הקסם של הובי

מינרווה מקגונגל נעצרה בהלם בפתח החדר, הוא היה שונה לגמרי.

על התקרה הייתה דוגמת כוכבים זוהרת, שלא התאימה לאף דפוס בשמים.

הכוכבים נצנצו ואייתו את המילים "הובי" "ליילה" ו"אהבה".

מינרווה המשיכה לחקור את החדר במבטה, הרצפה נראתה כמו מראה ממבט ראשון.

אבל כשמינרווה בחנה את דמותה היא גילתה להפתעתה שהמראה משקפת את הפטרונוס שלה.

היא בכלל לא הכירה קסם שמאפשר את זה.

"ליילה, זה יפייפה." מינרווה אמרה כשמצאה שוב את קולה "איך עשית את כל זה?"

"פשוט שיתפתי את השרביט איך אני רוצה שהחדר יראה." ליילה משכה בכתפה, כישופים אילמים אף פעם לא היו לה קשים במיוחד "הובי עזרה, היא בחרה את דוגמת הכוכבים ואת מיקום המיטה."

"איפה המיטה, באמת?" מינרווה שכחה לגמרי שהיא צריכה ללוות את ליילה והובי לארוחת הערב "ואיפה הובי?" היא סקרה את החדר במבטה פעם נוספת.

"הובי? היא נרדמה." ליילה הביטה לכיוון תקרת החדר בחיוך עדין "להעיר אותה?"

"כדאי, ארוחת הערב תוגש בקרוב." מינרווה מחפשת את הגמדונית הישנה "איפה היא?"

בתגובה ליילה מניפה את שרביטה, כוכב נופל חוצה את השם של הובי בתקרת החדר וענן כסוף יוצא מהתקרה.

על הענן, ישנה בשלווה, הובי.

"הובי, קומי." ליילה מעירה בעדינות את הובי כשהענן מגיע לרצפת החדר, בזמן שמינרווה מנסה לא לחשוף את תדהמתה. "ארוחת הערב מוכנה."

הגמדונית מפהקת וקמה מהענן שנבלע שוב בתקרת החדר "ליילה?" היא שואלת.

"כן, ארוחה." נראה כאילו ליילה מבינה את כוונתה של הגמדונית "בואי, נבחר לך שמלה?"

הגמדונית מהנהנת ולהפתעתה של מינרווה מוציאה שרביט מכיס הכותנת ומנופפת בו אל הרצפה.

שמלה סגלגלה, עם רקמת שושנים כסופה מופיעה "ליילה." הגמדונית אומרת בסיפוק.

"זו באמת שמלה מקסימה." ליילה מסכימה איתה ומסייעת לה ללבוש את השמלה "מה אני אלבש?" היא שואלת את הגמדונית.

הובי חושבת לרגע ואז מחייכת בשמחה ומנופפת שוב אל הרצפה.

"זו באמת גלימה מקסימה." ליילה מניחה את גלימת הכסף הרקומה בסגול על כתפייה "אנחנו מוכנות, נלך?" היא שואלת את מינרווה ההמומה.

מינרווה מהנהת באיטיות וחושבת על השיחה הארוכה שתתצטרך לנהל עם אלבוס בנושא, היא מזמן לא ראתה בחורה צעירה כמו ליילה עם כשרון כל כך בולט.

הן הולכות במסדרונות המובילים לאולם הגדול בשתיקה.

הן מגיעות בדיוק שנייה לפני שהאולם מתמלא בתלמידים רעבים ומתיישבות במקומותיהן.

כשליילה מבחינה שהוכן בשבילה רק כיסא אחד, היא מושכת בכתפה וגורמת לכיסא נוסף להופיע בשולחן המורים.

במשך כל הארוחה מבטים סקרניים נשלחים מהתלמידים לכיוון ליילה והובי, בעיקר לכיוון הובי.

בסוף הארוחה דמבלדור קם ומסב את תשומת לב התלמידים "כמו שכולכם רואים, יש לנו אורחות." הוא מנופף לכיוונן של ליילה והובי "זוהי ליילה קראו והגמדונית הובי, הן יתגוררו כאן במשך זמן מה. משוחררים." הוא לא מפרט יותר מזה ומשחרר את התלמידים והמורים לעיסוקיהם.

ואז פונה אל משרדו כשמקגונגל ממהרת אחריו...

הפרק הקודם		הפרק הבא