מוגלגים שולטים

ארנולד רוקן את כל תוכן משרדו בהנפת שרביט.

הוא בדק את קיר הספרייה: לא, אין שם חור שיסמן את ביתו אבל לעומת זו, לספרייה הייתה מחוברת גומחה בגודל של דירה מאחורה.

מילי ישנה כעת, ולא תשים לב שעברו.

היא יצאה החוצה לעתים רחוקות, ועורה היה כעת לבן כמו חלב בגלל שלא נחשפה לשמש הרבה.

לעתים הייתה משוטטת במשרדו, ואם מצאו אותה הוא אמר שזוהי קרובה- רחוקה, ובפעם האחרונה שיצאה החוצה זה היה לפני כמה חודשים.

הוא נענע בראשו והחליט שישכנע אותה לצאת יותר, ובשמש.

הוא הכניס את כל דבריו לשקיק סגול מכושף עם כוכבים כסופים ומייד נפל על הרצפה מרוב שהיה כבד.

ארנולד הרחיף את השקיק ליד ראשו ויצא ממשרדו הישן.

''שלום כבודו!''

''בוקר טוב, כבוד השר!''

נענועי ראש מלאי כבוד והתרחקות מהירה.

"תגיד, מה יש בשקיק, כבודו, אם יורשה לי?" 

"אני 'עובר דירה' היום, למשרד החדש"

"לשלוח מישהו מועדת מזג האוויר, האווירה במשרד, עיצוב משרד הקסמים או מועדת העיצוב של חדרי האולם?"

"לא, תודה! אינני חושב שאצטרך עזרה!"

"בוקר טוב כבודו!"

ארנולד המשיך בצעדים מהירים קדימה, משדר כולו קוצר רוח וטרק את דלת משרדו החדש.

הוא נשף אוויר דרך פיו במעין אנחה של עבודה קשה.

'זו עומדת להיות עבודה קשה שתשנה אותי ותצריך ממני הרבה מעצמי' חשב, אף שלא ידע כמה הוא צודק...

סורייייייייייייייייי אניודעת שזה פרק קצרצר, אבל זה מן פרק מעבר שמוביל לחלק (אם לא נאמר, לסיבוך) השני

הפרק הקודם		הפרק הבא