ג'יימס, לילי. לילי, ג'יימס

טוב, אז... שלום לכולכם קוראים שלי!

אני כל כך מצטערת שלא העליתי פרקים כבר מלאאא זמן, פשוט די נטשתי את האתר הזה... ואז יום אחד חשבתי לעצמי שגם אם אני לא כותבת, יש פה אחלה פאנפיקים!

ומאז אני קוראת פה מלא, ופתאום ראיתי שהפאנפיק שלי במומלצים! אז תודה רבה! זה כל כך עודד אותי, שהחלטתי לכתוב עוד פרק!

טוב, מה אני חופרת? קריאה מהנה! ^_^

~^~^~^~^~^~^

כל היום חיכיתי בקוצר רוח לפגישה של המסדר. לא הייתי מרוכזת, שקעתי במחשבות, ולא פעם אחת מחברותיי הייתה צריכה לנופף מול פניי כדי לדבר איתי.

"מה קורה לך היום?" שאלו אותי חברותיי שוב ושוב. בכל פעם גימגמתי משהו אחר, אך לא נראה שזה שכנע אותן.

"אני יודעת!" קראה פתאום שרה.

הבטתי בה בחשש.

"יש לך חבר!" היא קראה בניצחון.

נשפתי בהקלה, אך נראה שחברותיי פירשו את זה כמבוכה.

"היי, זה בסדר, ליל'ס! אנחנו נבין אם את לא רוצה לגלות לנו מי זה!" הרגיעה אותי מרי.

"חבל, עד שהיא כבר התקרבה לפוטר..." שמעתי את שרה לוחשת, ולא יכולתי שלא לחייך חיוך קטן.

"טוב, אז תספרי לנו בהמשך, בסדר?" שאלה ג'סיקה, בבירור מאוכזבת.

ניסיתי להעלות סומק בלחיי, כנראה שלא בהצלחה מרובה. "בסדר."

~^~^~^~^~^~^

כשהגיעה סוף כל סוף השעה המיוחלת, ג'יימס ואני התעטפנו בגלימת ההעילמות, וירדנו לאולם.

"אני אצטרך להתרגל לגלימה הזאת..." מלמלתי לעצמי תוך שאני מנסה לא למעוד, שכן לא ראיתי את רגליי.

"את תתרגלי." הבטיח ג'יימס.

לאחר שנכנסתי לאולם הגדול (ג'יימס עלה למעונות כדי להביא גם את שאר הקונדסאים תחת הגלימה), הבחנתי בהתקהלות במרכז האולם.

פילסתי דרך למרכז המעגל, וקפאתי.

הפרק הקודם