בין לבין

יום החתונה הגדול הגיע, המתח היה באוויר , וכולם היו לחוצים.
מולי וויזלי התרוצצה בחצר ביתה, מסתכלת ובודקת שהכל במקום.
ג׳יני הייתה בחדר הישן שלה, עם השמלה שלה עליה, והשיער שלה אסוף בפקעת מושלמת.
״הנה ג׳יני. את מוכנה?״ שאלה הרמיוני בחיוך
״בואי נעשה את זה.״
״את הולכת להתחתן!״
״אני הולכת להתחתן!״
שתי הבנות קפצו וציחקקו ושמחו, וכשהגיע הזמן לרדת, הרמיוני עזבה את ג׳יני והלכה אל העמדה שלה, היא הייתה השושבינה הראשית, כשרון היה השושבין הראשי.
ג׳יני הלכה אל החופה, אביה מחזיק אותה.
הארי חייך והחל לבכות מאושר. כל מה שהוא אי פעם רצה , עכשיו הוא מקבל.
גם ג׳יני בכתה, וזה הרס לה קצת את האיפור, אבל לא נראה כי זה הפריע לאף אחד.
הם נשאו את הנדרים, והחליפו את הטבעות, הטקס עבר מושלם, והשניים היו מאושרים עד הגג.
כמו שתמיד נהוג בחתונות, הכלה הייתה זורקת את הזר, ומי שהייתה תופסת אותו , הייתה הבאה להתחתן.
כל הבנות עמדו מאחורי ג׳יני, מתרגשות לדעת מי תהיה הכלה הבאה, כשהזר נחת על הרמיוני, שלא התכוונה לתפוס אותו מלכתחילה, היא חשבה שזה מנהג מטופש.
הרמיוני התקדמה אל עבר רון, הוא חייך כשראה אותה מתקרבת. והחזיק את ידה כשהגיעה. הוא המשיך לדבר עם הארי, למרות שהרמיוני לא הקשיבה.
היא רק הסתכלה על הזר.
האם היא באמת הבאה להתחתן?

רון והרמיוני חזרו לבד אל הדירה, הארי וג׳יני יצאו ישר לירח הדבש שלהם.
״אוי רון! יש פה משהו ממש מסריח!״ היא צעקה וסתמה את האף שלה.
היא חיפשה אחר מקור הריח, ולבסוף מצאה שזה היה הכביסה המלוכלכת של רון.
״רון! תבוא לפה ותכבס את הכביסה שלך!״
״אחר כך!״ רון צעק מהסלון והמשיך לקרוא את הנביא היומי, הפעם , להפתעתו , לא הייתה שום כתבה על הארי וג׳יני.
הרמיוני ירדה למטה , סל כביסה בידיה.
״את הולכת לעשות כביסה?״ הוא הרים את עיניו מהנביא.
״כן״
״את יכולה לעשות את הכביסה שלי גם?״
״לא, תלמד לעשות כביסה בעצמך״
״נו באמת הרמיוני!! אני אלמד בפעם הבאה!״
״לא אתה לא!״
״נכון, אבל,תהיי נחמדה.״
״זה שאני נותנת לך לעשות כביסה , זה להיות נחמדה. ככה תוכל ללמוד״
״סיימתי ללמוד לפני שש שנים, לא צריך יותר״
״אז אין כביסה בשבילך״
הוא נאנח וחזר לקרוא את הנביא, והרמיוני נכנסה לחדר הכביסה.

מאוחר יותר בלילה, רון והרמיוני נרדמו על הספה , לאחר שעשו די הרבה דברים באותו ערב.
הרמיוני התעוררה מאחת הנחירות של רון, והשאירה אותו על הספה.
היא לקחה את הבגדים הנקיים שלו שהיו על הרצפה והחביאה אותם באחת המגירות בארון של הארי.
אחרי שבדקה שרון לא ער בכלל , היא חזרה לישון איתו כפיות, עד הבוקר.

״הרמ׳״ היא התעוררה מלחישתו של רון.
״הרמ׳ את ערה?״
״כן״
״אני לא מוצא את הבגדים שלי, ואין לי שום דבר אחר נקי.״
״אז כדאי שתעשה את הכביסה שלך.״
״אני לא יודע לעשות כביסה״
״כל יום לומדים משהו חדש רון״ היא אמרה ועצמה את עיניה שוב.
״את יודעת איפה הבגדים שלי , נכון?״ הוא אמר והיא חייכה
״אולי״
״הרמ׳ איפה הבגדים שלי?״
היא התרוממה לישיבה וכיסתה את עצמה בשמיכה וסגרה אותה, כך שיראה כאילו יש לה טוגה רומאית.
״לא יודעת״ היא אמרה וקמה.
רון לקחה אחד מהמגבות שהייתה באזור וכרך אותה סביב החלק התחתון של גופו, מה שנראה כמו חצאית.
״הרמיוני״ הוא לחש
״איפה הבגדים שלי?״ אמר והתקרב אליה.
״אם תתפוס אותי אני אגיד לך״ היא אמרה והחלה לרוץ ברחבי הדירה, רון אחריה.
״הרמיוני!!״ הוא צעק אחריה , והיא ברחה.
״לה לה לה! לא תתפוס אותי!״ היא שרה בקולי קולות, והוא רק רודף אחריה, מנסה להרים את המגבת שחצי נופלת ממנו.
הם המשיכו במרדף כמה דקות נוספות, עד שהרמיוני מעדה ונפלה על הספה.
רון בא מעליה ונישק אותה בפה , מחייך.
״בבקשה, תעשי לי את הכביסה״
״או קיי , רון״ היא אמרה והמשיכה לנשק אותו.

הפרק הקודם