לילה רידל מרס

נכנסנו לתוך חנות של גלימות, מלאה ארונות עם גלימות, וגם ארונות עצומים על גלגלים שבהם היו גלימות, כל מני גלימות, חלק מהן מהודרות חלק גלימות עבודה חלק סתם גלימות ליום יום.

"שלום ילדתי, היי נוויל" אמרה המוכרת

"שלום לבנדר, הילדה צריכה שלוש גלימות, אחת גלימת חורף, ושתי גלימות רגילות"

המוכרת הוציאה מטר מדידה והתחילה למדוד כל מני חלקים בגוף שלי, היא סיימה

"אני אחפש לכם שנייה את המידה" היא אמרה והתחילה לחפש בארונות, ואז היא צעקה

"רון איפה הארון של גלימות החורף?"

"לא חורף אבל" אמר מישהו שיצאה ממקום כלשהו בחנות

"אבל מתקרבת שנת הלימוד"

"אהה נכון, יש בזה משהו, טוב שנייה אני אחפש" הוא אמר והם שניהם המשיכו לחפש, הפרופסור חייך

"למדת אתם?" שאלתי

"כן, לא באותו בית, אבל כן"

"בית?"

"אנחנו מתחלקים לבתים, גריפינדור הפלפאף רייבנקלו סלית'רין" את השם סלית'רין הוא אמר בטיפת גועל

"הבתים ממסמנים משהו על מי שנמצאים בהם" הוא אמר

"מה?" שאלתי

"שלום לונגבוטום, אני רואה שאתה מסביר למוגלגית הקטנה על הבתים, כמה נחמד נכון"

"דראקו תעזוב אותו" קטעה מישהי את דבריו של דראקו, היה בהם משהו מוזר, דראקו מי שזה לא היה היה בעל שיער בלונדיני ולבש גלימה מהודרת, היה נראה כאילו מישהו מדד אותו במדויק ותפר גלימה שתתאים בדיוק למידות שלו, האישה שעמדה לידו הייתה קטנה יחסית, שערה היה לבן היא לבשה גלימה לבנה גם היא מהודרת ותואמת את גופה במדויק, היא שמה באוזן שלה מקל מוזר, החיוך שלה היה קטן, התחושה הייתה כאילו היא לא עד הסוף במקום הזה

"לונה" אמר הפרופסור והלך לחבק אותה, הוא הביט בדראקו בסלידה, ליד דראקו עמד ילד, הילד היה בגיל שלה והעביר את ראשו בין אמא לאבא מודאג

"לילה" אמרתי והשטתי את היד ללחיצה, הילד היסס ולא לחץ את ידי

"קסנופיליוס מאלפוי" אמר הילד

המוכרת חזרה ובידה שלוש גלימות, היא התחילה לקפל אותם על הדלפק

"ההזמנה שלנו" אמר דראקו מאלפוי

"אני קודם אסיים לקפל"

"תביאי קודם את ההזמנה" קולו של דראקו היה תקיף, היא הלכה להביא את ההזמנה

"מאלפוי, כמה נחמד לשוב ולראות אותך, או מוטב הייתי אומר כמה מבחיל המראה שלך, הזקנה כמו שאומרים" אמר רון בלגלוג

"שלא תעז לדבר כך על אבא שלי" אמר הילד

"וויזלי, כמה נחמד לשוב ולראות את הפרצוף הקטן שלך, מלך פח" אמר דראקו וצחק, לונה התכווצה למשמע הצחוק, דראקו חיבק אותה

"אני לעולם לא הבין מה את מוצאת בו" אמר רון בגועל

"רון בבקשה" הקול שלה היה חלש

"מה את רוצה? שאני השקר? הוא אדם רע, אפל, נחות כמו שאומרים" רון צחק בגועל

"אל תדבר עליה ככה" אמר דראקו מאלפוי בקול תקיף ומאיים, לבנדר חזרה עם שלוש שני ארגזים בידיים שלה

"תודה" אמר דראקו מאלפוי ובעזרת קסם הרחיף את הארגזים, הוא יצאה מהחנות ואיתו לונה וקסנופיליוס.

"אני באמת מצטער על כל זה" אמר רון

"אין דבר" אמר הפרופסור

הפרק הקודם		הפרק הבא