יורשו של הלורד

  נקודת מבט מס.1 לוציוס מאלפוי.

          תשע עשרה וחצי שנים לפני:

''לוציוס'' נשמע קולו המלחשש של וולדמורט וגווע ברחבי הדר. 

''כן אדון'' ענה לו מאלפוי,כורע,קולו רוטט כשפתיו מפחד. 

 "אכזבת אותי,לוציוס. נתת לילד פוטר לברוח. איבדת את הגובלין ואת אוליבנדר. אני מאוכזב ממך.'' קולו המלחשש של וולדמורט לא גילה דבר, עת הוא ליטף את נגיני.

מאלפוי בלע את רוקו."אדון, בבקשה, תן לי להוכיח את נאמנותי. תן לי לקבל את עונשי ולהמשיך לשרת אותך.בבקשה." הוא כרע עמוק יותר בתחינה.

הלורד האפל חנן אותו במבט קצרצר."בקשתך תתקבל." וולדמורט השתהה . מאלפוי השתנק בציפייה לכאב הבלתי נמנע,אך הוא לא הגיע.

"לא לוציוס." קולו של הלורד היה לועג ומצליף. עונשך לא יהיה כאב גופני. יש לי משימה בשבילך. קום. אתן לך עוד הזדמנות אחת ויחידה."

"תודה אדון,תודה" לחש מאלפוי כשקם. "אל תודה לי." הצליף בו קולו של וולדמורט."מרגע זה ואילך אתה ומשפחתך יורדים במעמד בקרב אוכלי המוות שלי. אתה צריך להיראות נפחד ומנודה. אסור למשפחתך לדעת שקיבלת הזדמנות להוכיח את עצמך. אתה לא תקבל עוד משימות עם חשיבות גבוהה,חוץ מאחת. האחת שרק אני ואתה צריכים לדעת עליה."

מאלפוי הרים את מבטו אל הלורד. "מה היא המשימה אדון? אני אשלים אותה גם במחיר חיי!"

וולדמורט עיקל את שפתיו."לא, אתה לא תשלם בחייך, אתה תשלם בכבודך. למען ישלוט האופל בעתיד."

הפרק הקודם		הפרק הבא