לחשים ספרותיים

הנה הפרק D:

מקווה שתאהבו!

פרק 6 – No Air

הערה: כדי להקל עליכם, בשירים מסוימים סיריוס שר בכחול (XD)

אנג'ל באדום.

ביחד סגול (מן הסתם...)

וקולות ליווי (שהם שרים ביחד עם אחרים,) בירוק.

תודו לי אחר כך. אלא אם כן לא בא לכם. אני אביןXD

"כנראה שיצטרכו לשיר דואט, כי יש לנו שני מנצחים!" פרופסור ירחוני הכריז, ואנג'ל עצרה את נשימתה.

"הזוגות שניצחו, הם:" פרופסור ירחוני עצר כדי ליצור מתח. "לורה ואדמונד לונגספורט!" מחיאות הכפיים עבורם היו סוערות במיוחד.

"והזוג השני," הוא עצר שוב כדי להמחיש את עוצמת המתח ששררה בחדר. "קייל טולרוז ואנג'ל ולנטיין!" הוא צעק לבסוף ומחיאות הכפיים הסוערות חודשו שוב. אנג'ל פלטה צווחת אושר, וקפצה על קייל בחיבוק סוער.

"מה??" סיריוס נדהם, והסתכל על רמוס. זה משך בכתפיו.

"אז הזוג שישיר סולו לכבוד האליפות הבין יבשתית הוא: אנג'ל ולנטיין ואדמונד לונגספורט!"

אנג'ל הייתה המומה. את זה, הוא לא סיפר. היא צריכה לשיר קטעי סולו מול כל בתי ספר אחרים באירופה? היא חשבה שרק נגד בובאטון! אך למרות זאת היא לחצה ידיים אם אדמונד, וזה חייך אליה בתשובה. פרצופו של סיריוס קיבל גוון ורדרד לא מתוכנן – מרוב קנאה.

~♦~

"זה לא הולך בניכם!" פרופסור ירחוני אמר לאנג'ל ולאדמונד בחזרה שהייתה ביום המחרת, בצהריים. "למה אתם לא מצליחים לשיר ביחד? למה השירה שלכם נשמעת כל כך חסרת רגש?"

אנג'ל ואדמונד לא ענו.

"בגלל שמבין שניכם אנג'ל זכתה ליותר אהדת קהל, מה יקרה אם..." פרופסור ירחוני מלמל. "מר בלק, תחליף את מר אדמונד בבקשה!"

"זה לא פייר!" אדמונד כעס, אך התיישב במקומו של סיריוס. סיריוס התקרב לאנג'ל והופתע כשהיא אמרה: "לא. אני לא שרה איתו."

"למה לא?" פרופסור ירחוני התבלבל, ואנג'ל הפנתה את גבה אל סיריוס ואמרה: "אין סיבה שאתה צריך לדעת עליה."

"אז למה – "

"אני. לא. שרה. איתו." אנג'ל קטעה את פרופסור ירחוני בחוצפתה, אך הוא לא התייחס.

"אז אני מניח שאין ברירה." הוא אמר, ואנג'ל חשבה שלרגע אחד הוא עזב אותה לנפשה. "אני מטיל עלייך ועל מר בלק עונש!"

"מה? מה אני עשיתי?" סיריוס התרעם. פרופסור ירחוני שילח בו מבט מלא משמעות, ואנג'ל גלגלה את עיניה: "כן! מה הוא עשה?"

"אתם צריכים לכתוב שיר ביחד, ולהופיע איתו." פרופסור ירחוני אמר, מתעלם משאלותיהם שאל אנג'ל וסיריוס, ומתעלם ממבטיהם ההמומים של שאר חברי הכיתה. "ניתן לכם... ארבעה חודשים?"

"למה כל כך הרבה...?" אדמונד מלמל בסרקסטיות.

"הם הרי הכותבים הכי מוצלחים כאן, לא?" קולין המשיך אותו, והוא ואדמונד חייכו אחד לשני – חיוכים שהיו מעט מרושעים לטעמו של סיריוס.

"אתם אולי צודקים, אבל לפי מה שאני רואה הם לא כל כך מסתדרים, אז ארבעה חודשים." פרופסור ירחוני השתיק אותם בנימתו הסופית.

פרצופה של אנג'ל קיבל גוון אדום מרוב כעס. היא בחיים לא הובכה כל כך. היא תקעה בסיריוס מבט כועס, והושיטה לו את הדף שאדמונד הושיט לה קודם לכן.

פרופסור ירחוני סימן מי שר מה בדפים שלהם, והתחיל לנגן על הפסנתר. ברגע המתאים סיריוס התחיל לשיר:

There's a calm surrender to the rush of day,"
When the heat of the rolling world can be turned away"

אנג'ל גלגלה עיניים, ואז תקעה את מבטה בעיניו של סיריוס. ולמרות שהיא הבטיחה לעצמה שהיא לא תעשה כך, היא נסחפה לשירה של סיריוס והמשיכה אותה:

"An enchanted moment, and it sees me through
It's enough for this restless warrior just to be with you"

היא וסיריוס הסתכלו על הדפים כדי לבדוק מה המשך, ומבטם הממושך ניתק. כשהתחילה לשיר ביחד עם סיריוס, שעשה לה קלות ליווי, את הפזמון, היא קלטה בזוויות עיניה את מבטם ההמום של שאר יושבי החדר:

"And can you feel the love tonight?
It is where we are
It's enough for wide eyed wanderer
That we got this far

And can you feel the love tonight
How it's laid to rest
It's enough to make kings and vagabonds
Believe the very best…"

"הייתם מדהימים!!" פרופסור ירחוני קטע אותם בהתלהבותו הרגילה, אך סיריוס ואנג'ל רק הסתכלו מטה, וקלטו שהם החזיקו ידיים בלי לשים לב. במהירות הם הפרידו את הידיים.

"זה היה גרוע לדעתי." אנג'ל אמרה בכעס, והפנתה את ראשה הצידה.

'מה עשיתי לך לעזאזל?!?' סיריוס צעק אל אנג'ל במחשבותיו, אך הופתע שהיא קפצה כאילו היא ממש שומעת אותו.

'את שומעת אותי??' סיריוס חשב בלחץ. 'איך... מה... אבל... יכול להיות שהיא שמעה משהו אחר?'

אנג'ל הסתובבה ותקעה בו מבט מבוהל, אך תוך שנייה הפנתה את ראשה ואמרה שוב, אך הפעם במעט פאניקה בקולה: "פרופסור, זה יצא גרוע לדעתי."

"שמעתי אותך גם בפעם הראשונה –" אך פרופסור ירחוני הפסיק את דבריו, כשאנג'ל תפסה את התיק שלה, ויצאה מהכיתה בקוצר רוח.

'היא שמעה אותי! היא באמת ובתמים שמעה אותי!' סיריוס חשב באימה. 'היא ממש הגיבה לזה, וחוץ מהצעקה הפתאומית שלי במחשבות, מה עוד היה יכול להפחיד אותה ככה?'

הוא המשיך והתיישב מתחת לעץ שליד האגם, צופה בשמש השוקעת. לפתע הוא שמע קולות לחשוש וצחוק מאחוריו. הוא הסתובב, וראה את קולין לוחש משהו לאדמונד לונגספורט. לידם ישבו נרקיסה בת דודתו, שדיברה עם לורה לונגספורט. קצת מוזר ששני זוגות התאומים בשיעור לחשים ספרותיים יסתודדו ביחד, ויצחקו. במיוחד שזוג תאומים אחת הוא סלית'ריני והשני הוא רייבנקלואי. סיריוס תייק את העובדה בראשו למאוחר יותר והתקדם לעבר הטירה. הוא נכנס פנימה, ורגליו לקחו אותו להסתובב בטירה מבלי שהוא יודע לאן. הוא הגיע לקומה השביעית, והתהלך בה הלוך ושוב, כשהוא חושב: 'אני לא יודע מה לעשות! אני לא יודע מה אני כבר עשיתי לה!'

לפתע הוא שמע משמאלו רעש מוזר. הוא הסתובב שמאלה וראה מולו דלת, שהוא בחיים לא ראה קודם – והוא מטייל הרבה בטירה הזאת.

הוא פתח אותה באיטיות, ונכנס פנימה. הדלת נטרקה במהירות מאחוריו, והוא הסתובב באימה, וניסה לפתוח אותה. אך לפני שהוא הספיק להגיע אל הדלת, הוא ראה דברים שמופיעים בחדר מזווית עינו. הוא ראה שם את המקום המושלם לאימוני ריקוד, או שירה. זה היה פשוט חדר מושלם, עם מראות במקום קירות, ועם מערכת הגברה של קוסמים.

'אני ואנג'ל נתאמן פה...' הוא חשב בחיוך. 'אני אגרום לה לאהוב אותי...'

~♦~

"קלסי? לאן את לוקחת אותי?" אנג'ל שאלה את חברתה, שגררה אותה ממקום למקום. היא לא ידעה בעצמה כי היא הייתה מכוסת עיניים.

"את תכף תראי." קלסי אמרה לה, וברגע שהן הגיעו לקומה הרצויה, קלסי הורידה לאנג'ל את כיסוי העיניים.

"תסבירי לי למה אמרת לי ללבוש שמלה שהיא גם יפה וגם מתאימה לריקודים?" אנג'ל שאלה. קלסי ניסתה להסביר:

"את יודעת שאני חברה שלך, נכון?" קלסי שאלה אותה. אנג'ל הנהנה בבלבול.

"כן." היא אמרה. "אנחנו חברות מהגן."

"אז תחשבי על זה ככה. אני רוצה שיהיה לך טוב, לעזאזל עם מה שפרופסור ספראוט חושבת!"

"קלסי.. אבל את.." אנג'ל נעצרה, המומה. "את אף פעם לא מקללת!"

"היא לא תצליח למנוע מהחברה הכי טובה שלך לגרום לך להרגיש טוב. אני יודעת שהיא זאת שאמרה לך להתנהג אלי כאל מזכירה-"

"איך את יודעת?"

"שמעתי את השיחה. שמעתי שהיא איימה עלייך. אל תדאגי – אני הייתי עושה את אותו הדבר." קלסי חייכה. "אבל אני מתגעגעת אלייך, ואני רוצה שיהיה לך טוב. אז תבטיחי לי שתהני. בבקשה."

"אני מבטיחה." אנג'ל חייכה. "אבל למה נעצרנו פה?"

"הוא כבר היה אמור להגיע..." קלסי מלמלה בקוצר רוח, בוחנת את קצות המסדרון הארוך. רק אז אנג'ל קלטה.

"את מפגישה אותי עם סיריוס?" אנג'ל לא האמינה.

"יאפ."

"תודה!" היא קפצה על צווארה של קלסי וחיבקה אותה. "הבטחתי לו שאני אכער את הפרצוף שלו."

"אז הנה אני כאן." נשמע קולו של סיריוס מאחורי אנג'ל, וכשהיא הסתובבה היא ראתה אותו עומד ובידו זר ורדים אדומים, כשהוא נשען על הקיר.

"תראי איך חברתך דואגת לך." הוא אמר, וקלסי האדימה.

"אוי לא! לא עשיתי שיעורי בית בשיקויים!" קלסי אמרה, ואנג'ל גלגלה את עיניה בהכרת תודה, כי היא ידעה שקלסי לא לומדת שיקויים בכלל. "נתראה, אנג'ל."

"נתראה."

'תגידי לי מה היה!' קלסי חשבה בחיוך.

סיריוס פתח לפתע דלת שהופיעה משמאלה של אנג'ל המופתעת, והכניס אותה פנימה.

"לפני שנעשה מי-יודע-מה, אני צריכה לדבר איתך." אנג'ל אמרה.

"זה בסדר. שום-דבר לא הולך ביני לבין הרייבנקלואית ההיא." סיריוס הסביר. אנג'ל הייתה המומה.

"איך ידעת ש...?"

"השיר ששרת בתחרות הכישרונות." סיריוס אמר, ואז שאל: "איפה המשקפיים שלך באמת?"

"קלסי אמרה לי ללבוש משהו שנוח לרקוד איתו, אז שמתי את העדשות שלי." אנג'ל גיחכה, ובגלל שסיריוס נתן בה מבט מבולבל היא פשוט אמרה: "המצאה מוגלגית."

"למה את לא מתקנת את העיניים עם כישוף וזהו?"

"אהה..." אנג'ל גמגמה במבוכה. "אלו עדשות ומשקפיים רפואיים..."

"רפואיים? למה?"

"כי, אני חולה במחלה..." אנג'ל התחילה. "אל תדאג, היא לא מדבקת.  בלי המשקפיים שלי אני לא יכולה לראות כלום. אני חולה בה משהייתי בת 3. אבל רק כשהייתי בת אחת עשרה המציאו את העדשות, אז עד אז תפקדתי כמו עיוורת לכל דבר." המבט ההמום עדיין נשאר על פניו של סיריוס, במיוחד כשהוא אמר בתדהמה: "מה?"

"יאפ.... כל מי שהוא קוסם ויש לו משקפיים חולה בזה..." אנג'ל חייכה. "אחרת הוא היה מתקן את העיניים שלו באמצעות קסם."

"אם אני אגלה לך משהו שאת לא יודעת עליי, את תגלי לי עוד משהו שאני לא יודע עלייך?" סיריוס מלמל, ואנג'ל הנהנה, וכהרף עין במקום סיריוס עמד לו כלב שחור וגדול. אנג'ל גיחכה.

"מה?" הוא שאל בעלבון ברגע שחזר לצורתו המקורית.

"זה ממש ממש מגניב! אני תמיד חלמתי להיות אנימאגוסית." היא אמרה. "לצערי אין לי הרבה סודות. אני אגלה לך משהו שלדעתי גילית כבר." אז היא התקרבה אל אוזנו של סיריוס, משעינה את ידיה על חזהו ולוחשת לו באוזנו: "אני קוראת מחשבות."

"את מה?"

"אני קוראת מחשבות." אנג'ל אמרה שוב לאחר שהתכופפה בחזרה לרצפה. "עכשיו זה איבד את כל המסתורין..."

"אז את קוראת את המחשבות שלי ממש עכשיו?" סיריוס שאל. אנג'ל התרכזה.

'סלמונלה!'

"מה הקשר של מחלה שנמצאת בתוך ביצי תרנגולות קשורה לשיחה?" אנג'ל ענתה למחשבותיו. סיריוס נראה המום.

"א...איך?"

"בגלל המחלה. אני... רוב הסיכויים שאני אשמור את היכולת הזאת אחרי שהיא תעבור. אם היא תעבור." אנג'ל מלמלה. סיריוס התקרב אל הטייפ. "אז... את רוצה לשיר איתי?"

"לשיר איתך?" אנג'ל הרימה גבה. "מה יצא לי מזה?"

"לשיר עם הבחור הכי שווה בבית הספר?"

"אוה." היא גמגמה, ואז חיוך זחוח עלה על פניה. "אז אתה שוויצר?"

"לא, אני-"

"פוץ נפוח?"

"לא, אני-"

"הרקדן שאנג'ל ולנטיין תשמח לשיר איתו?" היא שאלה בגיחוך. סיריוס חייך.

"את מכירה את השיר No Air, של ג'ורדן ספארקס?" סיריוס שאל, ואנג'ל הנהנה בחיוך. "תתחילי את." הוא אמר, והפעיל את המוזיקה. ברגע הנכון אנג'ל התחילה לשיר:

If I should die before I wake "
It's 'cause you took my breath away
Losing you is like living in a world with no air
Oh"

סיריוס חייך, וסובב את אנג'ל סיבוב אחד, ושר:

I'm here alone, didn't wanna leave "
My heart won't move, it's incomplete
Wish there was a way that I can make you understand…"

סיריוס חייך אל אנג'ל, ומשך אותה אליו, אנג'ל חייכה אליו בחזרה, אך המשיכה לשיר כאילו כלום לא קרה, כשסיריוס עושה לה קולו ליווי:

But how, do you expect me,"
to live alone just me?
'Cause my world revolves around you
It's so hard for me to breathe...

Tell me how I'm supposed to breathe with no air?
Can't live, can't breathe with no air,
It's how I feel whenever you ain't there,
It's no air, no air..
Got me out here in the water so deep,
Tell me how you gonna be without me?
If you ain't here, I just can't breathe...
It's no air, no air..."

No air, air - No
No air, air - No
No air, air - No
No air, air

אחרי השלב המגוחך שאנג'ל וסיריוס התחילו לעשות רק קולות מגוחכים, סיריוס התחיל לשיר:

I walked, I ran, I jumped, I flew
Right off the ground to float to you
There's no gravity to hold me down for real

אנג'ל חייכה, ואחרי שסיריוס סחרר אותה פעם נוספת, היא התאימה את קצב השירה שלה לשלו, והתחילה לשיר גם היא:

But somehow I'm still alive inside,
You took my breath, but I survived!
I don't know how, but I don't even care!

הפעם סיריוס הצטרף לשירתה של אנג'ל.

So how (how?) do you expect me (me!)
to live alone with just me (oh!)
'Cause my world revolves around you
It's so hard for me to breathe!

Tell me how I'm supposed to breathe with no air - (Uh - oh)
Can't live, can't breathe with no air - (No - No)
It's how I feel whenever you ain't there
It's no air, no air
Got me out here in the water so deep - (So Deep)
Tell me how you gonna be without me - (Without Me)
If you ain't here, I just can't breathe ( Breathe - No - No- air)
It's no air, no air (No - No)

No air, air
No air, air
No air, air
No air, air
No more
It's no air, no air
(no! baby! No!)

No!

Tell me how I'm supposed to breathe with no air? (no air! No air!)
Can't live, can't breathe with no air,
It's how I feel whenever you ain't there,
not breathing, not breathing
Got me out here in the water so deep,
Tell me how you gonna be without me?
If you ain't here, I just can't breathe...
It's no air, no air..."

You got me out here in the water so deep
Tell me how you gonna be without me
If you ain't here, I just can't breathe
It's no air, no air

No Air (No)
No Air (No - No)
No Air
No Air
No Air"

"וואו." סיריוס מלמל. הריקוד סחף אותם לתנועה שגרמה להם להיות צמודים אחד לשנייה.

"נחמד." אנג'ל מלמלה בעצמה, והתרחקה מסיריוס. פרצופו המבואס הסגיר את מה שמחשבותיו אמרו בדיוק.

'למה?'

"כי אני עוד לא מוכנה." אנג'ל אמרה. "זה לא שאני לא רוצה להיות איתך, אני פשוט... אולי נצא קודם?"

"כידידים?" סיריוס שאל באכזבה גלויה.

"רק כידידים." אנג'ל אמרה.

'ותעשי לי טובה,' סיריוס חשב.

"מה?"

'תפסיקו לקרוא את המחשבות שלי!' הוא חשב, פרצופו זועם. אנג'ל חייכה.

"טוב. אולי." היא הבטיחה, ואחרי שחיוכו של סיריוס חזר אליו היא צחקקה: "ואולי לא..."

"אההה..." סיריוס נאנח.

"ידידים?" היא אמרה והושיטה את ידה.

"כן. ידידים."

"כואב לי הראש..." אנג'ל מלמלה ואחזה את ראשה באצבעותיה, לא מודעת למהומה שהיא מעוררת.

"גם לי כואב הראש." סיריוס אמר, משתדל לשמור את הטון שלו רגוע ולא מתפקע.

"יש לך גם כאבי ראש?" אנג'ל שאלה. נראה היה שהיא אפילו לא שמה לב לעובדה שהם כל פעם מוסיפים מילה.

"כן. גם לי יש כאבי ראש."

"אוקי. אז נתראה מתישהו, טוב, סיריוס בלק?" היא מלמלה בחיוך, ופנתה אל הדלת.

"נתראה." הוא הבין כי הובס, אבל אנג'ל לא שמה לב. היא נפנפה לעברו לשלום, פתחה את הדלת ויצאה.

- - - - - - - - 

נקווה שזה עשה את הצבעים...

גילסD:

הפרק הקודם		הפרק הבא