עשרים שנים אחר כך

שיניתי את הפרק, לדעתי עכשיו הוא יותר טוב.

מקווה שתאהבו!

          לילי שכבה על מיטתה והביטה בתקרה המעוטרת כוכבים בתסכול. איפה אבא, עברו כבר שלוש שעות... היא חשבה. מאלפוי אמר שיש לו משהו חשוב להראות לו, הוא הלך, ועוד לא חזר!

          הדלת נפתחה, וחריקה צורמת נשמעה. לילי זינקה מהמיטה, אבל התאכזבה. זה היה טדי לופין. "היי," הוא אמר, והתיישב לידה. "מה קורה?"

          "כיף חיים..." אמרה לילי בציניות, אחרי שחזרה לשבת על המיטה.

          "אל תדאגי לאבא, הוא יחזור עוד מעט. אני מת לדעת מה מאלפוי אמר לו..." אמר טדי וליטף את שערה הג'ינג'י.

          "וגם," אמרה לילי, "רון והרמיוני לא באו לקדוש מנגו כמו שתכננו. מה אם הם קשורים בזה...?"

          טדי נראה פתאום מופתע. "הם היו אמורים לבוא?" הוא שאל, ולפני שלילי הספיקה לומר משהו, הוא קם ואמר, "בואי למטבח, נשאל את אמא מה לעשות".

          ג'יני קמה והלכה אחרי טדי והם ירדו במדרגות העץ הישנות. כשהגיעו למטבח, ראו את ג'יני והארי משוחחים בשקט, ונראים מבוהלים. מולם ישבו הרמיוני ורון וגם הם דיברו בשקט, כנראה לא רצו שהילדים ישמעו.

          "היי," אמר טדי בקול רם. ארבעת המבוגרים קפצו בבהלה, אבל מייד חייכו שראו שאלה לילי וטדי.

          "אבא!" אמרה לילי ורצה לחבק אותו. "היי," אמר הארי ונישק את בתו על ראשה. "מה קורה, חמודה... אה, אמממ... לא כדאי שתלכו... לשחק...?" הוא אמר, מנסה למצוא תירוץ, כדי שהילדים יתנו להם להיות לבד.

          "הארי," אמר טדי, "אנחנו לא בני שנה, במיוחד לא אני, אז אולי פשוט תגידו לנו מה מאלפוי אמר?"

          "אני לא חושבת שכדאי – " אמרה הרמיוני, בעודה מקשיבה עם רון   לשיחה של הסובבים אותם.

"לא כדאי ש... מה?" אמרה לילי, שכבר איבדה את סבלנותה. היא מחכה כבר שלוש שעות שהארי יחזור, ועכשיו הם לא רוצים לספר להם על מה מדובר?!    

"תראו," אמרה ג'יני, מנסה לעזור להרמיוני, שנראית מבוהלת מהמבטים של הילדים, "זה לא משהו שאתם צריכים לדעת, אנחנו נטפל בזה. אתם צריכים לצאת ולבלות, אל תדאגו בקשר לזה, אנחנו מטפלים בזה," היא הוסיפה, כשראתה שלילי רוצה לקטוע אותה.

"אוף..." אמרה לילי בכעס, אחרי כמה דקות, כשהיא וטדי ישבו בחצר על ספסל. הרוח יללה ופרעה את שערה של לילי הכעוסה – מזג אוויר שלא מתאים ליוני. היה קר, והשמיים היו שחורים ומלאים ענני גשם. לילי רעדה – היא לא לבשה בגדים חמים.

"קר לך?" שאל טדי.

"כן, קצת..." מלמלה לילי, מביטה בשמיים בעיניים דומעות מהרוח.

"הינה, קחי," הוא אמר, ונתן לה את המעיל שלו, שהיה עדיין חם מחום גופו.

"תודה," חייכה לילי והתכרבלה במעיל שגדול עליה בכמה מידות. היא נאנחה. "איך נגלה מה מאלפוי אמר לאבא?" היא שאלה את טדי.

"יש לי כמה רעיונות," הוא חייך ועיניו נצצו.

לילי חייכה בחזרה, ואמרה, "עכשיו?"

טדי הנהן, והם קמו ורצו בשקט למטבח. טדי הוציא משהו שנראה כמו אוזן שקשורה לחוט, ולילי לחשה בבהלה, "מה זה הדבר הזה?"

"אוזניעזר," אמר טדי בפשטות, ושיחרר את החוט שבקצה האוזן.

"יופי, עכשיו הכל מובן," אמרה לילי בטון סרקסטי.

"מכניסים את האוזן מתחת לדלת, ושמים את החוט באוזן שלנו, ואז אפשר לשמוע מה אומרים בתוך המטבח," הסביר טדי.

"ומאיפה השגת את זה?" התעניינה לילי.

"ג'ורג' נתן לי," הוא ענה, סיים להשחיל את האוזן מתחת לדלת, ושם ללילי את החוט באוזן. הוא שם גם לעצמו חוט אחד באוזן, ושניהם הקשיבו בשקט לשיחה של המבוגרים.

"איך דראקו יודע בכלל?" שאלה הרמיוני.

"הוא אמר שהוא דיבר איתו," ענה הארי.

"זה לא הגיוני אבל..." אמר רון.

"מה? שיש להם ילד?" אמרה הרמיוני.

"כן,"

"זה בגלל שהם הסתירו אותו מוולדמורט, ככה רודולפוס רצה," ענה הארי.

"אתה באמת מאמין למאלפוי?" שאל רון.

"כן," ענה הארי, "אני הצלתי לו את החיים, הוא אמר שהוא חייב לי המון."

הייתה שתיקה של כמה שניות.

"מה אתם רוצים לעשות לו?" שאלה ג'יני.

"נתפוס אותו ונכניס אותו לאזקבאן," ענה רון.

"אבל הוא בסך הכל ילד! הוא בן 23, זה הכל!" אמרה הרמיוני ברחמים.

"כן, ילד בן 23 שרוצה לנקום את מות הוריו, שהם היו הכי נאמנים לוולדמורט, להזכירך, ובמיוחד אמא שלו – בלטריקס." אמר רון בכעס קל.

"אבל אולי אפשר לדבר איתו או משהו? להסביר לו שזה יגמר רע..." אמרה ג'יני.

"אם יש לו את הגנים של אמא שלו, לא נראה לי שזה יעזור," אמר הארי.

"איך קוראים לו בכלל? לילד של בלטריקס ורודולפוס?" שאלה הרמיוני.

"טום," ענה הארי, "כמו טום רידל..."

"יופי, טום לסטריינג'," אמר רון. "והוא אסף לו כבר כמה עוזרים?"

"כן, למשל, גרייבק, אלקטו ואמיקוס..." אמר הארי, "הוא זה ששלח אותם להרוג את לילי,"

לילי הביטה בטדי בתדהמה והוא סימן לה להיות בשקט.

"אז מה נעשה?" שאלה ג'יני, "צריך להגן על הילדים."

"נלך לתפוס אותו," אמר הארי.

"מתי?" שאל רון.

"הלילה," הארי ענה.

לילי וטדי שמעו קול גרירת כיסאות, ומיהרו לצאת החוצה, המומים ממה ששמעו. 

תגובות ודירוג בבקשה (:

הפרק הקודם		הפרק הבא