As long as you need me

תהנו מהפרק אהובים !

--

"נא להוציא את הספרים," פרופסור פליטיק אמר, עומד על כמה ספרים שנמצאים על שולחנו מפני שהוא נמוך.

הרמיוני מוציאה את הספרים, ופותחת בעמוד הקשור לשיעור.

אתמול, מיד אחרי המשחק, הלכו שלושתם לדמבלדור והסבירו לו מה קרה, ומה הארי ראה.

דמבלדור לקח את זה ברצינות, ונתן לשלושתם ללכת בהרגשה יותר בטוחה.

בתקווה שהצרה הזו כבר פחות קשורה אליה, הרמיוני חוזרת לשגרה.

היא מתחילה לקרוא, עד שהיא מרגישה חפץ שנזרק עליה ופגע בכתפה.

היא שלחה מבט נזעם לרון, לאחר שהבינה שהוא זה ששלח את הפתק, ופתחה אותו בשקט, בזמן שהפרופסור פליטיק הסביר את הנושא שהיה ידוע לה כבר מראש.

הרמיוני! מאלפוי כל הזמן מסתכל עלייך! מה קורה לו?

היא הביטה ברון שישב מאחוריה, שולחת לו מבט מבולבל.

הוא משך בכתפיו והרים את גבותיו, כחסר אונים.

היא הסתובבה לצד השמאלי שלה, וברגע שמבטה פגש את פניו של מאלפוי, הוא הסיט את עיניו לפרופסור פליטיק, עובדה שהוכיחה את טענותיו של רון.

היא נאנחה, ופתחה את הספר, ממשיך ללמוד את החומר.

"עכשיו, למרות שזה לא שיעור שיקויים, מישהו מכם יכול בבקשה לומר לי מה ההבדל בין שיקוי המוות החי, לבין שיקוי אהבה, ומה דומה?" שאל הפרופסור, ואף אחד לא הרים את ידו מלבד הרמיוני.

"כן, מיס גריינג'ר?" הוא שאל בחיוך.

הרמיוני נעמדה, והתחילה להסביר.

"שיקוי המוות החי הוא מצוין ברגע שעלה של דפנה 'נמס' בתוכו. יש אומרים שטיפה ממנו תהרוג 50 איש. בעוד ששיקוי אהבה הוא שיקוי אהבה מסמם, שגורם להתאהבות עיוורת." היא אמרה, ולקחה נשימה לפני שהמשיכה.

"לדוגמא.. יש אומרים, על פי המדע,שזה שאין לנקוב בשמו אינו מסוגל לאהוב, מכיוון שהוא נוצר על ידי שיקוי אהבה, שאינו מייצג אהבה אמיתית." היא אמרה, ואנשים נהיו שקטים והקשיבו יותר.

פרופסור פליטיק הרים גבה ואמר, "זה נכון, מיס גריינג'ר. תוכלי בבקשה לומר לי מה דומה?"

הרמיוני הנהנה ברצון.

"בהחלט, אדוני. הדומה הוא ששני השיקוים אינם מייצגים משהו אמיתי. שיקוי המוות החי הורג רק את הגוף שלך, ולא את הנשמה, ושיקוי האהבה אינו מייצג אהבה אמיתית."

"יפה מאוד, מיס גריינג'ר. 10 נקודות נוספות לגריפינדור." הוא חייך, והרמיוני התיישבה במקום, מרגישה גאה בעצמה.

לפתע היא שמעה משפט שהקפיא אותה מאחוריה.

"יפה גריינג'ר, נראה שחקרת את הנושא לעומק," הוא אמר, והיא יכלה ממש להרגיש בעיניו המביטות בה.

היא החליטה להתעלם, והמשיכה להקשיב להמשך השיעור.

~

הרמיוני חזרה לחדר המועדון שלה לאחר יום ארוך של לימודים קשים, ובדרך ראתה מודעה שהייתה תלויה על הקיר.

היכונו היכונו!

נשף סיום הבגרויות של תלמידי השנה השישית מתקרב ובא!

השבוע הזה, ביום חמישי מיד אחרי הבגרות האחרונה בשיקויים.

נשף נעים :)

הרמיוני חייכה לעצמה, מסתכלת על העיצוב המקסים של הכרזה, אבל יודעת שאין הרבה זמן.

ימי שלישי, רביעי וחמישי הם הימים של הבגרויות.

ממש ליד הכרזה של הנשף, יש לוח מודעות ובו תלוי על דף חלק לוח מועדי הבגרויות של תלמידי שנה שישית.

הרמיוני מסתכלת, ומבחינה כי שינו את מועד הבחינה בחקר המוגלגים.

"את באה לכאן הרבה?" היא שמעה קול מאחוריה, וקפצה כי נבהלה.

"מה אתה עושה פה? זה שעת כיבוי," היא לחשה למאלפוי.

"עברו בדיוק 3 דקות משעת הכיבוי, ואני יכול לשאול אותך את אותה השאלה." הוא חייך בשחצנות המתאימה לו.

הרמיוני פשוט גלגלה את עיניה וחזרה להביט בלוח המבחנים.

"שינו את המועד של חקר המוגלגים." הוא אמר, נאנח, נצמד לקיר ומתיישב לרגליה, רק שפניו לכיוון המדרגות. 

היא עוצמת עיניים, נאנחת, ומתיישבת לידו.

"אני יודעת."

הם שותקים לכמה רגעים. לא שתיקה מביכה, שתיקה שהיא יותר בקטע של מנוחה.

"אני מצטער," הוא אמר, מביט בה.

היא מביטה בעיניו, אבל לא בטוחה למה הוא מתכוון.

"על הכל," הוא מסביר עם תנועות יד.

"על שקראתי לך בוצדמית, ועל שהולכתי אותך שולל, ועל שבלבלתי אותך." הוא אומר בשקט, פניו מביטים קדימה.

"לא שזה ישנה משהו.." הוא אומר.

"אוקיי," הרמיוני הנהנה, והתאכזבה מעט, לא בטוחה כל כך.

"ידידים?" היא שאלה בחיוך, מגישה לו את ידה.

"ידידים," הוא נאנח, משלב את אצבעותיו באצבעות אלו שלה, ומחייך בחזרה.

אבל גם אז, הרמיוני הרגישה עקצוץ מכף ידו, וידעה.. שזה לא יחזיק מעמד.

~~

"הארי, רון." הרמיוני קראה כשהיא נכנסה לחדר המועדון.

כולם, אבל באמת כולם, ישבו בשולחן הלמידה בשקט, ולא צייצו אפילו. פשוט למדו לבגרות הראשונה של הבוקר, חקר המוגלגים, או אחרים, שלמדו לטיפול בחיות פלא.

"הרמיוני," רון חייך, וקם מהשולחן, כמו הארי.

"אני צריכה לדבר איתכם." היא אמרה בשקט, והם התרחקו ביחד לצד.

הארי הרים גבה ורון נראה מבולבל, כי הרמיוני הייתה בלחץ.

"אוקיי.." היא נאנחה.

"פשוט תגידי את זה, אוקיי? את יוצאת עם דין תומאס נכון? ידעתי! הארי מה אמרתי לך?"

"מה? לא! לא דביל!" הרמיוני אמרה במהירות ודפקה על ראשו של רון, מה שגרם להארי לצחוק.

"אאוץ', אוקיי אוקיי בסדר." הוא אמר, מגלגל את עיניו.

"אני..אני ידידה של מישהו. רק ידידה." היא אמרה, והם נראו מבולבלים.

"איך אפשר להיות רק ידידה של מישהו?" הארי שאל בגיחוך, ורון הסכים.

"כן, זה בדיוק מה שאני חשבתי מייט." (מייט =אחי)

"אני ידידה שלכם." הרמיוני אמרה בתקיפות.

"כן אבל זה שונה, את כמו אחות!" הארי אמר כדי להסביר.

"כשמישהו, שהוא לא אנחנו, אומר לך שאתם ידידים, אתם לא." רון הסביר עם תנועות ידיים מוגזמות.

"אולי פשוט תגידי לנו מי זה ונגמור עניין?" רון אמר, חסר סבלנות.

"כן..הבגרות מחר." הארי אמר באילוץ.

"אוקיי," הרמיוני אמרה, מסתכלת שאף אחד לא שומע מלבדם.

"מאלפוי," היא אמרה, בחוסר חשק.

"השתגעת?"

"המטורלל הזה?" רון והארי אמרו ביחד.

היא ידעה שהם יגיבו ככה, אז פשוט הנהנה, והלכה לשולחן הלימודים כדי ללמוד לבגרות של מחר.

"היא לא נורמאלית," היא יכלה לשמוע את רון אומר, אבל מיד אחר כך שקעה בהיסטוריה של המהפכה הצרפתית.

~~

"הבגרות הזו הייתה נוראית," הרמיוני סיכמה בבוקר שאחרי, לאחר שיצאו מהמבחן.

"ללא ספק," רון הסכים.

"היי, רוצים ללכת לאכול משהו במטבחים?" הארי שאל.

הרמיוני הנהנה ברצון, היא הייתה מאוד רעבה ולא אכלה כבר כמה שעות.

הם עשו את דרכם למטבחים, ושם כיבדו אותם גמדוני הבית בשלל מדהים של מאפים למיניהם, ובירצפת חמה.

"תודה רבה," הרמיוני התעקשה לומר על כל דבר שהביאו.

"אנחנו מעריכים את זה מאוד." אמרה, יודעת שהמשך היום יהיה קשה, כי יש להם את הבחינה בהתגוננות מפני כוחות האופל, תעופה, לחשים ושינוי צורה.

ושלא נדבר על מחר.. ובכלל..על יום חמישי.

אבל היי, מי ייקח אותה לנשף?

~~

אני ממש ממש מקווה שאהבתם ווהווו

אוהבת המון המון

נשיקות :****

הפרק הקודם		הפרק הבא