הוגוורטס: בית ספר להרפתקאות

הרמיוני, שכמעט שלא ישנה בלילה, קמה מהר, התארגנה והעירה את אמא שלה.

"אמא קומי, צריך ללכת" היא אמרה בהתרגשות.

אמא שלה קמה, ישנונית אך שמחה, התארגנה, לקחה תיק ושתיהן יצאו מהבית לרכב שלהן. "הרמיוני, תבדקי איזה רציף צריך".

אמא שלה אמרה תוך כדיי שנהגה באוטו. הרמיוני הוציאה את המכתב מהוגוורטס, פתחה אותו ואמרה "כתוב פה שצריך את רציף תישע ושלושה רבעים" והסתכלה עליה.

אמא שלה סובבה אליה מבט במהירות ואז החזירה אותו לכביש ואמרה "זה לא הגיוני, אין כזה רציף. טוב נראה כבר שם" היא אמרה.

כשהן הגיעו לתחנת הרכבת, הרמיוני הוציאה את המזוודה שלה ושניהן הלכו לכיוון רציף תישע.

כשהן הגיעו לרציף תישע, הם לא ראו משהו מוזר או יוצא דופן ברציף. אמא שלה התביישה מלשאול מישהו איפה זה רציף תישע ושלושה רבעים, אבל הרמיוני לא.

"סליחה אדוני, איפה זה רציף תישע ושלושה רבעים?" היא שאלה את אחד האנשים שהתהלך שם.

הוא ציחקק ואמר "אין כזה רציף" והמשיך ללכת. לאחר שהוא הלך, היא ראתה ילד שנראה בגילה עם מישהי מבוגרת, שהולך גם עם מזוודה לכיוון רציף תישע.

"תיזכור חמודי, פשוט תרוץ לתוך הרציף, אל תפחד" אמא שלו אמרה. הילד רץ לכיוון הקיר ונעלם כלא היה. "מה?" הרמיוני שאלה את האישה המבוגרת.

"איך הוא עשה את זה?". המבוגרת נראתה מבולבלת ומתוחה ואמרה "אממ...זה לא קרה עכשיו..." והמבוגרת הלכה בהליכה מהירה לכיוון היציאה.

"רגע רגע!" הרמיוני קראה.

"אני גם קוסמת!". המבוגרת עצרה, והסתובבה אליה.

"אהה...אז למה לא אמרת?" היא אמרה לה תוך כדיי שחזרה בהליכה מהירה.

"קחי את המזוודה שלך, ורוצי לכיוון הרציף". הרמיוני, שהייתה מבולבלת מתמיד, אמרה "בסדר" בחשש.

אמא שלה הגיע ואמרה "נו הרמיוני, מצאת את הדרך?". "כן אמא" היא השיבה לה.

הרמיוני חיבקה אותה ואמרה לה בהתרגשות אך גם בעצב "ביי!". הרמיוני לקחה את המזוודה שלה, ועברה דרך הרציף

הפרק הקודם		הפרק הבא