פלאות הקסם היהודי

בס"ד

קודם נענה לתגובות שלכם. הגעתי למסקנה שהפאנפיק הזה ממש תלוי בה"פ, ולנסו ולנתק את הסיפור מה"פ יגרור הרבה שינויים ויוציא חלק מהקסם של הסיפור, זו דעתי לפחות. אני לא בטוח שלחפש בסמארטפון יעזור לעומר במיוחד. המקורות הם בראשית רבה, מדרש רבה, ירושלמי, בבלי וגם כמה המצאות שלי. ככה זה היה מההתחלה וככה זה היה גם בפרק האחרון, וגם בפרק הזה שאתם עכשיו עומדים לקרוא. השד היחיד שהמצאתי הוא קורידון.

בקשר לניחוש איפה זה, אני מניח שתגלו בפרק הזה או בפרק הבא. תלוי כמה כוח יהיה לי. וקורידון לא מאוהב בעומר, הוא כותב XOXO לכולם.

יאללה פרק!

"לא במישור המטאפיזי, אתה יכול להיות בטוח, אלא ברובד של המציאות בו אתה נמצא עכשיו.

אתה חיפשת במקום הכי מבדר. הבט בי, אני אינני מבדר. אני אכזר. חפש אותי במקום הכי אכזר.

אני חדש וצעיר, בניגוד לאחיי השדים. חפש אותי במקום מהעת החדשה.

XOXO

קורידון."

עומר הרים את עיניו מהפתק שאותו הצליח לקרוא בקושי רב בגלל שדה הראייה העכור שלו.

"נו?" שאלה הורמיז.

עומר הראה לה את תוכן הפתק, ושתי השדות החליפו מבטים מלאי משמעות לאחר שקראו את תוכנו.

"זה נחשב עזרה?" שאל עומר, "כי אם אני מקבל עזרה משד, אני-"

"-כן, אני יודעת מה קורה," קטעה אותו נעמה במרמור קל, "אנחנו חווים את זה כרגע על בשרנו."

"יש רק דרך אחת לגלות אם יקרו לך נזקים בעקבות ה'עזרה' של קורידון," אמרה הורמיז וסימנה מרכאות באצבעותיה כשאמרה את המילה 'עזרה', "והיא באמת להוציא לפועל את העזרה של קורידון."

"כלומר, ללכת למקום ההוא שקורידון מדבר עליו," אמר עומר.

"אתם יודעים איפה זה?" שאלה נעמה.

"יש לי ניחוש," אמר עומר, "אבל זה רחוק."

"כמה רחוק?" שאלה נעמה.

"לא ביבשת אמריקה," ענה עומר, "אני מקווה שזה לא יהיה לחינם."

"לא באמריקה?" שאלה נעמה, "כל הדברים המשמעותיים ביותר בעולם קרו באמריקה, בעת החדשה לפחות."

"לא הכל," אמר עומר בשקט, "לא מה שאני לפחות חושב שקורידון מתכוון אליו."

"איך תגיע לשם?" שאלה הורמיז, "תרצה טרמפ?"

היא חייכה חיוך שלא מצא חן בעיניו של עומר.

"זה נחשב עזרה משדים, לא?" שאל עומר, "ואם את רוצה שאגיע לשם בשלום, עדיף שלא אקבל ממך עזרה."

נראה כאילו הורמיז התרצתה ממה שעומר אמר. זה הדבר האחרון שהוא צריך, עוד התערבות מהשדים. הוא כבר שקוע עמוק מספיק באופל הזה והוא לא צריך להסתבך עוד.

"ועכשיו, מה דעתך על 'לא במישור המטאפיזי'?" שאלה הורמיז, "איך אתה מתכוון להסתדר עם זה?"

"בדיוק כמו שהסתדרתי עד כה," אמר עומר במבוכה, "איכשהו השדים מוצאים אותי. אני לא חושב שאני צריך עוד עזרה בזה..."

"טוב..." אמרה הורמיז בשעשוע, "שיהיה לך בהצלחה."

עומר מצא את עצמו פתאום בשעת לילה מאוחרת באותו פארק ניו-יורקי שבו הורמיז תפסה אותו לראשונה, אבל העיניים שלו עדיין שיקפו לו מראה מעוות של המציאות. בכל צעד שעשה הוא חשש ליפול ארצה.

"צריך עזרה?" שאל אותו קול עבה שעמד מאחוריו ועומר נבהל וקפץ במקומו. למה השדים תמיד מפתיעים אותו מאחור?

"מי שם?!" שאל עומר בקול רם מאוד.

"ששש... עוד תעיר מישהו," המשיך בעל הקול, "אני לא ממליץ לך להסתכל עליי. זה יכאב."

"למה?" שאל עומר.

"בוא רק נאמר ש..." אמר בעל הקול, "הממ... טוב, השם שלי הוא... פירוש שמי..."

הדובר נשמע מהוסס מדי כדי להיות מסוכן ועומר הגניב מבט לאחור.

אור בוהק, כאילו הישיר עומר מבט אל השמש מהחלל החיצון כך ששכבת האוזון לא מיסכה את האור. גם כשעצם עומר את עיניו הוא עוד היה מסונוור מהבוהק של הדמות שעמדה לפניו, והוא מיהר לסובב את ראשו ולשפשף את עיניו נמרצות.

"מה קרה?" ליגלג בעל הקול הבוהק.

עומר לא ענה.

"פקח את העיניים, האור שלי לא בוהק מספיק כדי שיסנוור אותך גם כשאתה עם הגב אליי," המשיך בעל הקול לצחוק.

עומר פקח את עיניו. עדיין היה כתם שחור בשדה הראייה שלו, בצורת אדם עם רגלי תרנגול. אותה הצורה שהייתה לגופו של בעל הקול.

"זה לא יעלם, אתה יודע," אמר בעל הקול, "תמיד יהיה לך חור בשדה הראייה, אלא אם כן תיתן לי לתקן את זה."

"אני כמעט עיוור," אמר עומר, "מה אתה רוצה ממני?"

"אה, רגע, אתה עומר!" אמר בעל הקול, "אתה זה שהורמיז ביקשה שאעכיר את שדה ראייתו!"

"רגע, מה?"

"נעים מאוד, אני שברירֵי," אמר בעל הקול, "מתחרז עם 'כסֵי חיוורֵי', סנוורים בארמית, שד העיוורון, הסיבה שבגללה אסור לשתות בלילה, השד עם הקמיע הכי מגניב שיש."

"רגע, אסור לשתות בלילה?"

"עכשיו זה כבר פחות גורף כי הכוח שלי חלש באלף השנים האחרונות," אמר שברירי, "אתה יודע, אנשים מפסיקים להאמין שאתה קיים ואין אנשים שסוגדים לך או מפחדים ממך, ואז נחלשים."

"רגע, סוגדים לך?!"

"סגדו לכולנו בעבר, כמו שגם פחדו מאיתנו," אמר שברירי, "אבל זה לא משנה. אני שד העיוורון והראייה, ואני אחראי ל... למתנות שיש לך בשדה הראייה שלך. אתה לא יכול להמשיך ככה במסע, נכון?"

"מה אתה רוצה ממני?"

"תראה," אמר שברירי, "או שבעצם אל תראה," הוא גיחך, "מלבד החור שהשארתי לך בשדה הראייה שלך, אתה גם רואה כמו טלוויזיה ישנה ומקולקלת מאז הביקור אצל הורמיז."

"כן, היא אמרה שהיא תסדר את זה ברגע שאשלים את מסעי," התלונן עומר.

"אתה חתמת על עסקה עם שדה," אמר שברירי, "אני מסכים לבטל לחלוטין את המגבלות על הראייה שלך כבר עכשיו."

"מה יוצא לך מזה?" שאל עומר בעצבנות קלה.

"זה לא משנה," אמר שברירי, "אתה מרוויח."

"ומה אני צריך לעשות בתמורה?" שאל עומר.

"כלום, באמת שכלום!" אמר שברירי, "כדאי לך להסכים."

"ואם לא?" שאל עומר, "אני לא מקבל עזרות משדים!"

"אז אני אעמוד לפניך ואכתים את כל שדה הראייה שלך," אמר שברירי, "ככה שגם אלף הורמיז לא יצליחו לתקן את העיניים שלך."

"אתה לא," אמר עומר.

"אני בהחלט כן," אמר שברירי, "ואני מתכוון לעשות זאת כבר עכשיו."

עומר הצביע לאחורי גבו. "אִימְפֶדְיִמֶנְטָה!" הוא קרא ושמע את שברירי נופל.

"אתה יודע שכל הקסם הגיע מאיתנו, השדים, נכון?" הוא שמע את שברירי אומר בזמן שעומר החל לרוץ אל הלא נודע, "אתה לא יכול לתקוף אותי בעזרת הכוחות שלי, כאן זה לא ג'ודו."

"לא אכפת לי!" אמר עומר בעודו רץ, והפעם אף המבורגר לא הפריע לו בריצה.

"אתה רק מחזק אותי כשאתה מכשף אותי," אמר שברירי, "ואני הולך להופיע מולך ולעוור אותך לנצח..."

את הלחש הבא עומר כיוון על עצמו, או על עיניו. "אינקרצרוס!"

חבלים יצאו משרביטו וכיסו את עיניו. עומר לא היה מסוגל לראות דבר.

"אתה לא תישאר עם כיסוי העיניים לנצח!" אמר שברירי בזמן שהמרדף המשיך להתנהל, "ומתישהו אתה תהיה צמא... תהיה חייב לשתות... אני הסיבה שאסור לשתות בלילה, אתה יודע?"

עומר לא האזין, הוא רק המשיך לרוץ.

"כתבו עליי דקלום ארמי," המשיך שברירי לספר על עצמו ועומר נתקל בגדר המקיפה את הפארק ונפל פרקדן.

"פלניא, אמרה לי אמי, איזדהר משברירי ברירי רירי ירי רי, צחינא מיא בכסי חיורי," דיקלם שברירי, "זה מופיע בתלמוד!"

עומר נעמד והצביע באצבע הטבעת שלו על הגדר. "רדוקטו!" הוא צעק, ולאחר קול נפץ הוא המשיך לרוץ. הפעם הוא לא נתקע בגדר, כי הוא ריסק אותה.

"זה מתחרז וזה נחמד," אמר שברירי בזמן שעומר המשיך לרוץ בעיניים עצומות. הקרקע מתחתיו השתנתה וכבר לא הייתה מדושאת. הוא שמע צפירות של מכוניות מכל עבר. עומר רץ בכביש.

"זה אומר שאימהות היו מזהירות את ילדיהן מפניי, למרות שהילדים רצו לשתות מים מכוסות לבנות בלילה," אמר שברירי, "כי מי שצמא ושותה מים בלילה, דמו בראשו! בזכותי! איזה כבוד!"

עומר נפל על שפת המדרכה, והפעם הוא בלם עם שתי ידיו את הנפילה.

"היי, ילד! אתה בסדר?" נשמע קול חדש.

"מה קרה?" אמר קול אחר.

"שמישהו יוריד לו את הכיסוי מהעיניים!"

"למה הילד הזה נפל?"

קולות רבים נשמעו. עומר הגיע לרשות הרבים, ועוברי אורח רצו לסייע לו. אם לעוברי האורח האלה לא קרה כלום, זה אומר ששברירי כבר לא בסביבה?

עומר הוריד את כיסוי העיניים שלו בחשש. הוא עדיין לא ראה הרבה במיוחד, עם או בלי כיסוי, אבל לפחות ללא הכיסוי היה לו מושג כלשהו לגבי הסביבה בה הוא נמצא.

"אתה רוצה כוס מים?" שאלה אותו אישה מבוגרת.

"תעזור לו לקום!" צעקה אישה אחת על גבר שעמד לצידה.

"היי, ילד, אתה מדמם מהברך."

עומר הביט על הברך שלו, והיא באמת דיממה. הוא התיישב ונעמד לאט, פניו מופנים אל הכביד שכרגע חצה בעיניים עצומות.

"אתה מסתכל על התאונה?" שאלה אותו אישה אחת. בלב הכביש, בדיוק במקום שבו עומר עמד, היו רכבים רבים מעוכים זה על גבי זה.

"שירותי החירום בדרך, זה בסדר," אמר איש צעיר, "זה ממש מוזר, נראה כאילו אור חצה את הכביש וסינוור את הנהגים."

"אור? איפה האור הזה?" שאל עומר בחשש. הכוונה הייתה לשברירי, כמובן.

"האור נמצא בין המכוניות, קצת קשה לאות אותו, אבל הוא די הבהב כשהגיע לכביש," ענה האיש, "כאילו כל תאורת הרחוב מחלישה אותו."

"כמובן, כי כשיש תאורת רחוב ופנסי מכוניות, הלילה הופך למואר ואין סכנה לשתות בלילה," מלמל עומר.

"סליחה?" שאל האיש.

"לא משנה," אמר עומר, "איך אני מגיע מכאן לים?"

"למה אתה רוצה להגיע לים?" שאל האיש בבלבול, "עוד מעט בוקר!"

"לא משנה," אמר עומר.

"טוב, זה לא רחוק מכאן," אמר האיש והסביר לעומר איך להגיע לשם.

הצעידה הדי מורכבת אל הים הייתה נטולת הפתעות כלשהן, ועומר שקע במחשבות על קורידון, על רומי, על חבריו בישראל, וגם על רייצ'ל לוקהארט והאנה קראון. הוא פשוט נעלם להן. אולי הן היו מצליחות להביא אותו לאן שזמם להגיע? אבל הוא לא ממש יודע היכן למצוא אותן.

הוא הגה גם בכוחו של שברירי. הוא שם לב לכך שבאיזור תעשייתי ומואר, שברירי כבר לא מכה בסנוורים, בניגוד לפארק שדים נטוש ואפל. האם זה כי באיזור המתועש, אנשים אל מאמינים בכוחם של השדים? או אולי כי הקוסמים לא מסתובבים שם, והרי לפי שברירי הקסם מקורו בשדים? ואולי סתם הפארק ההוא היה אפל ומסוכן, ולכן שברירי היה יכול להופיע שם ולהזיק? מאיפה השם הזה היה מוכר לעומר פתאום? הוא היה בטוח ששמע אותו איפשהו. אולי זה היה על אחד הקמעות?

ואז הוא נזכר. לא היה זה השם שברירי שאותו כבר שמע בעבר, אלא משהו אחר. כשפגש את הורמיז בפארק, היא אמרה לו "ש. שי. שינ. שינה". ככל שהמשיכה לדבר, כך השינה התגברה. ואילו בדקלום ששברירי דיבר עליו, הייתה תופעה הפוכה. האימהות, כדי להגן על ילדיהן מפני שברירי, היו אומרות "שברירי ברירי רירי ירי רי". כלומר, הכוח של שברירי היה נחלש. כוח של משהו תלוי במילה ובאותיותיה.

בסופו של דבר עומר הגיע לחוף הריק והשומם של שפת הים יחד עם השמש שבדיוק הפציעה מהאופק וצבעה את השמיים בגווני להבה. עומר היה בטוח שהזריחה הייתה יכולה להיות יפה יותר לו רק היה רואה אותה כמושתריך, בלי ההפרעות שהיו לו בשדה הראייה שלו, גם זו של הורמיז וגם זו של שברירי.

ואז עלה לו רעיון איך להחזיר את ראייתו למה שהייתה. הוא הצביע על עיניו בעזרת אצבע הטבעת שלו ואמר: "ר. רא. ראי. ראייה."

דבר לא קרה.

"אולי אתה לא מנסה את מילת הקסם הנכונה," הבהיל את עומר עוד קול שהיה צרוד במיוחד, אלא שהפעם בעל הקול היה לפניו, בתוך הים.

מפלצת ים ענקית ואימתנית הביטה בו מתוך המים. שיניה אדירות ואימתניות, נחיריה מעלות עשן, עיניה הלבנות זוהרות ומפיה יוצאים גחלי אש. צווארה היה עבה ובשרני, וגבה היה גלי עם קימורים שנראו כמו כיסאות לא נוחים במיוחד שגם אדם שמן יכול לשבת בהם.

"עוד שד?" נאנח עומר.

המפלצת הנידה בראשה, אם כי פניה היוו יחידה אחת עם שאר גופה המוארך כגופו של צלופח או של דג שהיה ירוק עם קשקשי תנין גדול. תנין מאוד גדול.

"לשד יש רגלי תרנגול," אמרה המפלצת, "אני בכלל חיית מים."

עומר התיישב על החול והביט במפלצת שהייתה מולו. "אני רוצה להגיע ל-"

"-אני יודע לאן אתה רוצה להגיע," אמרה המפלצת, שהתברר שהיא למעשה מפלץ כשדיברה על עצמה בלשון זכר.

"מה? א-איך?" שאל עומר.

"כל מה שקורידון אומר, מפלץ האדמה יודע," אמר המפלץ.

"אתה מפלץ האדמה?" שאל עומר.

"אני מפלץ המים," ענה המפלץ, "ואני כאן כדי לקחת אותך לאן שאתה צריך להגיע כדי להביס את קורידון ולשחרר את אהובתך, לפי מה ששמעתי משרו של ים וממפלץ האדמה."

"היא לא אהובתי!" מחה עומר.

לו היו למפלץ גבות, הוא כנראה היה מרים אחת מהן. "נו, בוא," הוא אמר, "נו, בוא..."

עומר נאנח. "אמרת שאני לא משתמש במילת הקסם הנכונה," הוא אמר למפלץ.

"הכוונה שלך טובה," אמר המפלץ, "הרעיון של מיעוט כוח באמצעות מיעוט אותיות, והגבר כוח בעזרת הגבר אותיות, הוא רעיון עתיק מאוד אצל העם שלך."

"העם שלי?" שאל עומר.

"העם היהודי," אמר המפלץ, "אני מלווה אתכם שנים רבות. למעשה, אני מלווה אתכם עוד לפני שהתהלכתם על פני האדמה. מאז ומתמיד הייתה לכם חולשה לקסמים, וכל עוד הם אינם אפלים מדובר בקסם טוב ועוזר שמחזק את הקשר שלכם ל-"

"-טוב, מה מילת הקסם?" קטע אותו עומר.

"תחשוב יהודי," אמר המפלץ, "אם כי מדובר במילת קסם בסיסית ביותר שאני בספק אם היא עוד מוכרת בעולמכם. תחשוב יהודי, תחשוב קסם, והכי חשוב, תחשוב על כוחן של מילים ואותיות. תחשוב על כוח הבריאה בדיבור."

"בריאה בדיבור?"

"שייברא כדבריך," אמר המפלץ, "או שהברכה תדבר, הברכה דיברה, איך שהזמנים אצלכם עובדים. הברכה תרפא אותך מהקללה של העיוורון שהשדים מנסים להמיט עליך. זה קסם של אור טוב וחיובי."

"אבל אולי אני שד?" אמר עומר.

"אולי, אבל אתה גם חצי אנושי," אמר המפלץ, "ולבני האדם יש מעלה שאלפי שדים לא יעמדו מולה, והיא הטוב והברכה. מה מילת הקסם הבסיסית ביותר?"

עומר כיוון את אצבעו לעיניו והיסס. "הוקוס פוקוס?" הוא ספק כישף ספק שאל, ולא קרה דבר.

"תחשוב יהודי! עומר!" המשיך המפלץ, "הוקוס פוקוס זו תשובה שגויה! תחשוב על השפה העברית, שפת היהודים! תחשוב על הבריאה בדיבור, הברכה שתדבר."

"מילת קסם בסיסית, בריאה בדיבור, ברכה בדיבור," מלמל עומר, "הברכה דיברה, הברכהדיברה, הבר-כהדיברה, מילת קסם בסיסית, אברה-כדיברא... אבראכדברא!"

עיניו של עומר החלו לכאוב.

"אל תאמר דבר! הכישוף עוד מתבצע!" הזהיר אותו המפלץ, "הברכה צריכה לדבר. בשביל זה אתה צריך למעט את כוח הקללה כשהברכה מדברת, היא סופגת את כוח הקללה. תמעט את כוח הקללה. תמעט את האבראכדברא שאמרת."

עומר נשם עמוק ואמר: "

א ב ר א כ ד ב ר א
א ב ר א כ ד ב ר
א ב ר א כ ד ב
א ב ר א כ ד
א ב ר א כ
א ב ר א
א ב ר
א ב
א

".

עיניו של עומר חדלו מלכאוב. הכתם השחור בשדה הראייה שלו התמלא לאט לאט באור וצבעים, וכשהחור נסתם לחלוטין שאר הראייה שלו התחדדה. הטשטוש האופייני לטלוויזיות ישנות, יחד עם שאר הפרעות הראייה שהורמיז העניקה לו, נעלמו. עומר חזר לראות כמו בעבר.

"עכשיו יותר טוב?" שאל המפלץ וחשף את שיניו החדות. עומר הניח שהמפלץ חייך ככה.

"כן," ענה עומר והנהן בהתרגשות.

"יופי, תזכור עומר, אבראכדברא היא מילת הקסם היהודי הבסיסית ביותר, והיא מופיעה על קמיעות כדי למעט כוחות של קללות, בדיוק כמו שברירי שמיעט את כוחו שלו כשסיפר את הדקלום הבבלי."

"רגע, שברירי מיעט את כוחו?" שאל עומר, "זה לא היה האור או בני האדם או-?"

"שברירי מיעט את כוחו כשמיעט את אותיותיו," אמר המפלץ, "ואתה מיעטת את הקללה האפלה כשמיעטת את אבראכדברא. תבין, גם מדובר כאן בלשון סגי נהור, שמטרתה להזכיר דברים איומים בכך שמזכירים את היפוכם, וכך כשמיעטת את המילה אבראכדברא בעצם מיעטת את הקללה. חוץ מזה, המספר של השדים והאופל הוא תשע."

"איך המספר תשע קשור לאבראכדברא?" שאל עומר.

כמה זה ארבע ועוד אחד ועוד ארבע?" שאל המפלץ.

עומר ספר באצבעותיו. "תשע," הוא אמר.

"תגיד ארבע-אחד-ארבע במהירות," אמר המפלץ.

"ארבעאחדארבע," אמר עומר, "היי, זה נשמע כמו אבראכדברא."

"כשמיעטת את אבראכדברא, למעשה מיעטת את המספר תשע," הסביר המפלץ, "כלומר, מיעטת את הקללה והחולי."

עומר גיחך בשעשוע. "אם אני אקים בית כלא אני אקרא לו מתקן ארבע אחת ארבע," הוא אמר בשעשוע.

"תתפלא, אבל כבר עשו את זה," אמר המפלץ, "בישראל. לא משנה. טוב, עכשיו אתה רואה כמו שצריך, ואתה צריך להגיע אל מעבר לים."

"איך אני מגיע לשם?" שאל עומר.

"חשבתי שכבר אמרתי," אמר המפלץ, "אני אקח אותך לשם כמחווה של רצון טוב. עלה על גבי."

עומר נכנס לים בהיסוס ונגע במפלץ.

"אל תפחד, למרות השיניים החדות אני לא נושך," אמר המפלץ ועומר עלה על גבו והתיישב באחד מהכיסאות המובנים בגבו.

"יופי, אני מבין שעוד לא ערכנו היכרות רשמית," אמר המפלץ, "אז לפני שאשיט אותך ברחבי האוקיינוס, אני אציג את עצמי. נעים מאוד, אני לויתן."

הפרק הקודם		הפרק הבא