אדון האופל החדש

בס"ד

אז אתם בטח שואלים את עצמכם מה קרה בקרב והאם השתמשתי בכל העצות שלכם. אבל אני אמתח אתכם עוד קצת עם רשימת הספויילרים הגדולה שחוזרת לסיבוב שני, כמו שהבטחתי!

(הערת המחבר: אני כמובן מתנצל בשמו של בילי, שוב. אתם יכולים לדלג על הרשימה אם בא לכם, וזה אפילו מומלץ. ותודה לכולכם על התגובות, לדעתי הן יותר מצחיקות מהפאנפיק עצמו!)

אויש, תסתום, כותב טמבל. עכשיו דממה, בילי על הבמה. ואני אמשיך את רשימת הספויילרים שלי כמו שאדון imagine it בעצמו המליץ לי בתגובה לפרק 4, שזה בעצם מלא פעולות חשבון עם המספר 2.

רשימת הספויילרים המרושעת

1. בית הקלפים: פרנק רוצח את פיטר רוסו ואת זואי בארנס. פרנק גם הופך לנשיא ארצות הברית.

2. גוסיפ גירל: דן הוא הגוסיפ גירל.

3. דאלדס: קריסטין שפרד ירתה בג'יי אר.

4. דקסטר: דקסטר מזייף התאבדות ויוצא לגלות.

5. הומלנד: ברודי מת בתלייה. קארי בהיריון.

6. הלב: מרקו מוצא את אימא.

7. המומינים: כולם עוזבים את העמק חוץ ממשפחת מומין. אין פרק שבו סנופין מתעורר ומגלה שהכל היה חלום. מי שאומר שיש - אני אישית אהפוך אותו להורקרוקס.

8. הסופרנוס: טוני הורג את כריסטופר.

9. אדון האופל החדש (שזה כמובן הספוילר הכי גדול למרות שזה גם ככה מה שהולך להיות בפרק): בסוף קלרה ואני לא נלחמנו.

אני אסביר הכל! רגע, חכו! בבקשה! באמת שרציתי להשתמש בטיפ שלך, ליה, או של... של... ליה, את היחידה שנתת לי טיפ ולכן עלית למקום השני ברשימת המעריצות שלי! פשוט קלרה ירדה למקום הרביעי כי היא רוצה להילחם בי וCat Valentine ירדה למקום השלישי כי היא לא הגיבה! ככה לא מתנהגת מעריצה! מה שכן, האישה השמנה עדיין במקום הראשון. תצטרכי להתאמץ יותר כדי לעקוף אותה.

אז בכל מקרה, בחצות אני וקלרה נפגשנו בכניסה לחדר הנחיצות, עוברים לידו וכל זה כדי שהוא ייפתח. אבל לקח לו הרבה זמן עד שהוא נפתח ולא הייתה לי הרבה סבלנות.

"קלרה," אמרתי לה, "זאת ההזדמנות האחרונה שלך להתחרט."

"מה, אתה מפחד להפסיד?" היא שאלה בחיוך.

"אה... אני? מה פתאום?!" אמרתי בכל האסרטיביות שלי, הרי ידעתי שאני יכול לנצח אחרי שBaby panda עודדה אותי ככה! מעולם לא החמיאו לי ככה! לקרוא לי מרושע פעמיים באותה תגובה? כל כך נוגע ללב! ואת לא צריכה להיעלב, אדם חכם אחד בשם imagine it אומר שאת צריכה לעשות ספויילרים בעצמך! קדימה, תנסי! זה כיף! למרות שimagine it בצד של קלרה אז אולי עדיף שלא לסמוך עליו... מה שכן, הוא עדיין עדיף מאוריאל שפרונג! אני עדיין מנסה להבין איך מבטאים את שם המשפחה הזה, וגרוע מזה: אתה קראת לי עלוב עם שתי חברים? אז אתה טועה! צריך לומר שני חברים, לא שתי חברים!!! אמנם אני בריטי אבל אני עדיין יודע עברית יותר טוב ממך!

אה, רגע, אתה נתת לי טיפ להצליח בקרב! לכן אתה בתיקו עם ליה על המקום השני ברשימת המעריצות שלי! ברכותיי!

בכל מקרה, חדר הנחיצות נפתח סוף סוף. קלרה נכנסה אליו בנחישות, נועצת בי את המבט הסלית'ריני הזה. לפעמים יש לי תחושה שהיא מהווה עליי איום. נכנסתי אחריה לחדר הנחיצות, לא מוריד מנה את העיניים.

"עצרו!" שמעתי צווחה מהכניסה לחדר. זה היה קולו של אדם.

"בבקשה! אל תעשו את זה!" הוא אמר על סף דמעות, "אל תפגעו אחד בשני! אתם חברים טובים!"

"היינו חברים טובים, עד שבילי פגע בך..." קלרה סיננה, שולפת שרביט.

"לא! אל תפרקו את החברות הזאת בגללי!" אדם אמר.

"מצטערת אדם, אבל-" קלרה אמרה.

"כדאי לך להקשיב לו, קלרה," אמרתי לה, "וחוץ מזה את תצאי בשן ועין מדו קרב איתי!"

"לצאת בשן ועין אומר שאני אנצח, לא?" התבלבלה קלרה.

"אוף, מה זה משנה?" התרגזתי, "פשוט תיכנעי כבר מעכשיו!" אני בכלל בכלל לא אמרתי את זה כי אני מפחד להפסיד לה, מה פתאום. אני רק רוצה לשמור עליה בחיים, כי כמו שהמשתמש הארי פוטר לורד ולדמורט (השם הזה מעורר בי דיסוננס קוגנטיבי) הציע, אני אשאיר את קלרה ואדם בחיים ואמצא הורקרוקס אחר. אבל בגלל שאלה רק הצעות, כמו שהארי פוטר לורד ולדמורט אמר, אני לא אקבל את ההצעות ולא אענה על השאלות האלה עכשיו כי... כי אני עוד שנייה נלחם אולי?... אלא אם כן קלרה תיכנע.

"קדימה קלרה, את נכנעת?" שאלתי אותה.

קלרה הרימה את שרביטה ושילחה ניצוצות אדומים לעבר הקיר מאחוריי. הקיר התפרק בקול רעם והחדר התמלא באבק, טיח וגמדונים.

"גמדונים?!" אמר אדם בפחד, "לא! לכו ממני!"

אבל הגמדונים לא פנו לאדם. הם באו אליי.

"נראה שהסתבכת בצרות, בילי..." העירה קלרה.

"הא! הסתבכתי? מה פתאום!" אמרתי, "אם כבר אז סיבכתי אתכם, אדם וקלרה!"

"וויליאם קרמייקל!" רעם גמדון רפאי אחד. זה היה דובי.

"היי דובי, מה קורה? הבאת פחזניות?" אמרתי לו ועטיתי את החיוך החמוד שלי.

"וויליאם קרמייקל שקור-שיקר לדובי ולגמדונימים!" דובי צעק וההמון הגמדוני מאחוריו צעק בעודו מניף סכומים בידיו.

"על מה אתה מדבר?" היתממתי, וכמובן עטיתי את הפרצוף התמים שלי.

"ההצגה שלך לא עוזרת, וויליאם קרמייקל!" קרא דובי, "אנחנו יודעים שגנבת את מפת הקונדסאימים!"

אני, קלרה ואדם נדהמנו.

"א-איך אתם יודעים?" שאל אדם בפחד.

"בטח ג'יימס סיפר לכם," אמרה קלרה באיבה, "זה לא הוגן!"

הו, כנראה שקלרה בצד שלי עכשיו. תאכלו ת'לב, כל אלה שעודדו את קלרה! הא הא האא!!!

"ביליף אנחנו חייבים לעשות משהו לפני ש..." קלרה הוסיפה.

"לפני שמה?" שאל אדם בפחד.

"לפני שהם יעשו את זה...." אמרה קלרה בהשתוממות, ובתזמון מושלם כי בדיוק ברגע שהיא אמרה את זה הגמדונים החלו לירות עלינו פונץ' מתוך רובי מים שהיו להם משום מה.

"אוי ואבוי, זה אלכוהולי! והפאנפיק הזה מדורג בG! אנחנו חייבים לברוח!" צעקתי אבל הגמדונים היו מהירים יותר. הם סגרו את כל היציאות וכלאו אותנו בפנים.

"עכשיו אתם מוקפימים!" אמר דובי כשחיוך מרושע על פניו.

"בילי, אתה חייב לעשות משהו! אתה אדון האופל העתידי!" עודדה אותי קלרה (אני מאמין שגם את, Baby panda, היית מעודדת אותי לו היית שם).

לקחתי נשימה עמוקה, שלפתי את השרביט המרושע שלי, כיוונתי אותו לעבר דובי והכרזתי: "אבדה קדברה!" אבל הקללה הותירה את דובי ללא פגע.

"בילי, חתיכת מטומטם, הוא כבר מת גם ככה!" אמרה קלרה.

"מה נעשה???" צעק אדם בפאניקה.

"בלי פאניקה, אדם!" אמרתי, "הכל בשליטה! אתה תרוץ לקצה החדר, ואני אתמודד איתם!"

אדם רץ. סימנתי לקלרה שתרוץ גם. אני הבאתי אותם למצב הזה ואני זה שאוציא אותם מזה.

"אה, אני לא כמו אדם, אני אשאר איתך. אבל תזכור שאתה חייב לי דו קרב," היא אמרה.

"אה, את כבר נכנעת," אמרתי לה בחיוך.

עם כמה שהגמדונים היו מאיימים, קלרה הייתה מאיימת הרבה יותר עם הפרצוף שהיה לה.

"חתיכת חוצפן!" היא אמרה וכיוונה את שרביטה לעברי. התחמקתי מקרן האור שיצאה ממנו כך שהיא פגעה בקיר ופירקה גם אותו.

"אולי תפסיקי לפרק את החדר? זה רק מביא עוד גמדונים!" צעק אדם בפחד. אבל הגמדונים נסו על נפשם ברגע שהקיר התנפץ.

"הו, הצלחתי," קלרה אמרה בשעשוע.

"קלרה! הצלת אותנו!" אדם קרא, רץ לעברה וחיבק אותה.

"ה-היי! גם לי מגיע קצת קרדיט!" אמרתי בהשתוממות, מביט באדם מחבק את קלרה חיבוק דוב. אני איחלתי לה שאדם יחבק אותה חזק חזק עד שלא יהיה לה אוויר.

"ששש..." היא סימנה לי בקריצה, שמהר מאוד הפכה לשיעול מחניק.

"אדם, תרפה," היא אמרה בקול צפרדעי משהו. אדם עזב את קלרה שנשמה לרווחה.

"נו, ועדיין לא חצות," אמרתי כשהבטתי בשעוני, "זה ללא ספק יום ההולדת הטוב ביותר בעולם. ברכות, הצלתם להפתיע אותי! תכננתם את כל זה, נכון?"

קלרה ואדם החליפו מבטים מבולבלים.

"אממ.... כן... זה בדיוק מה שקרה... הכל היה לגמרי מתוכנן... כן... בטח...." הם מלמלו.

"וואו! זה גאוני!" אמרתי, "תודה לכם! יום הולדת שמח לי, בילי!"

"אתה עדיין חייב לי דו קרב," הזכירה קלרה.

"מה שתגידי," אמרתי, "עכשיו בואו ננסה לצאת דרך קיר שלא הרסת עדיין."

מסתבר שלצאת לא היה קל כמו שחשבנו. מאחורי כל הקירות שקלרה פוצצה היו עוד קירות ואנחנו לא יודעים איך הגמדונים נכנסו או יצאו משם, ודלת לא הייתה.

"לא! אני אל רוצה להירקב כאן!" בכה אדם.

"אוף, תהיה בשקט, רק בגללך אנחנו כאן," אמרתי לו.

"האמת שזה בגללך," אמרה קלרה.

"סליחה?!" הזדעזעתי, "זאת הייתה הספרנית שהציעה לנו לעשות דו קרב!"

"אז זאת אשמתה! למה אתה מאשים את אדם?!" קלרה לא ויתרה.

"כי... כי..." אמרתי, ולא הייתה לי תשובה.

"כי אדם חלש," אמרה קלרה ונעצה בי את המבט במפחיד שלה, "אדם חלש ואתה נטפל לחלשים."

היא התקדמה לעברי ואני הלכתי אחורה, לא מוריד את העיניים שלי מהעיניים החומות שלה.

"יש לך קטע כזה, בילי, להציק לתלמידי שנה ראשונה, להאשים את אדם במה שלא עשה, כי אתה חזק מהם אז אתה יכול. אבל אתה לא שווה כלום, בילי. תראה לי איך פעם אחת אתה מצליח להתגבר על מישהו חזק ממך. ולא, פרופסור מקגונגל לא נחשבת."

מאיפה שיחת הנזיפה הזאת הגיעה פתאום? באמת שלא היה לי כח לזה, אז כיוונתי את שרביטי לעברה ואמרתי: "סילנציו". זהו, עכשיו היא על מיוט. היא המשיכה לדבר ואפילו התרגזה מזה שהשתקתי אותה, אבל היה לי שקט.

"סונורוס," אמר אדם כשכיוון את שרביטו לקלרה.

"תודה, אדם," היא אמרה, "וכשהושתקתי הבנתי שאני סתם מבזבזת את הזמן שלי עליך, בילי. אני מתאמצת לשווא, הרי אתה גם ככה לא תבין אתה אדם רע, בילי."

"אדם רע זה מצויין," אמרתי לה, "זאת השאיפה שלי."

"לא נכון," אמרה קלרה, "יש הבדל בין סתם להיות מרושע לבין להיות אדון האופל. אומנות האופל היא באמת אומנות, ואתה בילי, סתם מעצבן."

זה היה מבחינתי הקו האדום. לקרוא לי סתם מעצבן? מה היא חושבת, שאין בי ערך מוסף? שאני לא מנסה להשקיע את הזמן באומנויות האופל?

"את חושבת שאני לא קוסם אפל?" אמרתי לה, "את חושבת שאני לא יודע שקוסם אופל זה יותר מסתם להיות נכלולי?"

"אתה יודע לבצע לחש אפל?" ענתה קלרה, "בבקשה, בוא תוכיח! אנחנו נמצאים בחדר סגור, אף אחד לא ידע מזה ולא ישמע מזה! וככה גם לא תוכל להציץ באיזשהו ספר ולרמות! בוא תראה לנו מה אתה יכול לעשות, בילי! כאן, כשאתה מול שני אנשים שווי רמה אליך!"

"אממ... במחשבה שנייה, אולי כדאי שנחשוב קצת לפני שאנחנו עושים קסמים אפלים..." מלמל אדם.

"ששש!" היסתה אותו קלרה ולא הורידה ממני את העיניים החומות שלה.

נאנחתי. אני מכיר קסם אפל במיוחד, אני רק מקווה שהוא לא אפל מדי. בכל זאת, לא הייתי רוצה ממש לפגוע בהם, הרי בסופו של דבר כן יש לי איזהשהם סנטימנטים לאדם וקלרה. הם יכולים להיות אוכלי מוות מעולים. אבל מצד שני הייתי חייב להוכיח לקלרה... כחייב להראות לה שיש לי את היכולת לבצע קסם אפל איכותי...

התחלתי להזיז את השרביט בצורת האות היוונית Fi, ממלמל את המשפט הלטיני ההוא שקראתי בספר ממדור הספרים המוגבלים (תחת אישורו של מנהל בית הספר, כמובן. הוא הרי מת עליי, הוא מאשר לי הכל).

"בילי, אולי תספר לנו מה אתה עושה?" אמרה קלרה. זיהיתי חשש קל שהתגנב לקולה,, כי כנראה נראיתי ממש פריק כשהזזתי את השרביט בצורות משונות, ממלמל משפטים בשפה זרה ומהשרביט יוצא משהו שחור שבהתחלה דקיק כמו אד אך בהמשך הופך לסמיך כמו עשן. אבל לא יכולתי לעצור את הלחש המורכב ההוא באמצע, זה דורש הרבה ריכוז.

"בסדר, בילי, הבנתי, אני מצטערת, אתה יכול להפסיק עכשיו," קלרה אמרה. אבל לא הפסקתי, כי ברגע שמתחילים את הלחש אסור להפסיק אותו באמצע. וזה לחש ארוך.

העשן השחור והסמיך התגבש יותר ויותר, נראה כמעט כמו אדם בתחפושת.

"בילי, מה זה לכל הרוחות?" שאל אדם בפחד. לא יכולתי לענות לו מה אני עושה, אבל אני כן יכול לענות לכם. זה לחש שחיברה קוסמת אפלה אחת מימי הביניים, כזה שגורם לכפיל עשן זמני שלה להופיע. הכפיל הוא כמובן אד דק יותר מפטרונוס, אך בכל זאת יש בו משהו מרוחה של אותה מכשפה אפלה. הכפיל הוא כמובן זמני ואפשר להשמיד אותו בעזרת פיזור העשן, אבל כל עוד הוא קיים הוא יופיע בדמות אותה המכשפה, ידבר כמוה ויתנהג כמוה. אך הוא לא יוכל להטיל כישופים של ממש אלא רק לתקשר עם העולם החיצון. מדובר בלחש מורכב שאותו חיברה המכשפה ההיא ואין לדעת המ יקרה אם יפריעו לי באמצע.

כמובן שהפריעו לי באמצע. וכמובן שזה היה אדם. אז זהו, שלא. זאת הייתה קלרה.

"תפסיק כבר!" היא אמרה, "זה ממש מפחיד!"

היא תפסה אותי והזיזה אותי. כך הפסקתי להזיז את השרביט וללחוש את הלחש הארוך מאוד הזה בטרם סיימתי.

"בסדר, הבנתי אותך! אתה מומחה באומנויות האופל! למה אתה ממשיך?!" היא אמרה.

"זה...זה קסם קטן ולא מזיק, כל עוד לא מפריעים לי באמצע, קלרה..." מלמלתי בדאגה, "עכשיו את עצרת אותי באמצע... אי אפשר לדעת מה יקרה..."

העשן התגבש לדמות אישה גבוהה ובהירת אור שלבשה שמלה שחורה ארוכת שרוולים, צרה באיזור המתניים אך מגיעה עד רצפת החדר. לשמלה, משום מה, היו גם פסים ורודים בוהקים באיזור התפרים.

"אוי לא..." מלמלתי, "קלרה... מה עשית..."

"מה אני עשיתי? מה אתה עשית?!" קלרה הזדעדעה.

ראשה של האישה נחשף. עיניה היו מכוסות בעשן דקיק כך שנראה היה כאילו היא לובשת משקפי שמש. גם שיערה הוסתר בעשן ונראה היה כאילו במקום שיער יש לה כדור שחור וגדול על ראשה.

"הממ... שלום לכם..." היא אמרה בקול נשי נעים, "מי הטיל את הלחש?"

קלרה התרחקה ורצה לפינת החדר, לצידו של אדם. נותרתי לבדי והרמתי את ידי בחשש.

"אני וויליאם בילי קרמייקל, ואני הטלתי את הלחש," אמרתי.

המכשפה בחנה אותי לעומק.

"הממ... אתה נראה צעיר... אבל אתה ללא ספק בעל יכולות, וויליאם בילי קרמייקל. נעים מאוד, אני אמיליה לנה ורה סנור, וזה עה הקמת אותי לתחיה."

"ל-לתחיה?" שאלתי בחשש, "כ-כלומר את כפילת צל, נכון? את לא ממש יכולה עשות משהו..."

"המממ... בוא נראה..." היא אמרה ושלפה מתוך שרוולה מקל ארוך ומסוקס שהגיע מידה עד הרצפה. היא הכתה עם המקל על רצפת החדר כמה םעמים ומים יצאו מראש המקל.

"לא, אני יכולה לבצע כשפים. אני חיה לחלוטין ולא כפילת צל, וויליאם בילי קרמייקל. כנראה הטלת את הלחש בצורה שונה, אבל לטוב. החיית אותי לחחלוטין, בילי. כעת זה הזמן להזכיר לכולם מי זאת אלו"ס, מכשפת האופל ששבה מהמתים להשליט סדר בעולם."

"את יודעת, עולם האופל די מוגבל בימינו," אמרתי לה, "באלבניה יש את-"

"אקדמיית האופל של מורגנה באלבניה, אני יודעת. אני הקמתי אותה, אתה יודע, יחד עם בתי מורגנה. לדאבוני שני אדוני האופל האחרונים, גרינדלוולד ווולדמורט, לא דרכו בשערי האקדמיה כך שמדובר באפלה חובבנית. לעומת זאת, אני היא זו שהביאה לעולם את האופל האמיתי ואני הולכת להחזיר את האופל לגדלותו."

היא הסתכלה עליי, על קלרה ועל אדם.

"ואתם, שלושתכם, הולכים לעזור לי." היא אמרה לנו ואדם פלט יבבה.

געוואלד. מה עשיתי??

הפרק הקודם		הפרק הבא