האמת שמאחורי הסיפור

"ידעתי שאי אפשר לסמוך עליו," אמר ג'יימס, מעוצבן, כשסיריוס נראה בפתח הדלת.

"בדרך כלל הוא כן מצליח," אמר רמוס.

"כנראה שנצטרך לדחות את האימון," אמר סיריוס כשהתיישב ליד ג'יימס.

"אין מצב," התפרץ ג'יימס בכעס. "תצטרך לוותר פעם אחת על ממתקים לטובת קווידיץ'."

"לא!" אמר סיריוס בטון אומלל.

"אתה מוכרח," אמר ג'יימס. "או שתמצא את עצמך מסולק מקבוצת הקווידיץ'."

"היי, הגזמתם הפעם" אמר רמוס "ואיפה זנב תולע?"

שניהם הפסיקו בוויכוחים, והתחילו לחפש את פיטר במבט סביבם.

"אני חושב שלא היינו צריכים להפוך אותו לעכבר," אמר ג'יימס לאחר כמה רגעים.

"אתה צודק," אמר סיריוס בהחלטיות, "היינו צריכים להפוך אותו לשוקולד."

"רך- כף, אולי פעם אחת בחיים שלך תהיה רציני?" אמר רמוס.

"אבל ג'יימס התחיל!" אמר סיריוס.

"תפסיק את זה מייד!" אמרו רמוס וג'יימס ביחד.

~

קית' נשען על הקיר. הוא בדק מה השעה בשעון העתיק בפעם השלישית באותה דקה.

"הוא מאחר." אמר בקול כועס.

"אני כאן." הוא שמע קול צייצני אומר.

"איחרת יא חתיכת עכבר מלוכלך."

"אני יודע, הייתה לי-"

"ששש, סתום כבר את הפה," עצר אותו קית'. הוא הסתכל לכל הכיוונים בחשש וגרר איתו את פיטר לכיוון אחר.

"איי!" צווח פיטר, "עזוב אותי!"

קית' עצר, צחק צחוק אכזרי. הוא המשיך ללכת בכיוון אחד מהמעברים של מסדרונות בית הספר.

"מישהו עוקב אחרינו," הוא אמר לפיטר.

עיניו של פיטר הצטמצמו בפחד. "זה הוא?" הוא שאל.

"יכול להיות," אמר קית', שוקל את האפשרות. "אסור לנו לטעות," הוא הוסיף. הוא המשיך בתקווה להסתכל מסביב למצוא מישהו. פיטר פחד מאוד עד שנצמד לאחת מפינות המעברים והפך שוב לעכבר.

"פחדן," מלמל קית' וירק לעברו, בעוד רעד חולף בגופו.

מתחילת המסדרון חלף צל של דמות וידו הייתה בהיכון.

"מי זה?" שאל קית', כשפיטר התחיל לטפס עליו.

"אל תדאג," אמרה הדמות המשיכה להתקרב.

"כשהאיש השחור ידע שאתה לא יודע לבצע את עבודתך כמו שצריך הוא לא יכעס יותר מידי." אמר סוורוס בציניות.

צמרמורת עברה בגופו של קית'. שוב עלתה בראשו התמונה שבה האיש השחור מטיל עליו קללת קרושיאטוס.

"סוורוס," קרא קית' בהפתעה והרגיש את פיטר נכנס לתוך כיסו.

"כן, זה אני," הוא השיב.

"האיומים שלך לא יעזרו," אמר קית' באומץ.

"אל תיקח את זה כאיום, אלה כפעולה חכמה שעלולה להוציא אותך מהתוכנית," אמר סוורוס.

"אתה יודע שאני לא מפחד ממך," המשיך קית' באומץ.

"ממני אולי לא, אבל מהאיש השחור אין לי ספק," השיב סוורוס.

"לאן אתה חושב שאתה הולך?" שאל קית', ותפס בפיטר שניסה לברוח.

"אם אני נופל גם אתה תיפול," אמר קית'. פיטר צייץ ללא הפסקה והתפתל בתוך כך ידו.

"גם אתה תיפול," הוא אמר והפעם פנה אל סוורוס.

"אל תהיה כל כך בטוח," אמר סוורוס בקול מסתורי.

קית' הרים גבה ואמר, "הביטחון העצמי שלך כל כך גבוה. האיש השחור לא אוהב את זה."

"שמור עליו, אנחנו צריכים אותו בחיים." אמר סוורוס והצביע על פיטר הנחנק בתוך כך ידו המכווצת.

"אל תדאג לו, תדאג לעצמך," אמר קית' והרפה קצת את אחיזתו בפיטר.

"אני חושב שהבנו זה את זה," אמר סוורוס לבסוף.

"כן, אתה צודק," אמר קית' והושיט את ידו לסוורוס, "שמור עליו." והוא הלך לשיעור משאיר מאחוריו את סוורוס ההמום.

~

"מה איתו?" שאל ג'יימס בפעם המיליון.

"אל תדאג הוא יבוא," הרגיע אותו רמוס.

"אמרתי לו לא ללכת."

"ואני אמרתי לך שהוא כן ילך."

"הוא מאחר כבר בחצי שעה," אמר ג'יימס בכעס מתגבר.

"הוא יבוא עוד מעט," ניסה רמוס להרגיעו.

"הוא מעכב את כל הקבוצה!" אמר ג'יימס.

רמוס נאנח.

"אם הקבוצה לא תתאמן בגללו, אני.. אני... !" ניסה ג'יימס להגיד ונתקף גל של השתעלויות.

"היי,היי,היי חברים!" נשמע קולו של סיריוס בחלל האוויר.

"היי, היי תגיד לחברים שלך," אמר ג'יימס בזעף, משתנק.

"נו, זה מה שעשיתי." אמר סיריוס שעדיין לא קלט שג'יימס עצבני.

"ירחוני, תגיד לו שאם הוא לא מפסיק לפטפט כמו כלב מורעב אני לא אדבר איתו יותר,"

"שמעת אותו," אמר רמוס לסיריוס.

"על מה הוא מדבר?" שאל סיריוס בבלבול.

"תגיד לו שלפני שעה הוא היה אמור להופיע לאימון קווידיץ'." אמר ג'יימס.

"הוא ממשיך לשמוע אותך," אמר רמוס לג'יימס.

"תיזהר. גם אתה בכוונת." אמר ג'יימס. רמוס השתתק והתרחק ממנו.

ג'יימס יצא בכעס מחדר המועדון, משאיר את שניהם המומים.

"חשבתי שמצבו טוב בגלל לילי," אמר סיריוס בהלם.

"גם אני חשבתי," אמר רמוס, "אבל אתה יודע, באמת הגזמת הפעם," הוא הוסיף לאחר מחשבה.

"מה כבר עשיתי?"

"איחרת לאימון קווידיץ'."

"אוי נכון," אמר סיריוס בזעזוע, "איך יכולתי לשכוח."

"לשכוח? אתה שכחת שיש אימון היום?!"

"לא שכחתי פשוט לא חשבתי על זה," ניסה סיריוס להתחמק.

"אתה שכחת." קבע רמוס.

"אל תספר לג'יימס. הוא יהרוג אותי."

"אם אני אספר לו אני אמות קודם."

~

"אני מאוד מאוכזב מכם," אמר האיש השחור.

כל האנשים הביטו עליו מלבד שניים; סוורוס הציץ על קית' שהשפיל את מבטו.

"אתה יכול להסביר לי למה נכשלת במשימתך?" שאל האיש השחור.

קית' הרים את ראשו ופתח את פיו בדיוק כשהתשובה הגיעה ממקום אחר.

"אני מתנצל," אמר סוורוס.

"מה?!" נפלטה השאלה מקית' וכל המבטים נפנו כעת אליו.

"חשבת שאני סומך עלייך במאה אחוז?" שאל בלגלוג האיש השחור, "שלחתי את סוורוס אחריך כדי לוודא שעשית את בקשתי."

קית' נחרד.

"כמובן שגיליתי שאתה לא עושה כלום בנידון," הוא המשיך.

"ניסיתי." אמר קית'.

"לא מספיק," הוא השיב לו, "אפילו לא שמת לב שבכל הזמן הזה מישהו עקב אחרייך." הוא אמר בלעג.

"בטח שכן."

"ולא עשית כלום בנידון?" שאל האיש השחור. "אתה לא ראוי להיות פה." הוא אמר בכעס, מצביע על הדלת. "לך מכאן."

קית' נעמד בפחד. הוא לא רצה ללכת אבל לא הייתה לו ברירה. הוא התחיל לצעוד בראש מושפל לכיוון הדלת. הוא נעצר ליד האיש השחור ולחש, "אני עוד אראה לך מי כאן ינצח." והוא יצא ממקום המסתור.

היה ברור לו שעוד כמה רגעים הם יתפזרו ממקומם, לא לפני שישנו את סיסמת הכניסה.

הרוח נשבה ופיזרה את שערותיו לאחור. הוא לא רצה להיכנס מיד לטירה, אלא רצה להסתובב.

הוא החליט לצעוד לכיוון היער. למרות החושך שהיה שם, הוא ראה טוב. הוא צעד בשולי היער, לא מתקרב יותר מידי. הוא לא פחד מהיצורים שהיו שם, אלא הוא ציפה לפגוש מישהו בדרכו, אך לצערו הרב הוא לא פגש שם אף אחד. הוא המשיך לשוטט לו באזור, חושב על מזלו הרע ולפתע אמר "אתם תראו, אני אתנקם!"

בבקשה תגיבו ותדרגו

תודה :)

קרדיט לטאל (HalfALaugh או הקונדסאית החמישית לשעבר) המדהימה!

שעזרה לי המון בכתיבת הסיפור!

הפרק הקודם		הפרק הבא