לילי וג'יימס

מצטערת שלקח מלאא זמן, פשוט זה תקופה של מבחנים והכל... לא משנה,

ממש נהנתי מהתגובות, הן היו ממש כיפיות וטובות... תגיבו גם בפרק הזה!

תהנו!!!! =) :) 3<

לילי וג'יימס הציצו דרך חור המנעול בסקרנות.

"הו, פרופסור דמבלדור, אדוני.. אני לא יודעת מה לעשות...

אתה הראשון שאני מספרת לו את זה והעטרת הייתה של אמא שלי, מה אעשה?"

יבב קול אישה מהכיתה.

קולה של האישה היה צעיר, אך היה בו משהו שהיה בקולם של אנשים זקנים מאד.

"מי זו?" לחשה לילי לג'יימס מתחת לגלימה.

"אני לא יודע.."

הוא לחש  אך השתתק בפתאומיות.

גם קולו של דמבלדור נשמע.

"העלמה רייבנקלו, את חייבת להקשיב לי.

תני לעלמה אוואנס את העטרת.

היא שייכת לה.

ואתה, סר ניקולאס, תיתן לאהבת האמת שלה, בבוא הזמן, את חרב גריפינדור."

"ניק- כמעט- בלי ראש?"

הגה ג'יימס את המילים ללא קול.

"רוח הרפאים של רייבנקלו?" הגתה לילי את המילים באותה הצורה.

"אני לא יכול לתת לה את חרב גריפינדור!

כל רוח רפאים של בית כלשהו כעברה לגור כאן התחייבה שלא תיתן את חפץ הבית שלה לעולם-"

"אלא אם כן יקרה מקרה מחייב.

אני יודע את החוקים, סר ניקולאס, וצר לי, אך זה מקרה מחייב."

נשמעה אנחה כבדה.

"סיפרתי לכם על פרופסור טרלוני ועל נבואתה בפונדק ראש החזיר, הלא כן?

ובכן, יש לי עוד משהו לספר לכם."

לילי וג'יימס נשמו בשקט, שחלילה לא ישמעו אותם מעבר לדלת, מרוב שקט.

"בפונדק ראש החזיר, כאשר יצאתי מלא מחשבות מנבואתה של טרלוני, לפתע הסתובבתי.

לא ידעתי בעצמי מדוע, אך מאחורי ניצבה דמות.

נעצתי בדמות את מבטי.

זו הייתה פרופסור טרלוני.

היא שוב נהייתה מוזרה כמו כשהייתה כשניבאה את נבואתה.

ואז היא התחילה.

'בשנה השביעית יהיה קרב על הוגוורטס.

אוכלי המוות ואדון האופל עצמו ישתתפו בו.

ובשיא הקרב, נסיכת טרזה ואהבת האמת שלה יצטרכו להלחם על חייהם מול אדון האופל ולהציל האחד את השני.

אך הם לא יהרגו אותו.

במקרה שייכשלו בניצוח אדון האופל, העולם ייהפך לרע.

אדון האופל ומשרתיו ישתלטו על הכל.

 ובמקרה שינצחו...'

לא הספקתי לשמוע את המשך דבריה כיוון שאוכל מוות קפץ עליה לפתע משומקום. 

הוא תפס בה והתעתק איתה.

הצלתי אותה,

והבנתי שכדי לעזור לה מפני אוכלי מוות נוספים אצטרך להביא אותה להוגוורטס,

המקום היחיד שאליו הלורד וולדמורט מפחד לבוא,

ולשכור אותה לעבודה בתור המורה לגילוי עתידות, למרות חוסר רצוני המוחלט.

השנה, לאחר השרפה שאירעה ביער, אני בטוח שהעלמה אוואנס היא נסיכת טרזה, ושיכנעתי גם אותה להאמין בזאת,

ואילו אהבת האמת שלה היא האדון פוטר.

לפי איך שהיא התנהגה אליו בשעת השרפה, אני משוכנע בכך.

אם הם אכן יצטרכו להילחם כנגד הלורד וולדמורט, כדאי שיהיו להם אמצעים.

לכן, סר ניקולאס והעלמה רייבנקלו, תנו להם את חרב גריפינדור ואת עטרת רייבנקלו,

בעילום שם, כמובן, כדי שיוכלו להילחם נגד הלורד וולדמורט ושיהיה להם סיכוי, גם אם הוא קלוש ביותר.

אך כעת, תנו לי את החרב והעטרת כדי שאוכל לבדוק אותם ולראות שאין בהם שום כישוף מסוכן."

"כן, פרופסור דמבלדור אדוני.."

ענו שתי הרוחות ועברו דרך הדלת הסגורה, וגם דרך גופם של ג'יימס ולילי, שחשו כאילו  טבלו באמבטיית קרח קפואה במיוחד.

ניק והרוח השנייה הסתובבו, כיווצו את עיניהם, לא ראו דבר והמשיכו לרחף לכיוון המרתפים.  

לילי וג'יימס הורידו את גלימת ההיעלמות מעליהם.

"לילי, את יודעת מה זה היה?" שאל ג'יימס, ולילי סיפרה לו מה שדמבלדור סיפר לה, והוסיפה את מה ששמעו עכשיו.

 "רגע.

זה אומר שנועדנו להיות ביחד?" שאל ג'יימס.

"כנראה." אמרה לילי, מסמיקה עמוקות.

לפתע נרתעה בבהלה, כנזכרת במשהו.

"אמ.. ג'יימס, מה השעה?"

היא שאלה בפחד. ג'יימס הסתכל בשעונו.

"אוי לא." אמר. "השעה 3 בלילה."

לילי הביטה בו בעיניים גדולות, והוא הביט בה בחוסר אונים.

"תלמידים מחוץ למיטות!!"

שאג קול מאחוריהם.

לילי גילגלה את עיניה את עיניה והסתובבה.

בינתיים החתולה גברת נוריס, חתולתו של פילץ', התחככה סביב רגלו של ג'יימס.

הוא בעט בה בכעס.

"חסר לך שתיגע בחתולה שלי, שמעת?!"

צעק פילץ' על ג'יימס ושם את ידיו על צווארו.

 "עזוב אותו! זאת רק אשמת החתולה הטיפשה שלך!"

החזירה לילי צעקה.

פילץ' עזב את ג'יימס בגסות ושילח מבט ארסי אל עבר לילי.

"בואו איתי שניכם." הוא ירק.

לילי וג'יימס נגררו אחריו בשריכת רגליים למשרדו.

אז, תגובות!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

הפרק הקודם		הפרק הבא