pretending

יום למחרת קסי קמה אף מוקדם יותר משהיה צריך. למען האמת, היא בקושי ישנה בלילה.

דראקו רצה ללוות אותה, אך קסי העדיפה שלא, היא רצתה להראות לאביה שהיא רצינית בכוונותיה, ואם תביא את בנו של מאלפוי, זה לא יירשם לטובתה.

דראקו לא קיבל את זה בטוב, הוא שנא את העובדה שפוטר הולך להיות שם במקומו, שפוטר הולך לראות אותה עם אביה לפניו. הוא שנא שפוטר עומד להיות לפניו במשהו.

בסופו של דבר, בשעה עשר בבוקר, הם כבר עמדו בכיכר גרימולד.

כמובן, קסי לא ראתה דבר, שכן עיניה היו מכוסות. אך היא החזיקה חזק בידו של הארי, שהרגיש את הרעד שעבר בגופה.

הם נכנסו לתוך הבית והארי הוביל אותה עד לסלון, שם היא התיישבה בעיוורון על אחת הספות ומעט נלחצה כאשר הארי עזב את ידה.

היא הרגישה את הספה שוקעת מעט לידה והרימה את ידיה על מנת למשש, "פוטר?" שאלה, והגבר הניד בראשו לשלילה. אך לא היה צורך בכך. ברגע שידיה של קסי נגעו בפרצופו של הגבר היא ידעה טוב מאוד שזהו לא הארי.

היא השתנקה לרגע ובלעה את רוקה, "אבא..?" מלמלה.

הגבר ליטף את שיערה בעדינות, והעביר את ידיו על המטפחת הקשורה לעיניה. הוא הוריד את המטפחת וקסי פקחה את עיניה, ממצמצת מעט בכדי להתרגל לאור.

עיניו של סיריוס הביטו היישר לתוך עיניה של קסי, אשר היו דומות במיוחד לעיניה של אמלי.

"את כל כך דומה לה" הוא המשיך לסרוק את ביתו.

בסריקה ראשונית על החדר, קסי הבינה כי שאר האנשים שהגיעו איתה, העדיפו להשאיר אותם לבד.

"אני דומה גם לך" היא הביטה לתוך עיניו העייפות, וראתה בלבול. הרבה בלבול ומעט מאוד פחד. היה קל לה לקרוא אנשים, למרות שסיריוס התאמץ בכל כוחו לא להראות משהו, הוא לא יכל להישאר אדיש למראה של קסי.

הוא העביר את ידיו בשיערה השחור והנהן, "את דומה גם לי"

זה היה ברור. ברגע שהוא הסתכל בעיניה הכחולות, הוא ידע שהיא דוברת אמת, שהיא אכן ביתו.

ידיה של קסי רעדו וסיריוס החזיק אותן בתוך כפות ידיו הגדולות, דמעה אחת בודדה זלגה מעיניה הכחולה, והיא רצתה להגיד משהו, כל דבר, אך הגוש הכבד הזה בגרון מנע ממנה לעשות כך.

"אני יודע.." אמר סיריוס כאשר ראה את מצוקתה של ביתו בעיניה. הוא חיבק אותה בחום והיא התרפקה על כתפו, מחבקת אותו חזק עד שידיה כאבו מן המאמץ.

עכשיו היא הבינה למה זה לא הרגיש לה נכון כשהיא חיבקה את אייברי. זה לעולם לא היה מרגיש נכון, כיוון שהוא לא אביה הביולוגי, ולעולם לא יהיה אחד.

היא עצמה את עיניה והתרגלה לחום גופו של אביה, לליטופיו על שיערה. "יש לך את השיער של אמא שלי.." הוא אמר וליטף את לחיה, מוחה עוד כמה דמעות שירדו מעיניה.

"זה השיער שלך" היא מחאה והרגישה את חיוכו כנגד כתפה.

היא הסתכלה מעבר לכתף של אביה, וראתה את הנער ירוק העיניים נשען על המשקוף, מביט בהם.

'תודה' היא אמרה ללא קול והנער חייך, מהנהן בראשו לאות 'בבקשה' ומסתובב בכדי ללכת.

"הארי" קרא סיריוס לאחר שהתנתק מחיבוק ביתו, "בוא, שב איתנו", הוא תפח על המושב לידו בכדי לסמן להארי לשבת שם.

"אני באמת לא חושב שכדי.. אני לא רוצה להפריע" הוא הסתכל לרגע על קסי שהנהנה הנהון קצר, אומרת בלי מילים שזה בסדר.

"אתה לא מפריע.. אתה צריך לספר לי כמה דברים על קסנדרה בכל מקרה" שני הנערים פלטו נחירה, והארי התיישב ליד סיריוס.

"הוא לא מכיר אותי" אמרה קסי "הוא לא הממ.. אנחנו לא באותו מעגל חברתי" היא ניסתה להסביר, סיריוס רק צחק.

"את סלית'רנית, לא ציפיתי שתהיו" הוא ליטף את שיערה השחור. "אבל למרות הכול הוא כנראה יודע עלייך יותר ממני, כמובן, הוא איתך באותה שכבה, לא?"

"היא הייתה ילדה נחמדה" אמר הארי, "ואז היא התחברה עם מאלפוי" עיניו התגלגלו כנגד רצונו. הוא באמת לא תכנן שזה ייצא בצורה כזו.

"הבן של לוציוס?" סיריוס הרים את גבותיו בתהייה, "את החברה הכי טובה של הבן של לוציוס מאלפוי?"

קסי נאנחה, "הם לא נוראיים בכלל. הם שימשו בתור אמא, אבא ואח שלי במשך המון שנים. ותפקדו מצוין בתפקיד הזה" היא מיהרה להגן על משפחת מאלפוי, שהייתה שם לצידה בכל עת. מאז שהיא זוכרת את עצמה בכל אופן, הרי נרקיסה הייתה חברה טובה של אימה.

"קיסה לא נוראית" סיריוס הסכים. היא אמנם לא הייתה הדודנית המועדפת עליו, אך היא הייתה עדיפה מבלה. "אבל לוציוס.." צמרמורת עברה בגופו, הוא שנא אותו מכל דבר אחר.

"ומאלפוי.." הארי נראה בדיוק כמו סיריוס כאשר הזכיר את דראקו.

"אם רק הייתם מכירים אותם לעומק לא הייתם מדברים ככה. דראקו הוא הבן אדם הכי מדהים שהכרתי בכל חיי" קסי שילבה את ידיה, נחושה להגן על חברה הטוב ביותר.

"לגמרי" מלמל הארי, "אוכל מוות פשוט מקסים, לא ראיתי אוכל מוות כמוהו מימי" כרית נזרקה על פרצופו של הארי, שנראה מופתע ביותר.

"הוא לא אוכל מוות" קסי נראתה עצבנית והארי רק פרץ בצחוק, זורק עליה את הכרית בחזרה.

"עדיין" הוא קרץ והיא צחקה.

מבטו של סיריוס עבר בין השניים, וחיוך ממזרי עלה על פניו.

השניים המשיכו רק לריב, לא שמים לב למבטיו וחיוכיו של סיריוס לצידם, ממשיכים לזרוק כריות אחד על השנייה.

"בסוף את עוד תתחתני איתו!" אמר הארי, זורק שוב את הכרית.

"הלוואי! הוא חמוד, ומקסים, ומתחשב!" היא זרקה את הכרית והארי תפס אותה. "וחתיך!" היא הוסיפה.

"אני חושב שהתבלבלת, זה אני" הוא אמר והיא צחקה, מחזיקה בבטנה בחוזקה ומנגבת כמה דמעות צחוק.

"היית מת!" הצליחה להוציא בין צחקוק לצחקוק.

הארי הזעיף את פרצופו וזרק עליה את הכרית שוב, "בסוף את תתחתני עם הארי" אמר סיריוס ושני הנערים הביטו עליו, מתגלגלים מרוב צחוק.

"נראה לך?!" צווחו שניהם בהתאם, והמשיכו להעיף אחד על השנייה כריות.

קסי התכופפה והכרית, שהמשיכה לעוף, פגעה בפרצופו של דמבלדור שבדיוק נכנס לחדר.

הכרית נפלה, ולמרבה הפתעתם דמבלדור נראה משועשע, "הארי, קסנדרה, אנחנו צריכים ללכת" הוא אמר ושני זוגות של עיני עגל נשלחו אליו.

"כבר?" השניים שאלו בתיאום בעוד סיריוס צוחק ודמבלדור מהנהן.

"אני אכתוב לך" אמר סיריוס וחיבק את ביתו לאחר שראה את המצוקה בעיניה, "מבטיח"

קסי הנהנה והתנתקה מחיבוקו האוהב של אביה.

סיריוס חיבק גם את הארי, וממש לפני שיצאו אמר, "תבואו בחג הפסחא. שניכם"

שני השחרחרים הנהנו בחיוך ויצאו יחד עם דמבלדור מן הבית, חוזרים להוגוורטס.

הפרק הקודם		הפרק הבא