מייסדי הבתים

ביום שלמחורת נפגשו ארבעת הקוסמים.
כל אחד מהם היה להוט לעלות את הצעתו לסוג התלמידים שיתקבל לבית הספר,
ואף כל אחד מהם היה נכון להתעקש ולהילחם על דעתו.
ריוונה הייתה זאת שפתחה את השיחה,
"אני מקווה שחשבתם על סוג התלמידים שיתקבלו לבית ספרנו." היא אמרה.
גודריק וסאלזר ענו כאחד, "בוודאי!"
ולפני שלריוונה הייתה הזדמנות להמשיך בשיחה,
גודריק התפרץ,
"אני חושב שהתלמידים צריכים להיות בעלי אומץ לב ותושייה,
משום שפחד יהווה מחסום לקוסמים שרוצים להשתמש בקסם.
קסם זה לא משחק לפחדנים."
סלאזר גיחך בשקט,
ריוונה שהייתה נחושה להביעה את דעתה אמרה,
א"ני חושבת שעדיף שנקבל תלמידים
בעלי חוכמה והיגון.
מכיוון שאנו רוצים לא לבזבז את זממנו על אלה שאין בהם הכוח הגלום לשימוש בקסם,
אלא להקדיש זמן לאלה שיש להם מידה של כישרון ופונטיצאל להצליח."
סלאזר, שהבין שאם הו לא יקח חלק מהשיחה,
דעתו לא תעמוד כלל על השולחן,
ולכן אמר,
"אני חושב שאנו צריכים לקבל רק קוסמים שהינם שואפים לכוח,
כי בלי שאיפות אין לאן להתקדם,
אין רצון להצליח.
ובנוסף, אני חושב שעל התלמידים להיות טהורי דם.
אנחנו לא יכולים ללמד כל קוסם מהרחוב,
צריך שיהיה בהם לפחות שמץ של כבוד,
לא כך?"
גודריק התרגז,
"תמיד יש לך אמונות קדומות, סלאזר.
אתה חושב שאתה יותר טוב מאחרים,
בגלל ששני הוריך הם קוסמים.
אז בוא אני אדווח לך חדשות מרעישות,
אתה לא טוב יותר מאחרים!
אתה חושב שחצויי דם וילידי מוגלגים,
או איך שאתה מכנה אותם,
בודצדמים.
הם..."
סאלזר המשיך את משפטו של גודריק,
"הם סתם תועבה בעלת שמץ של קסם,
אבל מי כמוך יודע זאת?
אתה חצוי דם לא?"
גודריק איבד את שפיותו,
והתנפל על סאלזר.
ובמהרה החלה בינהם קטטה,
ריוונה צעקה, "תפסיקו לריב!
אתם לא נוהגים בהיגיון.
תפסיקו מיד!"
אך כל צעקותיה היו לשווא,
וריוונה ויתרה והלכה ברוגז.
אך כרגיל,
איש מהם,
אף לא אחד, שם לב להלגה שעמדה בבישנות בצד.
איש לא הניד עפעף שהיא באה,
היא חשבה שאפילו לאוויר מתיחסים יותר מאשר אליה.
כעס החל לגעות בליבה של הלגה,
היה נמאס לה שמתעלמים ממנה.
הלגה העיפה באוויר את גודריק וסאלזר,
והפילה אותם בחבטה ארצה.
שניהם הביטו בה מופתעים,
אפילו הלגה הייתה מפתעת מעצמה,
אך הזעם שהיה עצור בה,
הניע אותה להמשיך.
הלגה צעקה פעם אחת, "אתם תקשיבו לי!
אני רוצה שסוג התלמידים יהיו תלמידים בעלי לב טוב ומתחשבים,
לא כמוכם."
גודריק וסאלזר היו המומים, הם לא ציפו שאי פעם יגידו להם דבר כזה.
ועוד יותר לא יאמן שהלגה תגיד את זה,
לפתע החלו רגשות אשם לתקוף את הלגה.
הלגה הבינה ששגתה,
היא אמרה בלחש, "אני מצטערת. לא התכוונתי לזה."
ופתחה בריצה,
הרחק משם.
ריוונה חזרה בדיוק כשהלגה עזבה,
ריוונה אמרה,
"בפעם הבאה ננסה להחליט ביחד.
ללא הפרעות מצדכם.
מתי תפסיקו לריב?
אני לא מבינה מה מניע אותכם לכך,
אבל כל זה לא משנה.
אם אתם כל כך רוצים לריב,
אנא אל תעשו זאת
כשאתם
לצידי.

הפרק הקודם		הפרק הבא