דם...

פרק 5: הערפל מתבהר

טוני הביט בגבריאלה. "היא יודעת" לחש לאונרדו. גבריאלה הביטה בו. "גם אתה קשור לזה? " שאלה גבריאלה. "כן, בערך" אמר לאונרדו. "נחמד לדעת שאני יכולה לסמוך עליך" אמרה גבריאלה במרירות. "נסיכה קטנה זה רק- " "רק מה? אתה שקרן, שניכם שקרנים" אמרה גבריאלה בכעס קולה רעד ועיניה התמלאו בדמעות.

"בואי הנה" אמר טוני. "אני לא- " "עכשיו! " אמר טוני בהחלטיות. היא ירדה למטה והתיישבה על הכורסא מולם, רחוק מהם. "מה? " היא שאלה בזעף. "חשבתי שאת רוצה הסברים" אמר טוני.

"למה אני נקראת חצויה? מי הגבר והאישה בבית ליד היער? למה הרגו אותם? מי התינוקת? מה עשית שם בלילה ההוא?  מתי זה קרה? איך לאו קשור לזה? למה יש לי קעקוע של ירח פתאום? ואיך כל זה קשור אליי? " שאלה גבריאלה בנשימה אחת.

"אוקיי, שאלה, שאלה" אמר טוני. "שאלת למה את נקראת חצויה? אז את נקראת חצויה כי אבא שלך היה אנושי ואמא שלך הייתה ערפד ואלו הגבר והאישה שראית בבית ליד היער" הסביר טוני. הדמעות גלשו על לחייה.

"הרגו אותם כי לפני חמש עשרה שנה הייתה שליטה של הערפדים באיטליה ובהרבה מקומות אחרים בעולם, שליטה נוראית, רצחנית. אבא שלך היה צעיר בן עשרים כשפגש באמא שלך והתאהב. הם נישאו ובניגוד לכל הסיכויים, את נולדת" אמר טוני. "למה בניגוד לכל הסיכויים? " שאלה גבריאלה. "מכיוון ונקבות הערפדים אינן יכולות להיכנס להיריון, ערפדים לא מתרבים אלא אם כן הם נושכים במטרה לשינוי הננשך, אך אמא שלך ילדה אותך" אמר טוני בקול רך.

 "בגלל זה הם מתו? גילו אותם? " שאלה גבריאלה. "כן, שני הצדדים גילו, בשלב זה האדם החל להילחם חזרה ואז הערפדים הרגו את אביך ושנייה אחר כך בני האנוש הרגו את אמך" הסביר טוני. "פגיון בלב, הורג ערפדים" אמרה לפתע גבריאלה. "איך את יודעת? " שאל לאונרדו בפליאה. "סתם, זה המיתוסים של האנשים, פגיון בלב של ערפד והוא מתפוגג" אמרה גבריאלה. "הוא לא מתפוגג, אבל הוא מת" אמר טוני.

"אז לפי כל זה, אני התינוקת? " שאלה גבריאלה. "כן, את התינוקת" אמר טוני. "ולאו? ואתה? והקעקוע? " שאלה גבריאלה. "אני הוא שומר התינוקת של הנבואה, שומר החצויה" הסביר טוני. "איזו נבואה? " שאלה גבריאלה. "אמא שלך השתייכה למשפחת מלוכה עתיקה של ערפדים, היא קיבלה נבואה ראשונה שהיא תלד תינוק והעניקה לך כשנולדת את נבואת הירח. החצויה שתמנע את שובה של המלחמה בין שני העולמות, שתקבל את כוחותיה כדי לעשות זאת בשנה החמש עשרה להיוולדה, שתביא לשלום בין שני העולמות ותמשול על כולם" הסביר טוני.

גבריאלה התקשתה לעכל את כל המידע שקבלה באותו הרגע. היא הביטה בקעקוע שעל רגלה. "והקעקוע? " שאלה גבריאלה. "הקעקוע הוא סימן שהתהליך החל, את גילית משהו על עצמך, את גילית שאת החצויה של הירח, זה רק חלק קטן של הירח, שאר החלקים יופיע בהמשך ככל שתגלי על עצמך פרטים ותביני את ייעודך כך ירבו חלקי הקעקוע בגופך עד שיושלם התהליך" אמר טוני.

"ומה עם לאו? איך הוא קשור לכל זה? " שאלה גבריאלה. "הוא הבן שלי ולכן שייך לשומרים, הוא נהיה שומר ברגע שנשכתי אותו וקיבלתי אותו כבני" אמר טוני. "אז הכל הצגה? נישקת אותי כדי שאני אהיה איתך כל הזמן? כדי שתעשה את הבייביסיטר שלך כמו שצריך? " שאלה גבריאלה בקול חנוק. "זה לא ככה" אמר לאונרדו. "זה בדיוק ככה! " אמרה גבריאלה בכעס. טוני הניח את ידו על כתפו של לאונרדו. לאונרדו הביט בו והשתתק.

"לפחות עכשיו אני יודעת מאיפה באתי ולמה אני חצויה" אמרה גבריאלה. לפתע שוב הכה בה אור כסוף והיא נאנקה ואחזה בצווארה. סימן כסוף קטן הופיע שם, שונה במעט מהסימן שברגלה. "יופי, עוד סימנים. רואים את  זה? " היא שאלה בזעף.  "תצטרכי לשים צעיף וגרביים ארוכות יותר, יכול להיות שילדים בבית הספר שלך הם בנים של אנשי המסדר האנושי ואם כן הם ידעו מה הסימנים האלה, את מבינה גם המסדר האנושי יודע על הנבואה" הסביר טוני.

 "יופי, עכשיו רק חסר שאני אצטרך לשתות דם והכל יהיה מושלם" אמרה גבריאלה בכעס. "הצורך יבוא בשלב יותר מאוחר" אמר טוני. "אוף! למה אני?  אני לא ביקשתי את זה! " היא קראה בכעס. "אמא שלך עשתה את זה כדי להגן עלייך ועל כולם" אמר טוני בקול רך.

גבריאלה הרכינה את ראשה אל ידיה ובכתה. לאונרדו ניגש אליה והניח יד על כתפה. "אל תיגע בי! רימית אותי" אמרה גבריאלה ונסוגה ממנו. לאונרדו נאנח וחזר למקומו.

"יהיו לך כישרונות מיוחדים, כמו החזיונות שלך, קריאת המחשבות תבוא בהמשך ועוד דברים שיוודאו לכולנו בהמשך" אמר טוני בקול שקט. "וניבים? יהיו לי ניבים? " שאלה לפתע גבריאלה. "יהיו, בהמשך. את מבינה ביחד עם סימני הירח יתגלו הכישרונות שלך ואיתם יבואו גם הניבים" הסביר טוני. "אתם ערפדים ואין לכם ניבים, אז למה שיהיו לי ניבים אם אני אפילו לא ערפד שלם? " שאלה גבריאלה. "יש לנו ניבים, אנחנו חושפים אותם בעת הצורך: שתייה, שינוי ומלחמה" הסביר טוני. "וגם לפוזות לפעמים, נערות אנושיות מתלהבות מזה. הן חושבות שזה טבעי אצל חלק מהבנים, או מותקן על השיניים האמיתיות" אמר לאונרדו.

"אז אני לא האנושית הראשונה שיצאת איתה, טוב לא יצאנו אפילו סתם נישקת אותי" אמרה גבריאלה במרירות. "את לא אנושית, את חצויה ומה את רוצה ממני? שאני לא אצא עם בנות במאה וחמש עשרה שנה שאני   חי? " שאל לאונרדו. "מה?! אתה בן מאה וחמש עשר?! אז בן כמה אתה דוד טוני? " שאלה גבריאלה כשהבעת הפליאה עוד על פניה. "מאתיים ושלושים שנה, הייתי בן מאה ושלושים כששיניתי אותו ובן שלושים כששינו אותי" הסביר טוני. "ואמא? " שאלה גבריאלה. "היא הייתה בת מאה ושמונה עשרה כשילדה אותך, וכשמתה בעצם" אמר טוני.

גבריאלה נאנחה. זה היה יותר מדי בשביל ערב אחד. היא הביטה בטוני בתקווה שאולי הוא יגיד פתאום 'זאת סתם הייתה בדיחה' וכשהוא לא עשה זאת החליטה שלפחות היא רוצה ליהנות מזה קצת. היא רצתה לראות את הניבים.

"אני יכולה לראות את הניבים? " שאלה גבריאלה לאחר שתיקה ארוכה. "אממ... טוב, אם את רוצה" אמר טוני וחשף את ניביו. היא הביטה בניבים ולאחר מכן בפניו באופן כללי. לפתע היא צחקה. "זה עושה לך מראה חתולי" אמרה גבריאלה. לאונרדו נראה מבולבל אך טוני צחק. היא המשיכה לבחון את הניבים לעוד רגע ואז קרבה את ידה אליהם. טוני סגר את פיו. "את לא יכולה לגעת בהם, הם מלאים בארס" אמר טוני. "את זה אני כן רוצה, הניבים האלה ממש מגניבים" אמרה גבריאלה חצי צוחקת. טוני הצטרף לצחוקה ועטף אותה בזרועותיו. "את פשוט נסיכונת" אמר טוני ונשק למצחה. "אני אוהבת אותך דוד טוני" אמרה גבריאלה. "גם אני אותך נסיכה" אמר טוני.

לאונרדו הביט בהם בקנאה כמעט. היא אהבה את אבא שלו כמו אב ועכשיו במקום שתאהב גם אותו כל מה שנשאר זה הדמות שלה:

"נסיכת שני המינים". 

****************************************************************************************************************************************

היי...

פרק נוסף... ואני דיי זריזה אז תנו לי קצת קרדיט על זה ותגיבו...♥            

הפרק הקודם		הפרק הבא