זוויות שונות

נרקיסה מאלפוי ידעה שהתוכנית שלה די גרועה. לעזאזל! בטח בעלה היה יכול לטוות לה תכנית יותר טובה, אם התכנית לא היה נגדו...

נרקיסה ישבה מעל שולחן הכתיבה שבחדרה, ושירבטה מכתב לדראקו.

דראקו,

איפה אתם? זה כל מה שאני רוצה לדעת. ותגיד לי, אם אתה עדין נאמן לי.

נרקיסה

המכתב היה קצר בכוונה; היא רצתה להראות לדראקו שהיא פגועה וכועסת. 

היא נגשה לינשוף שלה, סלאזר, ואמרה:

"תאתר את לוציוס ודראקו, ותן את זה לדראקו."

והיא קשרה את המכתב לרגלו.

הינשוף פלט קריאה ועף דרך החלון.

נרקיסה הביטה אחריו, שבעת רצון.

היא ידעה שהוא יאתר אותם. אין סיכוי שלא.

דראקו מאלפוי ישב בתוך האוהל.

אביו היה בחוץ, קורא ספרי הורוקרוקסים ומזמר לחשים אפלים שיהפכו את הנשמה שרצח, לחלק מנשמתו.

דראקו עוד לא נרגע לגמרי מזה שנחשב רוצח. אבל הפעם אולי יצליח לברוח... להגן... לעצור... לא, אין לא סיכוי. אבל זה ממש לא סלית'ריני להתייאש עכשיו.

"דראקו," נשמע קולו העמום של לוציוס מבחוץ, "מה אתה עושה?"

"כלום!" קרא אליו דראקו.

לוציוס נכנס לאוהל ואמר לדראקו בהתרגשות:

"כמעט הצלחתי. יש לי כבר את התחנה הבאה שלנו:

ארני מקמילן וחנה אבוט, הם התארסו שבוע שעבר, ועברו לגור ביחד."

הפרק הקודם		הפרק הבא