הסיוט הנורא ביותר

2.2

אני מצטער שלא כתבתי בך הרבה זמן יומן, פשוט... יש לי בעיה. הולי מנסה להיתחמק ממני. 

כשהיא הושיטה לי את היומן, שרק אותו הביאה לי באיחור של שלושה ימים, היא הסתכלה עלי במבט כזה מפוחד ומלחיץ, ואז ברחה אל השירותים של הבנות. בשיעורים היא  דוחפת את הכיסא לרגל השולחן שרחוקה ממני. וכל הזמן כשאני מסתכל עליה אני מוצא אותה נועצת בי מבט מפוחד.

אם זאת הייתה ילדה אחרת, הייתי חושב שזה עוד נורמאלי. הן לפעמים מפחדות ממני. אבל... את הולי אני מכיר שבע שנים מחיי, והיא אף פעם לא היתנהגה ככה.

כשהתחילה ההפסקה, משכתי את ניוט לקצה המיגרש, במקום שאף אחד לא יוכל להקשיב לנו.

"מה קרה, אחי?" הוא שאל אותי. "אתה רוצה לשחק כדורגל אבל מתבייש?"

שלחתי מבט מהיר לבנים ששיחקו כדורגל. "לא," עניתי לו. "אבל יש לי בעיה אחרת. הולי."

"מה איתה?" שאל אותי ניוט.

"היא כל הזמן מנסה להיתחמק ממני, היא מסתכלת עלי במבטים מפוחדים, היא בורחת ממני, היא – תגיד, אתה בכלל מקשיב לי?" שאלתי את ניוט שבהה בקבוצת המעודדות.

"כן," ענה לי בחולמנות.

"אז מה אמרתי  עכשיו?" שאלתי אותו, לא מרוצה בכלל.

"שאתה רוצה עזרה בלצאת עם הולי," ענה לי.

"לא!" אמרתי ביאוש וקברתי את ראשי בידיי.

"אז תלך לדבר איתה," אמר.

"היא מתחמקת ממני," הזכרתי לו.

"אה... אממ... אני חסר רעיונות, בסדר?" אמר ניוט. "בטח היא חושבת שיש לך חברה או משהו ובגלל זה היא מעוצבנת עליך."

"אבל היא לא מעוצבנת עלי, היא פוחדת ממני," הבהרתי לו. "וחוץ מזה, אין לי חברה,"

"אז מה עם השמועה עליך ועם הגבוהה הבלונדינית?"

"מינרווה?" שאלתי אותו. "יש שמועה שאנחנו חברים?!"

"כן." ענה לי ניוט בשיווין נפש.

"אבל אנחנו רק ידידים!" אמרתי בכריזה.

"זה מה שאמרת על הולי,"

"כי אני והולי באמת רק ידידים!" אמרתי לו. "גם מנרווה,"

"תסביר לי," אמר ניוט. "איך בדיוק יש לך יותר חברות בנות מחברים בנים?"

"אה...."

"אתה רואה, צריך  למצוא לשנינו עוד חבר!" אמר ניוט. ניראה שהוא הופתע מהרעיון ה'גאוני' שלו.

אני רק הסתכלתי עליו מופתע.

"למה אתה מסתכל עלי ככה?" שאל אותי ניוט בחוסר הבנה.

"כי אתה הרגע הצעת שיהיה לנו חבר בריון," אמרתי לו בחוסר אמון.

"אז..."שאל ניוט.

התעלמתי ממנו והלכתי אל אנג'ל ואיימי, שיסבירו לי למה הולי מתחמקת ממני כל הזמן.

***

"גם אני לא מבינה את זה!" צעקה אנג'ל.

"היא מתחילה להתחמק מאתנו ולהיות לבד." אמרה איימי ברוגע.

"והיא אפילו לא מסכימה לומר לנו  מה הולך בניכם!" צעקה אנג'ל בזעם.

"מה... הולך בנינו?" שאלתי בבילבול.

"גם אני לא יודעת!" צעקה – ענתה אנג'ל במצוקה. "אני לא יודעת אם אתם נהייתם חברים, או ידידים או שניפרדתם לגמרי!"

"סליחה?" שאלתי את אנג'ל בבילבול.

"סלחתי," ענתה מרוצה.

"לא! התכוונתי ש-" הפרעתי לעצמי באמצע משפט שסטרתי לעצמי במצח.

"אנג'ל מצטערת," אמרה איימי במקום חברתה. "היא פשוט קצת מעוצבנת עליה."

אני לא מבין איך ילדה כזאת רעשנית נהייתה חברה של ילדה נחמדה וביישנית כמוה. אבל כשחושבים על זה... גם אני והולי ככה.

היה רגע של שתיקה, ואז שאלתי, "אז מה לעשות?"

"זה קל," אמרה איימי ברוגע. "תגרם לה לקנא,"

"איך?"

"תצא עם הגבוהה הבלונדינית."

סליחה שהמון זמן לא פירסמתי פרק חדש. הייתי שקועה בפאנפיקים האחרים שאאני כותבת, ובדברים אישיים שלא היה לי מספיק זמן לכתוב.

ת'אמת, שקלתי אפילו לנטוש, אבל ראיתי שיש יחסית הרבה מנויים ואני יודעת כמה זה מעצבן שפאנפיקים ננטשים, אז בסוף הכרחתי את עצמי ו... הינה, סופסוף יצא פרק חדש!

בבקשה תכתבו תגובות. זה קשה לכתוב פרקים חדשים בלי תגובות שמאיצות אותך לכתוב.

הפרק הקודם