לחזור

פרק שישי: שנה חדשה
רכבת האקספרס להוגוורטס נעצרה בתחנה.
ריאן פוטר-קומבס ירד מהרכבת עם חבריו הטובים דרייק, רן ודניאל.
"תלמידים חדשים! תלמידים חדשים!" קראה מכשפה נמוכה, בעלת גב כפוף ואף מעוקל. היא אחזה בפנס גדול.
ריאן עבר אותה בצעד בוטח ועלה לכרכרה מזדמנת עם חבריו.
"שנה אחרונה." סיכם דרייק בדרמטיות.
"מוזר שזה בלי פרופסור קהה." ציין רן
"זה בלי?!" התפלא דניאל, שהיה בן מוגלגים ולא התעדכן בחדשות הקוסמים.
"הוא נפטר, באוגוסט. חבר המנהלים היה די נואש למצוא מנהל בהתראה כל כך קצרה..." הסביר ריאן.
"ידוע שב-1995 היה קשה למצוא איזה מורה, אז משרד הקסמים מצא להם." אמר רן.
הייתה שתיקה קצרה.
"אז אחותך מצטרפת אלינו השנה?" ספק אמר ספק שאל דרייק.
"כן.." אישר ריאן. "כלומר, כאב ראש בלתי-נפסק. מזל שאימא ארזה לי מספיק שיקויים נגד כאב ראש."
כולם צחקו, והכרכרה נעצרה.
ריאן צעד בעקבות כולם במעלה המדרגות, בין חזירי הבר המכונפים ואל תוך אולם הכניסה.
"להתקדם, להתקדם!" קרא קול גבוה, פרופסור תבאי (שמו הפרטי היה פריאמוס).
ריאן מיהר אל האולם הגדול, ארבעה שולחנות ערוכים לאורכו, ושולחן אחד בקצה לרוחבו: שולחן המורים.
ריאן התיישב בשולחן גריפינדור לצידם של דרייק ורן, דניאל למולו. הוא ראה בחטף את מריאֶן, תלמידה משכבתו, בעלת שיער בלונדיני ארוך וחלק, עיניים כחולות מקסימות ועור בהיר. היא צעדה לצד חברותיה, מגי סמית' בעלת העור השזוף והשיער השחור ומדי וברברה מרטין, שהיה לה שיער קש צהבהב אסוף בצמה ארוכה.
הרוחות גלשו דרך הקיר אל תוך העולם, וריאן הספיק לראות את ניק-כמעט-בלי-ראש מברך את כולם לשלום בעוד גולש מעל השולחן.
הדלת נפתחה, ותלמידי השנה הראשונה החלו לצעוד בעקבות פרופ' תבאי אל החדר, האולם השתתק בבת אחת.
ברגע שפרופסור תבאי הגיע לקצה, הוא נעמד מול התלמידים שנראו כל כך קטנטנים ומפוחדים ורועדים ויראים מהבאות.
"ברגע שאקרא בשמכם," הרעים תבאי, "אתם תעלו לכאן, תתיישבו על השרפרף, ותחשבו את המצנפת, שתודיע לאיזה בית אתם משתייכים!"
הוא הציג לכולם את המצנפת המרופטת והזקנה.
"בת כמה המצנפת הזו? היא נראת טוב יחסית לגילה!" אמר דניאל.
"אז מה, דן, אתה עד כדי כך נואש שאתה מתחיל עם כובעים?" ירה דרייק.
"אך קודם לכן," המשיך תבאי "המצנפת תישא את שיר פתיחת השנה החדש שלה. בבקשה!"
המצנפת כחכחה "בגרונה" חלושות, ופצחה בשיר:

לפי שנים,
עשרות מאות, אולי גם אלפים
פתחו בית-ספר לקוסמים
ארבעה מכובדים!

אחד אמיץ, מלא בתושייה,
אחד שואף לכוח,
אחת נוטפת אהבה,
אחת אמנית במוח!

אם בתלמיד העוז נצץ,
לא יעזור חצץ,
גריפינדור אותו לקח,
הוא אינו שכח!

לפעמים היה תלמיד,
שואף הוא לגדולה,
זה היה גורם אחיד –
סלית'רין אותו רצה!

אם היה תלמיד נחמד,
טוב-לב, חמים באהבה,
אם מדרך זו אינו מעד –
האפלפף אותו אימצה!

החכמים, הנבונים,
מרחיבי האופקים,
אותם רייבנקלו לקחה,
את אלו הנאורים!

וכאשר התפגרו הם אז,
אני לתפקידי נכנסתי,
לא יעזור מוצק, נוזל וגז
אני תמיד הצלחתי!

אז בואו חביבים קטנים,
אתכם פה אמיין,
ואם חלילה, אם אטעה,
אז... רק אז נחליט, נראה!
כולם מחאו כפיים בסערה.
"מעניין את מי היא אוהבת יותר, אותנו או את האחרים." אמר רן.
"אני רעב!" רטן דרייק בתשובה.
"אלטרה, פנלופה!" קרא תבאי מהרשימה.
ילדה קטנה עם שתי צמות חומות, רועדת לגמרי, התיישבה על השרפרף וכיסתה את ראשה במצנפת, שכעבור כמה דקות צעקה: "גריפינדור!"
השולחן הריע.
"פארדייס, אנג'ל!"
"רייבנקלו!"
"גרין, ליאו!"
"האפלפף!"
כך המיון המשיך, היו שלושה ברצף לסלית'רין, ועוד שניים לרייבנקלו, אחד להאפלפף, שניים לגריפינדור, עוד אחד לרייבנקלו.
"פוטר, הולי!"
76 שנים לא שינו הרבה, התלחשויות התחילו באולם על צאצאית של האדם שהכניע את לורד וולדמורט. ריאן גלגל עיניים כשכמה מבני שכבתו שלחו בו מבט, הוא סיים להתנהג באדישות כשראה את מבטה של מריאן, וחיוכה המקסים, מלמל בלי קול: "איזה חמודה!"
הולי הייתה בעלת שיער ג'ינג'י שכבר כמה דורות היה חסר אצל הפוטרים, והיו לה עיניים חומות שוודאי קיבלה מהצד הבלתי-פוטרי שבה.
המצנפת נחה על ראשה, התלבטה.
"כל פוטר שמגיע לכאן.." לחשה המצנפת, "רוצה את גריפינדור, אני זוכרת את סבא שלך.. אלבוס סוורוס פוטר, אולי ההחלטה הקשה ביותר שנאלצתי לקחת, לבסוף הוא היה בסלית'רין.. את דומה לו, אבל דומה יותר לסבא-רבא שלך.. הארי.."
"גריפינדור!" צעקה המצנפת.
הולי ירדה בחיוך משם והצטרפה לשולחן, מקבלת ברכות מניק-כמעט-בלי-ראש ומהמדריכים.
בסוף המיון, המנהל החדש נעמד (והפיל בדרך את כוס היין שלו).
"ערב טוב." הוא מלמל בקול חלוש, לנוכח מבטו של פרופ' תבאי הוא הרים את קולו בכחכוח גרון.
"בדיוק כמו תלמידי השנה הראשונה ש.. ראיתם זה עתה, גם אני חדש בהוגוורטס, פרופ' קהה נפטר באוגוסט, כידוע לכולכם ו – "
לא נראה שדיבורים על פרופסורים מתים מעודד את התלמידים שהצטרפו זה עתה.
"אמ.. אני הטמנתי במקומו, שמי הוא פרופסור כריסטופר קסטלן.. ו.. אני מקווה שתהיה לנו שנה פורייה של לימודים בתאבון."
האוכל הופיע עם המילה בתאבון על השולחן.
"לא נראה שהוא מיהר לעצור בין ה-לימודים ל-תאבון, זה נשמע כמו לימודימתאבון." העיר ריאן ולקח חופן של ספגטי.
"רואים שהוא די מתרגש!" אמר רן ושלח מבט בשולחן המורים, כולם היו שקועים בשיחה חוץ מפרופ' קסטלן, שהיה חיוור, שותק ומבטו רץ בין התלמידים.
"יופי, השנה צריך ללמד את המנהל. נהדר!" אמר ריאן, ונגס בסטייק שלו.

הפרק הקודם		הפרק הבא