ירח מלא

ירח מלא- פרק פיצוי :)

קודם כל, אני חייבת להגיד לכם שעבדתי קשה... מאוד!

אז חסר לכם שאתם לא מגיבים ;)

---

זה היה אימון הקווידיץ' הטוב ביותר שהנבחרת של טים ידעה אי פעם.

ביצועי הקבוצה היו מושלמים.

סיריוס ופיטר צפו במשחק המדהים והיוו קהל נפלא ומפרגן.

כולם היו בשיא כושרם.

טים היה מאושר.

"כל הכבוד, חברים! הייתם נפלאים!

קול- היית מעולה, אך עליך לדייק יותר במסירות.

אני סומך על דייזי וג'ק שיחפו על חוסר הדיוק הקטן הזה.

חובטים? הייתם מעולים. קייט, עלייך להיזהר יותר מהמרביצנים, את צריכה לשים לב יותר שהם לא יתקעו לך בראש.

אית'ן- היית נפלא, רק תשמור על קייט שלא תחטוף מרביצן בראש!

אבל עבודת הצוות שלכם כחובטים נפלאה, רואים שאתם חברים טובים- שזה לא פחות חשוב"

אית'ן וקייט חייכו אחד לשני בסיפוק ונתנו כיף.

"וג'יימס? היית נפלא כרגיל.

משוחררים"

כולם היו במצב רוח מרומם.

אך דבר אחד העיב על שמחתה של קייט.

רמוס.

(אירועי אתמול)

"רמוס" נכנסה קייט לחדר של הקונדסאים, ואית'ן.

רמוס ישב במיטתו והחזיק את ראשו ביאוש.

קייט התיישבה ליידו.

"א...אני גיליתי את הסוד שלך, רמוס" אמרה קייט, מפוחדת מעט.

רמוס הביט בה בבהלה.

"מ...מה? איזה סוד? קייט כבר אמרתי לך שאין לי שום סוד למה את לא מבינה את זה קייט אני לא מבין מה עובר לך בראש את מטורפת!" רמוס החל לדבר בקצב מטורף.

"זה לא משנה, מתי תבין, רמוס! זה לא משנה מה אתה או למה אתה הופך! זה משנה מי אתה ומה מעשייך, אני בטוחה שזו לא אשמתך ושאתה טוב וטהור בכל נשמתך"

"על מה את מדברת, קייט?" אמר רמוס, מפוחד.

קייט נאנחה.

"על זה שאתה אדם זאב, כמובן"

רמוס פתח את עיניו בבהלה.

הוא רץ לדלת וטרק אותה בחוזקה.

"רמוס, מה אתה עושה?" שאלה קייט, מבוהלת מעט מתגובתו.

"סוגר את הדלת- שלא ישמעו כלום!" צעק רמוס.

"רמוס, דיי" אמרה קייט בטון מרגיע.

"גם את מפחדת ממני, נכון? אני ידעתי שאסור שתדעי! את מפחדת שאני אנסה לטרוף אותך או משהו, הא? אז- הפתעה! אני לא קניבל! תחשבי עלי מה שתרצי, כי לי זה בכלל לא אכפת!" צעק.

קייט נבהלה מהתוקפנות של רמוס. היא מעולם לא ראתה אותו ככה.

"אבל, אני מעולם לא חשבתי כך! רמוס, אתה חייב להאמין לי! גם לי יש סוד!"

"לא אכפת לי מהסודות שלך! את והבעיות המטופשות שלך, שאני צריך לשמוע כל הזמן! אני צריך לסבול כל הזמן את הדיבורים והשטויות האלה, כשיש לי בעיות פי כמה קשות משלך!" שאג רמוס.

קייט התחילה לדמוע.

"לך לעזאזל" סיננה קייט, ויצאה מהחדר, בוכה.

היא טרקה את הדלת בחוזקה.

אית'ן רץ אליה בבהלה.

"קייטי, הכל בסדר מתוקה?" שאל אית'ן, מודאג.

"לא, ממש לא" אמרה קייט חנוקה.

"גם אותך רמוס עצבן? כי הוא כזה בזמן האחרון, לא ממש נחמד" אמר אית'ן, מחבק את קייט.

"תודה אית'ן, אבל אני חייבת ללכת" אמרה קייט והלכה לחדרה.

היא נעלה אותו.

היא עלתה על הסולם למיטתה הגבוהה ובכתה מתחת לכרית.

ופשוט...

נרדמה.

"הי, קייט! חכי רגע..." צעק אית'ן לקייט, בניסיון ללכת בקצב שלה.

שיער הדבש שלה התנדנד מצד לצד במהירות.

"ממ?" אמרה קייט, עם חצי חיוך.

"מה קרה אתמול?" שאל בדאגה.

"מה קרה אתמול?" ענתה קייט מבודחת.

"בערב...?"

"בערב... אוו, אית'ן, אני לא רוצה להיזכר בזה עכשיו" אמרה קייט, הבעת פנייה השתנתה להבעה מצוברחת.

"אוקי, אז לא חייבים להיזכר בזה עכשיו!" אמר, בעודו מנסה להדביק את קצב ההליכה שלה.

"אוקי" אמרה קייט.

הם נעצרו.

קייט בהתה ברצפה בריקנות.

"טוב, אז... ממשיכים?" חייכה קייט את אותו החצי חיוך של מקודם.

"היינו גדולים היום, הא?" אמר אית'ן בניסיון נואש להחיות את השיחה.

"כן..." אמרה קייט, מהורהרת.

"אולי אני צריכה לכעוס יותר, אחרת לא יהיו לי עצבים להוציא על המרביצן" צחקה קייט.

אית'ן חייך בסיפוק. הוא הצליח להשכיח ממנה את הכעס לזמן קצר.

---

החודש עבר לקייט מהר. מאוד מהר.

אימוני הקווידיץ' היו טובים מהרגיל. אית'ן והיא התקרבו אף יותר.

היא עזרה לפיטר בשיעורי הבית שלו.

ליאם הבין את רמזייה, והפסיק להציק לה.

ג'ייד וסיריוס עשו לה תעלול מצחיק במיוחד.

אך רק דבר אחד העיק עליה.

רמוס.

היא הסתכלה בלוח השנה שלה. ולפתע היא גילתה- למרבה הצער, שהיום- הוא יום של ירח מלא.

היא נאנחה בצער. מסכן רמוס, הוא בטח יסבול המון.

לפתע עלה במוחה רעיון.

היא תנסה לרקוח את שיקוי ה"זאבנגד**", בשביל רמוס, ו...ואז היא תראה לו שגם לה יש סוד!

וואו, זה יהיה נפלא.

הוא יבין שגם לי יש בעיות בחיים- לא פחות משלו, ויפסיק לסבול למשך לילה אחד.

קייט קראה בספרייה במשך כל היום. מזל שזה היה יום שבת.

אך למרבה הצער היא גילתה שזאבי אדם יכולים לנטול את השיקוי הזה רק 3 פעמים בחייהם.

קייט לא התייאשה וחזרה למלאכה.

היא הלכה לשירותי הבנות, בדיוק לתא של מירטל המייללת- שם אף אחד לא ימצא אותה, והחלה לרקוח את השיקוי. לא נותר לה זמן רב, והשיקוי צריך היה להתבשל במשך לפחות 5 שעות.

השעה הייתה 6 וחצי בערב.

היא הספיקה להתגנב למשרדו של סלגהורן ולגנוב משם כמה מרכיבים חשובים, (למרות שמצפונה מעט הציק לה בעניין) היא התגנבה לחממה מספר 44 בכדי לקחת שורש של צמח האקסוודרה***.

לבסוף כל מרכיבי השיקוי התבשלו בתוך קדרה, בשירותי הבנות.

היללות של מירטל לא ממש הועילו למוטיבציה של קייט, אך היא לא התייאשה.

השעה הייתה 11 וחצי. השיקוי העלה ריח מבחיל, אך לפי הספר נראה היה שהוא נרקח היטב.

קייט לקחה בקבוקון ומילאה בו את השיקוי, ורצה לחדרו של רמוס.

אך היא נתקלה ברמוס בדרך.

"מה את רוצה?" שאל רמוס בקרירות.

קייט התנשפה.

"אתה חייב להקשיב לי, השיקוי- הוא יהפוך אותך לרגיל... ואז הסוד שלי... אתה... יודע!" אמרה קייט בנשיפה אחת.

"אוקי, עכשיו תגידי הכל מההתחלה, וברור" אמר בהתנשאות.

"יש בידי שיקוי זאבנגד. אני מניחה שאתה יודע מה זה" אמרה קייט.

"נו... ו..." אמר רמוס.

"הסוד שלי, אני רוצה שתדע אותו" אמרה קייט.

"ו... מה הקשר אלי? למה לי לבזבז פעם 1 מ-3 פעמים בכל החיים שבהם אני יכול להיות רגיל בליל ירח מלא?"

"תודה שאתה מתפתה" חייכה קייט במסתוריות.

הוא ניסה לשמור על קשיחות.

"לא בא בחשבון!

זה חייב להיות עכשיו?" אמר בהחלטיות.

קייט עשתה פרצוף חמוץ. אפילו שחושך אפשר היה לראות שהיא מתוחה.

"גם הסוד שלי קשור בירח מלא, רמוס" אמרה קייט.

"מ...מה? גם את כמוני?" שאל רמוס, בפליאה.

"טיפשון, מה פתאום?! אחרת כבר מזמן היית יודע, יש לי סוד אחר, סוד שקשור בזה, שאולי יום אחד אני לא אוכל לחיות בקרב בני אדם נורמלים יותר!" אמרה קייט, נואשת לסקרן את רמוס.

רמוס צמצם את עיניו.

"אוקי, אני אקח את השיקוי- חסר לך שאלו סתם שטויות" אמר בניסיון להיראות רציני.

קייט חייכה באושר. היא לקחה את ידו והובילה אותו לכיוון האגם הגדול.

רמוס היה מאושר. ההקלה בכך שהוא לא יהפוך לזאב הלילה... רק אדם זאב יכול היה להבין עד כמה זו הקלה גדולה.

קייט הציצה בשעונה.

השעה הייתה 5 דקות לשתים עשרה.

היא נשמה נשימה עמוקה.

"רמוס, תיקח את השיקוי עכשיו, לפני שיהיה מאוחר מדי".

רמוס שתה את השיקוי. נראה היה שהוא נגעל מאוד, אך הוא סיים אותו מהר.

שיערה של קייט החל להשתנות.

רמוס הסתכל עליה באי הבנה, ופתח עיניים גדולות.

שיערה הפך לאדום, עם פסים אפורים.

קייט הייתה המומה מעצמה- כזה דבר היא מעולם לא ראתה.

השעה הייתה 12 בדיוק.

רמוס בהה בקייט, ובאור שעטף אותה.

הוא הבין הכל.

קייט בתולת ים!

הוא לא ידע האם זה טוב או רע.

"עכשיו הכל ברור" אמר רמוס בחיוך קל. קייט הייתה המומה מתגובתו הקלילה.

היא הסתכלה בשיערה.

"משהו פה, לא בסדר! השיער שלי אדום- ואני ממש לא מאוהבת! ופסים אפורים? מה זה אומר לעזאזל?!"

רמוס הסתכל עליה באי הבנה, והתיישב על אחד הסלעים הקרובים אליה.

"מה זה משנה?" שאל רמוס.

"לא משנה... בקיצור- היה שווה לקחת את השיקוי?" שאלה קייט בחיוך.

"בהחלט" אמר רמוס.

"תראי, אני מצטער שהתנהגתי ככה, אני פשוט רגיל ליחס אחר ממי שמגלה שאני... את יודעת" אמר רמוס, בעודו משפיל את עיניו בבושה.

"אני סולחת רמוס, אבל לעולם אל תעשה לי את זה שוב! אני לא מסוגלת לחיות דקה בידיעה שאחד מהחברים שלי כועס עלי בלי הצדקה"

"אני באמת מצטער" אמר רמוס.

הם שתקו.

אך שניהם היו רגועים, ומפוייסים.

***

קייט קמה בבוקר, כשהבעה רגועה על פניה.

היא פגשה את אית'ן בדרך לאולם הגדול, מחייך ומצחיק כרגיל.

היא ישבה לייד ג'ייד ולילי חברותיה הטובות.

ג'יימס ולילי לא רבו.

סיריוס ואית'ן עשו שטויות- כהרגלם.

בוקר נפלא!

בדרך לשיעור "התגוננות מפני כוחות האופל" החבורה הקטנה לא הפסיקה להתבדח ולצחוק. האווירה הייתה כייפית מתמיד.

כשנכנסו לכיתה חיכתה להם פרופסור טבת'ה** בהבעה חמוצה.

"איחרתם" אמרה בקולה העבה.

הם התיישבו בכיסאותייהם בנחת.

"היום נלמד על אנשי זאב" אמרה פרופסור טבת'ה בשעמום.

קייט ורמוס החליפו מבטים מבוהלים.

"אנשי הזאב הם בני אדם, בעל יכולות קסם או מוגלגים, שבכל ירח מלא הופכים לזאבים טורפים לכל דבר. המחלה מכונה ליקנתרופיה, ומועברת אך ורק באמצעות נשיכה במצב החייתי"

הכיתה השתתקה.

"מאז מעולם אנשי הזאב היו אנשים מרירים עם נטייה חזקה לרוע. אנשי זאב יכולים להסוות את עצמם בחברת בני האדם בקלות רבה, הם נראים בדיוק כמו כל אחד מאיתנו" אמרה פרופסור טבת'ה באדישות האופיינית לה.

"השינוי שלהם כרוך בכאבי תופת, ולאחר השינוי? הם לא זוכרים מי הם ומה הם. הם הופכים להיות מפלצת לכל דבר"

קייט הסתכלה על רמוס בדאגה. הוא נראה מתוח מאוד.

"עקב הנטייה החזקה של אנשי הזאב לרוע, הרבה מהם מגוייסים על ידי אדון האופל." אמרה טבת'ה ורעד עבר בכיתה.

קייט השפילה את מבטה. היא הבינה איך רמוס מרגיש, וזה כאב לה. היא ידעה שהוא לעולם לא יעשה שום דבר רע, ושהנשיכה שלו לא קרתה באשמתו.

"לפי האגדות הקדומות, לאנשי הזאב יש אויבים שזהותם לא ידועה. חיבור בין אדם זאב לאויבו יכול לגרום לפיצוץ. אך טענה זו לא הוכחה עדיין, ואין לדעת מיהם האויבים המושבעים של אנשי הזאב."

---

הלילה ירד. מזג האוויר היה קריר אך נעים.

קייט ראתה שרמוס מעט מתוח מהרגיל, בטח בגלל שמחר זהו יום של ירח מלא, והשיעור על אנשי הזאב יכול לעורר את חשדם של תלמידים חטטנים.

היא הבינה מדוע הוא טרוד. האמירות של טבת'ה על כך שלאנשי הזאב יש נטייה לרוע בטח הלחיצו אותו! מסכן שלי, רמוס...

קייט שאפה את האוויר מהחלון. היא הסתכלה על הנוף בחיוך, והחליטה לצאת החוצה. היא לבשה סווצ'ר כחול וג'ינס משופשף- בדיוק כמו שהיא אוהבת. ולא היה לה אכפת שאלו בגדים של מוגלגים, הגלימות של הקוסמים התחילו לעלות לה על העצבים.

היא העמיסה את הגיטרה שלה על גבה, ויצאה החוצה.

כבר זמן רב שהגיטרה שלה בתוך הארון שלצד מיטתה. היא שמרה את לימוד הגיטרה שלה בסוד. היא בעצמה אפילו לא הבינה מדוע.

המדשאות היו ריקות מאדם. קייט חיפשה מקום מתאים לשבת ולנגן- תחביבה הגדול ביותר. היא אהבה לנגן יותר מהכל. אפילו יותר מקווידיץ' ואגרוף.

הניגון עזר לה לשכוח את כל הצרות, להיות בעולם אחר. והיא אהבה את זה.

אבל הכי היא אהבה- לשקוע בתוך השיר.

לפעמים היא הייתה צוחקת, צועקת, בוכה... רק בגלל דמות מהשיר שמביעה את רגשותייה.

קייט התיישבה על יד האגם. היא הוציאה את הגיטרה- והחלה לנגן...

---

אית'ן ישב בכרוסא הענקית של האגריד, וחיכה.

הוא היה צריך לחזור כבר ממזמן! חשב אית'ן בחוסר סבלנות. הוא הסתכל בשעון.

השעה הייתה מאוחרת.

האגריד לא חזר מהטיול עם פנג, וכיבוי האורות התקרב. רמוס ישב על הספה האדירה של האגריד, קם, אמר שהוא יחזור עוד מעט ויצא מהדלת.

אית'ן החליט גם הוא לצאת לחפש את האגריד, ואם הוא לא ימצא אותו- הוא יחזור לטירה. לא היה לו מצב רוח לעוד הרפתקה מסוכנת מחוץ לכותלי טירת בית הספר באמצע הלילה.

במיוחד לא אחרי כל השטויות שהוא עשה עם ג'יימס וסיריוס.

"האגריד!" צעק אית'ן בכל כוחו.

אית'ן החל לרוץ ברחבי המדשאות, הוא חיפש בכל מקום אפשרי.

הוא המשיך ללכת לכיוון האגם.

אם הוא לא פה, אני הולך. החליט אית'ן. נמאס לו לחכות.

לפתע הוא שמע קול.

קול מוכר...      

והקול היה...

יפהיפה.

נגינה?

האם זה צ'לו?

או... אולי גיטרה?

אית'ן שקע בשיר.

(אתם מוזמנים לשמוע את השיר תוך כדי קריאת הפאנפיק.

פירושים לשיר ינתנו בסוף... תפתחו דף אינטרנט חדש וכנסו לכתובת הזו:

http://www.youtube.com/watch?v=fJ4uyL2Dx10)

"I wanted to be like you
I wanted everything
So I tried to be like you
And I got swept away

I didn't know that it was so cold and
You needed someone
To show you the way
So I took your hand and we figured out that
When the time comes
I'd take you away

If you want to
I can save you
I can take you away from here
So lonely inside
So busy out there
And all you wanted
Was somebody who cares

I'm sinking slowly
So hurry hold me
Your hand is all I have to keep me hanging on
Please can you tell me
So I can finally see
Where you go when you're gone

If you want to
I can save you
I can take you away from here
So lonely inside
So busy out there
And all you wanted
Was somebody who cares

All you wanted was somebody who cares
If you need me you know I'll be there
Oh oh oh oh yeah

If you want to
I can save you
I can take you away from here
(I can take you away)
So lonely inside
So busy out there
And all you wanted
Was somebody who cares

oh oh..
(And all you wanted was somebody who cares)
oh oh, oh, oh oh

If you want to
(If you want to)
I can save you
I can take you away from here
(I can take you away)
So lonely inside
So busy out there (oh oh)
And all you wanted
Was somebody who cares

Please can you tell me
So I can finally see
Where you go when you're gone"

הפרק הקודם		הפרק הבא