהאולם עם ארווין ונעצרים כשאנחנו מגיעים לאולם הכניסה.
״אהה את יודעת אולי איפה זה?״ הוא שואל, מסתכל סביבו.
״לא, אבל חשבתי שכתוב במערכת איפה״ אני עונה בקצרה, כמעט מצפה לתשובה הברורה מאילה.
״כן אבל אני לא יודע איפה זה מרתף 27״ בינגו. קאצ׳ינג, כל הכסף אל לילי.
״בוא אחריי״ אני מתקדמת לעבר הדלת שמובילה למרתפים ויורדת, אוורין מאחורי. אנחנו הולכים בשתיקה עד שלפתע אנחנו שומעים רחש מהמשך המסדרון החשוך והקריר.
״אתה יודע איזה שהם לחשים?״ אני שואלת בתקווה, עיניי עדיין מקובעות להמשך.
״ל-לא... ל-לילי א-א-ני לא חושב שכ-כדאי שנמשיך״
״חכה״ אני מתקדמת צעד קדימה. צעד שני, שלישי. אני לא רואה כלום אחרי הפנייה החדה במסדרון. הרחש גובר עם כל שנייה, למין צפצוף מרטיט.
אני מתקדמת אץ הצעד הרביעי שלפתע צל גדול מופיע על הקיר שממולי, ואני משחררת צרחה. ארווין לבן כמו גיר. שנייה לאחר מכן התוקף שלנו מתגלה מהפנייה. עכבר קטן ולבן, רץ במהירות לאורך המסדרון שאנו עומדים בו. אני עומדת, המומה, כשארווין קופץ הצידה בזמן שהעכבר רץ לידו.
מבטינו נפגשים ואנחנו עומדים בשתיקה. אני מרגישה את בטני כואבת ולפתע מתפרצת בצחוק, ארווין אחריי.

***

אני פותחת את דלת המרתף הכבדה ומציצה פנימה בחשש. 

״סליחה אדוני״ אני אומרת כשאני שמה לב למורה הקשיש שיושב בקדמת הכיתה. ״לא מצאנו את המרתף וקצת נאבדנו. זה לא יחזור על עצמו״
״זה בסדר, הכל בסדר, זה היום הראשון!״ הוא אומר ומנופף בידו בקלילות, מבטל את דברי. ״לילי לונה פוטר נכון?״
״כן אדוני״
״ואתה בחורי?״
״ארווין פרופסור. ארווין מדיקוס.״ ארווין עונה לו בפרצוף רציני. אני מתאפקת שלא לפלוט צחוק.
״שבו, שבו. יש לכם את הספרים נכון?יש מקום בשורה השנייה. אז כפי שאמרתי, השנה נכסה את הבסיסים הנפוצים לשיקויים, דרכי הכנה, מרכיבים והשפעותיהם, ואולי אפילו נתחיל ברעלים ונוגדנים.״ הוא ממשיך ואנחנו הולכים להתיישב בשולחן הקטן.

אין סיכוי שנשתמש בקדרות שלנו נכון? ושלי חדשה..

אני מוציאה את הספרים שסחבתי בתוך הקדרה וחוזרת להקשיב.

״ולמרות שיש לנו הרבה נושאים לכסות, אני חשבתי שכדאי שנעשה שיעור קצת יותר נחמד. לתת אתגר קטן ו-״ סלגהורן מדבר בהתלהבות אך נקתע על ידי קול קר ואפילו משועמם מעט למשמע.
״למרות שתכנוני השיעור שלך נראים די..  נחמדים, הוראס, אני בספק אם מישהו מהם יצליח בדבר אם הוא לא יקשיב העלמה ארגהם!״
אני מסתכלת אל וויולט מייד, ורואה אותה מסתכלת, קצת בפחד, אל דיוקן התלוי על הקיר. בדיוקן עומד, בפנים רציניות, איש בעל שיער שחור ושמנוני ואף נשר. הוא לובש כולו שחור ונראה מאיים למדי, ציור או לא.
״אה, סוורוס, תסלח לילדה. היא בטח מתרגשת.״ סלגהורן אומר, מעט לחוץ. ניכר כי גם הוא מעט מפחד מהאיש. ״ילדים, זה פרופסור סנייפ, הוא יעזור לי ולכם במהלך השיעורים.״
אני מתחילה לבחון את הכיתה ורואה שברחביה קיימות תמונות ריקות, עם מסגרות בכל הצבעים והעיטורים.
״אז מה שאמרתי, אתגר. המנצח יזכה את הבית שלו בארבעים נקודות, אז אני חושב שיש לכם תמריץ גדול״ סלגהורן ממשיך במבוכה. ״המטרה שלכם היא לכתוב לי מהם הרכיבים שנזקק להם כדי להכין שיקוי נגד לרעל הזה״ הוא קם ממקומו בקצת קושי, והרים מבחנה ובה נוזל בצבע בז׳ כהה. ״כל אחד מכם יורשה להריח אותו, להתבונן בדרך שבה הוא זורם, במרקם שלו וכו. אך זיכרו את מילותיי- אם הוא רק נוגע בעורכם, אתם תמצאו את מותכם תוך שלוש דקות. גם זה רמז די גדול. שיקוי הנגד שאת רכיביו תצטרכו לגלות צריך להשפיע בלא יותר משלוש דקות. החלו״

הפרק הקודם