טורניר הקוסמים המרובע?!?

שלום לכולכם! אז יצא פרק שישי סוף סוף!

מצטער שלא העליתי פרק יותר משבוע, היה לי קצת עומס...

אבל, פרק פיצוי ארוך במיוחד!

בכל מקרה, מקווה שתהנו מהפרק!

וואו. פשוט וואו.

אם חשבתי עד היום שהוגוורטס הוא המקום המפואר ביותר בעולם, טעיתי טעות גדולה.

בית הספר בובאטון היה דומה לטירות העצומות האלה שתמיד מספרים עליהן, ולשם קנה מידה, הוא היה גדול יותר מפי 2 מהוגוורטס.

הכניסה הראשית הייתה דומה מאוד לכניסה הצפונית של הוגוורטס, וחומת הארמון התפרסה משני צדדיה בצבעי שנהב וורוד בהיר זוהרים (כנראה כישוף אבוארנטו, למדנו בשיעור לחשים שזה גורם לאובייקט מסוים להפוך לזוהר).

שטיח אדום נפרס מעצמו על פני המדרגות ומשני צדדיו הופיעו פרחי צבעוני ושושנים לסירוגין.

במעלה המדרגות עמדה עלמה צעירה שסימנה לנו להיכנס.

"אתם מוזמנים להיכנס, 'ארי וג'יני. ואני מניחה שאתם רון ו'ארמיוני, נכון?" היא פנתה לדוד רון ולדודה הרמיוני.

"כן, אנחנו כן. נשמח להיכנס, נכון הארי?, אמר דוד רון. אבא ענה לו "מיד נכנס, אבל אני צריך לתת לילדים משהו לפני שנכנסים."

אבא הכניס את ידו לכיס ושלף משם בקבוק שקוף ובתוכו נוזל בצבעי שנהב וזהב שגעש בתוך הבקבוק.

"ילדים, זהו שיקוי הזוהר. השיקוי יתן לכם אפשרות להסתגל לתאורה ולקירות הבוהקים בארמון של בובאטון, מפני שהקירות כלכך בוהקים עד שלפעמים אנשים זרים עלולים להזות מרוב אור. אבל אחרי שתשתו 5 טיפות מהשיקוי הזה תרגישו רגילים לאור." ומיד לאחר דברים אלו אמא נתנה לאבא 4 כוסות מיניאטוריות ואבא מזג לכל אחד את הטיפות לכוס שלו: אחת לי, אחת ללילי, אחת לרוז ואחת להוגו.

שתינו ארבעתנו את השיקוי וההורים ליוו אותנו אל האולם המפואר של מכללת בובאטון.

הארמון הזה הוא הדבר הכי מפואר שאי פעם ראיתי!!! על הקירות היו שטיחי קיר, בוהקים גם הם, ועליהם ויליות וקוסמים צרפתיים במאורעות מפורסמים בהיסטוריה. מהתקרה נתלו נברשות מפוארות שזזו הלוך וחזור על פני התקרה המקומרת. בהמשך האולם היו שולחנות האוכל: שני מעגלים כפולים של שולחנות: במעגל הפנימי בכל צד ישבו תלמידי השנה הראשונה עד השלישית, ובמעגל החיצוני ישבו תלמידי השנה הרביעית עד השביעית. מלבד השולחנות הללו היה גם שולחן בצורת קשת שבו ישבו סגל המורים, והעלמה שראינו בכניסה ישבה בקצה הימני של שולחן המורים.

אבל לא יכולתי להתרכז בכל זה, כי ההפתעה האמיתית חיכתב לי בשולחן מרחף שהיה קרוב יותר אלינו משאר השולחנות, שעליו הוטבע סמל הוגוורטס ונצבע בצבעי ארבעת הבתים.

"ג'יימס!!!!!!" צעקתי תוך כדי ריצה ממושכת אל שולחן הוגוורטס. קפצתי אל השולחן המרחף, ולמזלי, השורה הראשונה הייתה ריקה, כנראה שמורה לנו.

קפצתי על ג'יימס בחיבוק אוהב, והוא סיפר לי הכל על גביע האש ועל איך הוא נבחר ואני הקשבתי לו במלוא תשומת הלב.

בינתיים המשפחה שלי כבר ישבה בשורה הראשונה וגם פרופסור מקגונגל הספיקה להגיע משולחן הסגל אלינו.

הארוחה הייתה טעימה, אבל בקושי אכלתי כי עוד לא הספקתי לעכל איפה אני ומה קרה.

אחרי הארוחה הובילו אותנו אל מעונות הוגוורטס, דרקון ענק. כן, כן קראתם נכון, דרקון ענק. 

מסתבר שלכל בית ספר יש את ההתניידות המסורתית שלו: דורמשטרנג עם ספינה, בובאטון עם כרכרה מרחפת, אנחנו עם דרקון (לפחות ככה אפשור להסביר את המוטו של בית הספר: לעולם אל תדגדג דרקון ישן").

על הדרקון היה ביתן שלכל היותר היה בגודל של מעונות הבנים בחדר המועדון של סלית'רין, אבל אם חשבתם שזה מפתיע, אז גם הוא היה נראה אותו דבר בדיוק: חמש מיטות במעגל מסביב לאח קטנה.

לאחר הנפת שרביט זריזה של מקגונגל הופרדה כל מיטה לשתיים (חוץ ממיטה אחת לבנה שהייתה כנראה שייכת למקגונגל) והאח זזה מעט ופתחה גרם מדרגות סודי.

"לא תכננו לארח את כולכם, אבל עשינו את המיטב כדי שיהיה לכם נוח." אמרה הפרופסור "לילה טוב לכם!" הוסיפה ועלתה במעלה המדרגות.

החדר הזה היה מושלם! מיטת אפיריון לכל אחד, שידה ענקית, ארונות גדולים ואפילו חיכה לנו גיליון עדכני של "הפקפקן" עם כל חדשות הספורט והמוצרים החדשים בסמטת דיאגון.

לכל אחד הייתה מתנה קטנה על המיטה: 

לאבא, שרביט משלוח שיכול להישלח למשרד הקסמים ולסדר לו את הניירת.

לאמא, מראה שדרכה היא יכולה לצפות בכל משחקי הקווידיץ' המתקיימים באותה העת ולתעד אותם לכתבות הספורט שלה.

לדוד רון, עותק של השעון המשפחתי שמראה איפה נמצא כל אחד מבני משפחתו עם אפשרות ליצור קשר עם כל אחד מהם.

לדודה הרמיוני, הזמנה לכתיבת ספר ההמשך ל"מעשיות בידל הפייטן" (היא חיכתה לזה כלכך הרבה זמן).

לרוז, שבב מיני מטפורמאגוסית שהופך אותה למטפורמאגוסית, אבל רק בבגדים, לא כמו אמא של טדי, טונקס.

ללילי, ערכת בירצפת להכנה עצמית (היא ממש אוהבת בירצפת).

להוגו, צעצוע שיכול להפוך לצעצוע שאותו הוגו רוצה באותו הזמן.

ולבסוף, לי, המתנה הכי גרועה: ספר על בובאטון.

אבא אמר: "נו, למה אתה מחכה? תקרא!"

והתחלתי לקרוא:

"בית הספר בובאטון קיים כ-750 שנים, ונוסד על ידי שני מנהלים, בן ובת, ושמם אלפרד פרוסט ואנאבל ליקווידי. (עכשיו אני מבין למה היו שני שולחנות)

פרוסט וליקווידי היו שניהם צאצאים של מלכים, וגרו באחוזות מפוארות.

אנרי הראשון, מלך צרפת, היה קוסם חצוי דם שאמו, קונסטנס מארל, לא הייתה מפורסמת. ישנם דורות רבים שהתייחסו אליה כאל דמות משנית, אך בעולם הקוסמים היא הייתה דמות מרכזית מאוד. קונסטנס ברחה אל הרפובליקה הצרפתית אחרי האירוע שמרבית מקוסמי בריטניה מכירים - סיפור שלושת האחים. שמה המקורי של קונסטנס היה פברל, אך לאחר רצח אחיה הבכור שינתה את שמה ונעלמה מן התרבות הבריטית: שמה נמחק מספרי ההיסטוריה וממגילות הסיפורים.

כידוע, לבני משפחת פברל הייתה עוצמה רבה ואף שלושה מבניה הערימו על המוות עצמו, לכן קוסם אשר נושא בעורקיו דם פברל עתיד להוריש אותו עוד דורות רבים.

בעקבות חתונתה של קונסטנס עם המלך אנרי הראשון שושלת המלוכה הצרפתית הפכה לשושלת של קוסמים נסתרים מהמוגלגים.

פרוסט וליקווידי היו הראשונים שגילו על כמות הקוסמים הלא-מלכותיים בצרפת והחליטו שעליהם להקים בית ספר צרפתי לקוסמים.

בובאטון הוקם בסגנון ארמון כדי להזכיר את שורשי המייסדים וממוקם בדרום צרפת. בית הספר מתאפיין בהסוואה כגבעות סלעיות, דבר שנוגד באופן מוחלט את מראהו האמיתי.

בבית הספר ישנם שני בתי לימודים, ושמותיהם: "פרוסט" ו"ליקווידי" בהתאמה למייסדים.

בית פרוסט מתאפיין בחריצות, עבודה קשה ושאפתנות למצויינות ובית ליקווידי מתאפיין בחכמה, טוב לב, הערכה עצמית ואומץ.

ידוע רק על תלמידה אחת שלמדה בשני הבתים, והיא אליזבת' פרוסט, בתם של שני המייסדים.

סמל בית פרוסט הוא הבז, וצבעיו הם אדום וכסף.

סמל בית ליקווידי הוא האריה, וצבעיו הם כחול וזהב.

הכניסה לבית פרוסט היא פסל של בז שיש לאחוז בו בחלק הנכון כדי להיכנס לחדר המועדון.

הכניסה לבית ליקווידי היא פסל אריה משיש, ששואל שאלה והתשובה הנכונה מזיזה את הפסל ומאפשרת גישה לחדר המועדון.

בשנת 1789....."

אני אחסוך מכם את כל הספר ואגיע לחלק המעניין יותר, שהתרחש בערך בעמוד 300 (מתוך 1,200 וזה רק כרך 1[!]).

העברתי עמוד בטבעיות ולפתע משהו מסוג הדברים הנוצצים בבובאטון האיר את דפי הספר.

החפץ היה כרטיס בצבעי בית גריפינדור, ועליו היה כתוב "המצנפת של מקגונגל".

מוזר, לא?

יש לי הרגשה שזה יהיה שימושי בהמשך....

עוד פרק נגמר!

מקווה שנהניתם!

בפרק האחרון היו מעט תגובות, אשמח הפעם ליותר...

נתראה בפרק הבא!!

הפרק הקודם		הפרק הבא