יומנו של מכשף

קודם כל, סליחה לכל מי שיש לה קראש קשה על פול מקרטני, כי אני הולכת לרדת עליו קשות בפרק הזה. אבל אני כן אומרת שהוא חתיך. זו הת'ר טהורת הדם אומרת שהוא לא. אני מצדדת בסיינה מעכשיו. 

יום שבת, 18 לספטמבר 1995

אח! איזה סוף שבוע נהדר! גמרתי את השיעורים הקלילים עד מאוד שנתנו לי ולשאר בני בית רייבנקלו מהשכבה שלי לסוף השבוע תוך פחות מחצי שעה, אז היה לי זמן לכתוב היום. אני באופן מפתיע ומוזר מאושרת מאוד היום. וואו. ואני באופן מוזר עוד יותר לא משתמשת בסרקזם.

סיינה די מציקה ומרושעת, אבל בסך הכל יש לה מוח מרושע כמו שלי אז אנחנו מסתדרות די טוב ביחד.הדבר היחיד שמוזר לי הוא שהתחלתי לזמזם את השירים שהיא כל הזמן שרה בקולי קולות. עוד יותר מוזר זה שגם אליס נדבקה לשירים האלו. אליס! אליס שהייתה אמורה להתמיין להפלפאף! טוב, לא משנה. היא טובת לב ומשהו השתבש בשכל ההפלפאפי שלה. היא אמרה שהיא מתחברת לשיר "כל שאתה צריך זה אהבה". ברור, שכל הפלפאפי. זה היה צפוי שהיא תאהב משהו בסגנון. אבל מסתבר שהיא אוהבת גם את השיר "מוות מהלך", של קווין, אם אני לא טועה; וסיינה מאשרת את השערותי בזה הרגע. בקיצור, הילדה פשוט סותרת את עצמה! משהו אכן השתבש בשכל ההפלפאפי שלה.
אני אישית מתחברת מאוד אל השיר "אל תעצרו אותי עכשיו", משהו של קווין, אני חושבת. בהחלט. אני היא הת'ר בלק ושאיש לא יעז לעצור אותי; במיוחד לא עכשיו. מישהו מבין? לא? טוב. אף אחד לא יבין הומור של בני בלק מלבד... בני בלק, כמובן! והאמת שדי טוב לי עם זה. ככה אני יכולה לצחוק על חשבונם של אחרים בסגנון בני בלק והם בכלל לא ידעו שאני צוחקת על חשבונם. אוי, איזו תגלית מבורכת.

בעצם, למה לא להשתמש בסרקזם כל עוד אפשר?
נהדר. סיינה הרסה לי את סוף השבוע. פעם נוספת. היא אומרת שלבת של פלוץ מקרטני (או משהו כזה), אחד מהיבחושיות, קוראים הת'ר! ככה לבייש את השם שלי?! ככה לבייש אותי?! למה?! 
אוקיי. החלטתי אני הולכת לבקש מחולל זמן מפרופסור מקגונגל או פליטיק או למי שלא יהיו מחוללי זמן ואני הולכת לחזור בזמן לשנות השישים כדי לרצוח את כל הביטלס שעוד חיים. את ג'ון לנון נראה לי שאני אשאיר בחיים. הוא נראה אחד שלא מגיע לו למות. בעצם, יש לי רעיון עוד יותר טוב! אני ארצח את כל הביטלס ואת הרוצח של ג'ון לנון, ואף אחד לא ידע שאני עשיתי את זה כי אני אחזור לזמן שלנו תוך חמש דקות ואפילו פחות! את גאונה, הת'ר בלק. פשוט גאונה.
"לא, לא, לא ולא, הת'ר!"
פיסי?! מה אתה מתערב?!
"אני רק אומר שאם את רוצחת את כולם אז תרצחי את כולם. זה הכל או כלום.  ואם את עושה את זה תרצחי בדרך את יוקו אונו. אבל במחשבה שנייה את צריכה לטוס או להתעתק ליפן בשביל זה.. אז לא משנה."
מאיפה לעזאזל אתה יודע על הביטלס?!
"בעצם, למה שלא תחזרי לתקופה של אבי רווד-"
מה זה אבי רווד לעזאזל?!
"כמו שאמרתי, למה שלא תחזרי לשנת 1969 ותרצחי את כל הביטלס וזהו?"
עוד לא ענית לי על השאלה, איך אתה יודע על הביטלס?!
"יש לי מקורות..."
אוה, עכשיו פיסי לא מוכן להגיד לי כלום! נהדר! יש לי פיצול קסום שמכתיב לי את מה שהוא אומר ביומן ומדבר אליי בחידות!
"למדתי הכל באקדמיה לפיצולים..."
פיסי, אתה אידיוט ואין כזה דבר אקדמיה לפיצולים. 
זהו זה, החלטתי מה אני הולכת לעשות. אני הולכת לרצוח את הביטלס - חוץ מג'ון לנון, כמובן - ואת הת'ר מקרטני הזאת כמה שיותר מהר. ורצוי גם את שאר הילדים של הפלוץ הזה.

לעזאזל, סיינה אומרת שהיא תמנע ממני לנסוע בזמן ולרצוח את פול מקרטני, כי הוא חתיך לדעתה. יאק! אני בחיים לא הייתי מתאהבת במישהו שזקן ממני בחמש-מאות שנה. טוב, לא בחמש-מאות, אבל אין לי כוח לעשות חישוב.
"אני אחשב בשבילך. רגע... את נולדת ב... מתי נולדת?"
נולדתי ב...
"נו!"
תן לחשוב! רגע... נולדתי ב... אה, כן. 1984.
"אז... פול מקרטני מבוגר ממך בשלושים ושתיים שנה. בערך. זה לא הרבה."
לא הרבה, אתה אומר. ממש לא. ביקצור, איך סיינה יכולה לחשוב שמישהו מבוגר ממני בשלושים ושתיים שנה חתיך?! איכס, איכס ואיכס!

המשפט הבא מוקדש לסיינה: הוא לא חתיך, מטומטמת!

טוב, אני נאלצת להפסיק לכתוב בשביל להתפנות לצעקות על סיינה ועל אליס (במקרה הטוב גם להטיל איזו קללת נעילת רגליים קטנה או טרנטלגרה עד מחר בערב).

להית'.

הפרק הקודם