יום הדין

בס"ד

"תגיד," שאל שיימוס את דין בשעה שנסעו להוגוורטס לשנתם החמישית, "לדעתך הארי אומר את האמת?"

"בנוגע למה?" שאל דין.

"בנוגע לאתה-יודע-מי, כמובן," ענה שיימוס, "כי אני לא כל כך בטוח בזה."

"מה זאת אומרת?" שאל דין בתמימות, "אם הארי אומר משהו, למה שלא נאמין לו? וחוץ מזה היה אוכל מוות שהסתובב בהוגוורטס כל השנה שעברה, וגם מי כבר היה יכול להרוג את סדריק דיגורי?"

שיימוס נראה מהורהר לרגע.

"אתה שוכח שאותו אוכל מוות היה שותף פעיל בתכנון הטורניר והוא גם הטיל אימפריוס על קרום במשימה האחרונה. מה הבעיה להרוג את סדריק דיגורי?"

דלת התא שלהם נפתחה פתאום וצ'ו צ'אנג הביטה בהם.

"הו, היי," אמר לה דין, "את המחפשת של רייבנקלו, נכון?"

שיימוס נעץ מבט מצמית בדין, שלא הבין מדוע הוא זוכה למבט כזה.

"אני... אני חשבתי ששמעתי..." מלמלה צ'ו, "לא משנה..."

היא הלכה משם, משאירה את דלת התא פתוחה.

"תגיד לי, מה יש לך?" שאל שיימוס את דין לאחר שצ'ו התרחקה.

"מה קרה?" שאל דין, "מה עשיתי לא בסדר? זה איזשהו מנהג ש קוסמים שלא שמעתי עליו כי גדלתי בבית מוגלגי?"

"לא," ענה שיימוס והנמיך את קולו ללחישה, "היא באה לפה כי דיברנו על סדריק... היא אהבה אותו... זה שהוא מת הרס אותה לגמרי... אומרים שהיא השתגעה מאז... כמעט רצתה שלא לחזור להוגוורטס..."

דין הנהן בכובד ראש. "טוב, הבנתי. בוא לפחות נסגור את דלת התא," הוא אמר.

לדאבונו של דין, לפני שעוד הספיק לקום נכנס לתוך התא ג'סטין פינץ' פלצ'לי יחד עם חנה אבוט ועוד הפלפאפי שדין הכיר אותו בפנים משיעורי תורת הצמחים.

"היי ג'סטין, היי חנה," אמר דין ביובש. לא היה לו כח לעוד שיחת פלצ'לי.

"הנה, תראה זכריה," אמר ג'סטין בהתעלמות מברכת השלום היבשושית של דין. חנה, לעומת זאת, השיבה לדין חיוך מנומס.

"זכריה?" שאל שיימוס.

"כן, שמי זכריה סמית'," אמר ההפלפאפי החדש ולחץ את ידם של דין ושיימוס ברשמיות, "ואתם דין שיימוס ותומאס פיניגן, נכון?"

"כמעט," צחקק דין למשמע השמות החדשים שזכריה הדביק להם.

"אתה לועג לי?" נעלב זכריה.

"אממ לא, לא! בכלל לא!" אמר דין במהירות.

"טוב, בכל מקרה," אמרה חנה לדין ושיימוס, "זכריה רצה לפגוש כמה גריפינדורים כדי להוכיח לג'סטין שגם אתם לא מאמינים לסיפורים של הארי פוטר."

"למה? מה זה משנה אם גריפינדורים מאמינים בסיפורים של הארי פוטר או לא?" שאל שיימוס.

"אתם מאמינים?" שאלה חנה מבלי לענות לשיימוס.

"ואתם, מאמינים?" שאל שיימוס מבלי לענות לחנה.

"אנחנו לא האישיו פה, תומאס," ענה זכריה לשיימוס.

"פיניגן, אם כבר," תיקן אותו שיימוס.

"מה הבעיה שאני אקרא לך בשם הפרטי?" נעלב זכריה, "מה זה הדיסטנס הזה?"

"אני שיימוס פיניגן, הוא דין תומאס," הסביר שיימוס לזכריה, "וחוץ מזה, הארי הוא חבר שלנו ואנחנו לא רוצים לפגוע בו."

"זה אומר שאתם מאמינים," פסק ג'סטין.

"לא אמרנו את זה," אמר שיימוס.

"אז אתם לא מאמינים?" התנצח זכריה.

"אני לא יודע אם מה שהארי מספר זה אמיתי או לא," התערב דין, "אני פשוט חושב שאין להארי סיבה לומר לנו שאתם-יודעים-מי חזר אם זה לא קרה באמת. למה שהוא סתם ישקר לגבי דבר נורא שכזה?"

 "אממ... בוא נחשוב באמת," אמר זכריה בסרקזם, "מה כבר יכול לעניין ילד שבכל רגע שבו הוא קצת נעעלם מהתודע הציבורית הוא מחליט להקפיא תלמידים, להימלט מהסנדק המטורף שרוצה להרוג אותו, לתקוף בלחשננית את ג'סטין שלנו ואחר כך לאבן אותו," זכריה טפח בכוח על שכמו של ג'סטין שעיווה את פניו בכאב ושפשף את מקום החבטה, "להצטלם עם לוקהרט שוב ושוב ושוב, להכניס את שמו לגביע האש, לנסות לבצע מניפולציה אבירית במשימה השנייה לחילוץ כל החטופים מבני הים, ולהחזיר את גופתו של סדריק דיגורי כשי לזכות בעוד קצת פרסום?"

"מה, אתה אומר שהארי פוטר טוען שוולדמורט חזר רק כדי לזכות בקצת פרסום?" שאל ג'סטין בתמימות.

"אויש, נו, הארי מספיק מפורסם גם ככה," דחתה חנה את דבריו ל זכריה בביטול.

"אז אתם מאמינים או לא?" שאל זכירה את דין ושיימוס המאוימים.

"אני לא יכול לומר שאני לא מאמין, זכריה, סורי..." ענה דין.

זכירה נראה לא מרוצה. "ואתה, אירי?" הוא שאל את שיימוס.

"יש לי שם, אז מה אם אתה לא זוכר אותו?" ענה שיימוס, "ואני אמנם לא מאמין להארי, אבל בטוח יש לזה הסבר אחר. הארי הוא חבר שלנו בסופו של דבר."

"אז אתה לא מאמין, מעולה," אמר זכריה והלך משם, בועט בכמה תלמידי שנה ראשונה תמימים.

חנה אבוט הצביעה על זיכת המדריך שלה ואמרה: "שלוש מנקודות מהפלפאף, זכריה. אז מה אם עוד לא הגענו להוגוורטס?"

סוזן בונז הגיעה לשם בריצה וקראה לחנה לחזור לקרון המדריכים, כך שרק ג'סטין פינץ' פלצ'לי נשאר עם דין ושיימוס בתאם.

"מה, אתם באמת חברים של הארי?" שאל ג'סטין, "חברים קרובים?"

"לא יודע כמה קרובים, בסופו של דבר הוא מסתובב כל היום עם הרמיוני ורון," ענה דין, "אבל אם אנחנו ישנים איתו באותו חדר ומדברים בכל לילה יחד עד שנרדמים, נראה לי שאנחנו חברים. כן. מה, בטח גם אתה בקשר טוב עם ארני מקמילן, טרי בוט, וגם-"

"לא, מהשנה הראשונה זכריה לא רוצה שנדבר כי אנחנו מפריעים לו לישון," התלונן ג'סטין, "אם כי הייתי אצל ארני כל הקיץ, אתם לא מבינים! יש לו בחצר מכלאה של היפוגריפים, ובכל בוקר..."

דין איבד את חוט המחשבה מהר מאוד. הוא הרהר לעצמו על הארי. מה עובר לו בראש שהוא אומר דבר כזה? למה הוא משקר? בעצם, מי אמר שהוא משקר בכלל? לא, הוא לא יחשוב על הארי. דמותה של סול עלתה בדמיונו פתאום יחד עם מדקרת געגועים קטנה. הוא נזכר בכמעט נשיקה שלהם, ואז נזכר במבט של ג'יני וויזלי. למה היא הסתכלה עליהם ככה?

"דין? דין!" עורר אותו שיימוס מהמחשבות. ג'סטין כבר הלך משם ושיימוס היה לבוש בגלימת הוגוורטס שלו.

"דין, תלבש את הגלימה שלך, מה קרה לך?" צחק שיימוס. דין לבש את הגלימה, הרכבת נעצרה והם ירדו לשנה החמישית שלהם.

"אוף, פוטר המעצבן הזה," מלמל שיימוס בעצבנות. הם היו כבר חודש לאחר תחילת הלימודים. דין שכב לו על ספה בחדר המועדון, זורק ותופס באוויר קוביית שוקולדימום של התאומים הוויזלים.

"מה הוא חושב לעצמו? יורד ככה על אימא שלי, ואחר כך גם עושה עוד קצת בלאגן אצל אמברידג' כי למה לא והיא גם ככה חמה על בית גריפינדור," המשיך שיימוס להתעצבן. הוא ישב מול שולחן בחדר המועדון, מנסה לכתוב חיבור לשיעור של סנייפ, ללא הצלחה.

"אהא," מלמל דין בהיסח הדעת. בשבועות האחרונים הוא בעיקר נתן לשיימוס לפרוק אצלו את התסכולים שהצטברו אצלו מאז אותו הריב.

"מה הילד הזה לא יעשה רק כדי להתפרסם עוד קצת?" שיימוס חימם את עצמו, "וגם הוא לא קיבל אותך לקבוצת הקווידיץ'!"

"מה?" דין עבר לישיבה, "מה אתה מערב אותי בזה? וחוץ מזה, הוא בכלל לא הקפטן!"

"טוב, בסדר, צודק," אמר שיימוס והמשיך לבהות בקלף הריק כשהוא נותן לעט שלו לטפטף עליו דיו, "אבל הארי הזה מטריף אותי!"

"משתגיד," המשיך דין לזרוק תשובות גנריות ולשחק עם קוביית השוקולדימום שבידו. אלא שכשהיתה באוויר, יד מסתורית צצה פתאום ותפסה את השוקולד לפני שדין הספיק לעשות זאת.

"מוחרם!" קראה הרמיוני בניצחון, "שום תלמיד לא ייקח שום מוצר של הוויזלים כל עוד אני בשטח."

"מה? אבל הרמיוני!" רטן דין בילדותיות, "בכלל לא אכלתי את זה! רק זרקתי את זה באוויר! מה אני אמסור עכשיו?"

"משהו חוקי יותר," היא ענתה.

"נו, אל תהיי מדריכה מעצבנת," אמר דין וחייך אליה את החיוך הכי מתוק שהוא היה יכול לחייך, "בבקשה..."

הרמיוני החניקה חיוך. היא ניסתה לשמור על ארשת הפנים הרצינית והכועסת שאימצה לעצמה כמדריכה.

"אה, ראיתי שצחקת," צחקק לעצמו דין, "עכשיו תני לי את זה."

"לא!" אמרה הרמיוני, מרחיקה את השוקולד ממנו, אבל בחיוך, "אז מה אם אני עוד רגע מתפוצצת מצחוק?"

דין שלף את שרביטו וקרא "אציו שוקולדימום!". השוקולד רטט קצת בידה של הרמיוני, אך היא אחז בו חזק והוא נשאר בחזקתה.

"אוף, אם רק היינו לומדים משהו אמיתי אצל האמברידג' הזאת ולא רק תיאוריה כל הזמן אולי הייתי מצליח לעשות משהו עם השוקולד הזה," אמר דין.

"אתה יודע, אתה לא הראשון שאומר לי את זה," אמרה הרמיוני, "קם אנג'לינה ג'ונסון דיברה איתי על זה מוקדם יותר היום, וגם נוויל, ושמעתי את מייקל קורנר מספר את זה לג'יני וויזלי-"

"-ג'יני וויזלי?" שאל דין פתאום, "מה איתה?"

"מייקל סיפר לה ש..." אמרה הרמיוני, "מה הבעיה?"

"לא, סתם," אמר דין. למה כל כך חם לו פתאום באיזור הפנים?

הרמיוני חייכה כאילו היא גילתה סוד שלא הייתה אמורה לדעת ממנו, אבל היא המשיכה לדבר. "צריך לעשות משהו בנוגע לזה," היא אמרה, "אנחנו לא יכולים לתת לאמברידג' הזאת ללא ללמד אותנו התגוננות כשאנחנו עוד רגע יוצאים לחיים האמיתיים שלנו, אתם יודעים מי אולי מסתובב שם בחוץ,"

"את מאמינה לשטויות האלה?!" צעק שיימוס, "את לא אמורה להיות גאון שמאמינה רק בעובדות?! עוד מעט תגידי שאת מאמינה בשנורקקים פחוסי קרן!"

"קודם כל, יש הרבה היגיון בטענה של הארי," ענתה הרמיוני, "וגם שנורקקים פחוסי קרן זה קו אד-"

"את אומרת את זה רק כי את חברה טובה שלו! את לא באמת חשבת על זה!" צעק שיימוס, "ממתי את תגידי משהו נגד הממסד? נגד ההנהלה?"

"כי מה שיותר גרוע מזה שלא נצליח להתמודד מול כוחות האופל בעצמנו כתוצאה מהלימוד הכושל של אמברידג', היא שככה בחיים לא נהיה מוכנים לבגרות בהתגוננות מפני כוחות האופל!" צעקה הרמיוני ורצה משם, יוצאת מחדר המועדון.

דין הביט בהלם בתמונה שנסגרה מאחורי הרמיוני, וכל מה שהיה יכול לומר לשיימוס זה "היא לקחה את השוקולדימום שלי... למה רבת איתה בכלל?"

"למה אתה לא רבת איתה? איך אתה נותן לסיפור הזה להשתולל?!" צעק שיימוס ועלה משם לחדר השינה, משאיר את חתיכת הקלף מלאה רק בכתמי דיו.

דין נשכב בחזרה על הספה האדומה בייאוש. "אוף, כולם עצבניים," הוא אמר לעצמו, "ואפילו שוקולדימום אין לי. למה זה היה טוב עכשיו? שום דבר טוב לא ייצא מזה ורק נשארתי לבד..."

האדם הכי פרקטי שהיה יכול לחשוב שידע איך להתמודד עם המצב הוא ג'יני וויזלי, אבל היא הייתה עסוקה עם מייקל קורנר.

מה שדין לא ידע זה שכן יצאה תועלת מהשיחה הזאת, וזה שהרמיוני הבינה סופסוף שאי אפששר להמשיך וללמוד כך התגוננות מפני כוחות האופל. חייבים לעשות משהו בנוגע לזה, והקש שהפיל להרמיוני את האסימון היה דין. אפשר לומר שמגיע לו קרדיט לא קטן...

הפרק הקודם		הפרק הבא