אני לא תמיד נשאר אני

אוקיי, ממש ממש השקעתי בפרק הזה, וזה פרק מצויין בעיניי,
וממש פיציתי איתו על הפרק הקודם- אז תגיבו!!!!!!!!!!!!!!!!
כי די אבד לי החשק, אז אם תגיבו, זה לא אולי, זה בטוח יעזור!!

*ממשיך מהרגע שנעצר*

נצמדתי אל הקיר בחשש.

רק זה מה שחסר לי.

שהילדה האיומה הזאת תראה אותי.

היא עמדה עם גבה אליי, ובחשה שיקוי שממנו בקע האור הירקרק.

לידה,מרחף באוויר, היה ספר.

ספר עם שיניים.

'זה חייב להיות ספר מהמדפים האסורים...' חשבתי לעצמי בבעתה.

מאחורי הילדה היה שולחן, ועליו מרכיבים מוזרים, אשר לא ראיתי מימי.

אבל זיהיתי אחד מהם, והכל בזכות האגריד.

לפני מספר שנים, הברזתי משיעור שינוי צורה, כי מיד לאחר מכן היו לי שעתיים כפולות של שיקויים, ולא הספקתי להשלים את כול השיעורים.

מקגונגל נתנה לי עונש, ללכת עם האגריד ועוד כמה ילדים שהגיע להם עונש ליער האסור.

האגריד הסביר לנו, בדרכו החביבה והלא- מפחידה- בכלל, שהייתה מתקפת זאבי אדם בזמן האחרון, ושאנו הולכים לחפש חיות פצועות.

אם נקלע לצרה, נשלח אור ירוק לשמיים, והוא יבוא מיד לעזור לנו.

אם נמצא חיה פצועה, נשלח לשמיים אור אדום, והוא מיד יבוא לטפל בזה.

מצאתי חד- קרן.

שלחתי לשמיים אור אדום... האגריד לא בא...

ולא בא... למה הוא מחכה?

ואז שמעתי נהמות.

מתוך האפלה קפץ עליי אדם- זאב, בצורתו הזאבית כמובן.

צרחתי ובכיתי, בעוד הוא מקרב את פיו מזיל הריר לשוקי.

ואז האגריד בא, סוף- סוף. והציל אותי.

ואני זוכרת את גופת חד- הקרן הפצוע.

הייתי בטוחה עכשיו.

זה עור של חד- קרן.

היא אדם- הזאב שהתכונן לנשוך אותי.

הנקמה הזו שהיא דיברה עליה.

בשביל אימה.

זה חייבת להיות היא.

היא באה לנשוך אותי בכוונה.

בשביל להחזיר לי על מה שעשיתי לאימה.

השאלה היא, מה עשיתי לאימה?

ולמה היא רוצה לנקום בי, והפעם בשבילה?

ולמה זה נשמע, כאילו היא כבר נקמה בי??

צחוקה הרשע העיר אותי ממחשבותיי.

היא הסתובבה לקחת את אחד ממרכיבי השיקוי, ואז ראיתי את פניה.

היא נראתה כמוני, כרגיל, אך גם משוגעת.

ממש ראיתי את השיגעון בעיניה.

אך עתה גם עיניה היו אחרות.

הן היו ירוקות.

נשמתי עמוק, כדי להירגע מהתגליות המרעישות שגיליתי, והשענתי את ראשי על הקיר.

זאת הייתה טעות.

טעות גדולה.

מאחורי ראשי היו שלשלאות.

והן השמיעו רעש נורא ברגע שראשי נגע בהן.

הילדה הסתובבה במהירות לכיווני.

נשמתי בכבדות.

הו, תודה לאל שלא נפלתי והיא הייתה רואה אותי.

אחת השלשלאות התנדנדה...

ואז היא דחפה אותי.

נפלתי מעבר לפינה והילדה ראתה אותי.

צחוקה המרושע נשמע שוב, והפעם, רועם יותר, חזק יותר.

Ho, my gad.

הפרק הקודם		הפרק הבא