חצוי אנושי

בגלל שאתמול לא פירסמתי פרק היום אני אפרסם שני פרקים.

---

כולם הסתכלו על ג'וני במבטים מופתעים, היו גם חלק שהסתכלו עליו במבט מלא כבוד.

שתי הנשים כבר נעלמו בפרץ אור אדיר, וכל מ שנשאר שם היה הגחלים החמים מהמדורה.

ג'וני עמד רועד וניסה להתמקד באחד הכוכבים בשמיים השחורים בניסיון לא לפרוץ בבכי. הוא לא האמין שזה קורה לו. רק אתמול הוא היה בבית היתומים עם החברים המאוד-לא-משוגעים עלו, ועכשיו הוא גילה שהיא חצא אל עם שתי אימהות זהות.

לאחר כמה שניות שהרגישו כמו נצח, ג'וני החליט לרוץ משם. הכל בשביל שלא יסתכלו עליו ככה. הדבר שהוא הכי לא אהב היה להיות במרכז צומת הלב.

הוא נכנס אל תוך היער שליד המחנה ונשענן על גזע של אחד העצים. הוא הצמיד את ברכיו אל חזהו וקבר את פניו, הרטובות מדמעות, בתוך כפות ידיו. אפילו הרגשת העצים מסביב לא ניחמה אותו כמו תמיד. הוא בסך הכל רצה לחזור, לא להגיע למחנה הזה מההתלה. הוא קיווה שהכל רק חלום רע, אבל עמוק בליבו הוא שמח שהוא הגיע לכאן. בכל זאת הוא מצא מקום לנחמה. הוא התחיל לזמזם את אחד השירים שהיא זימזמה לעצמה, כשהם רק נפגשו. הוא לא באמת הכיר את השיר הזה, אבל זה גרם לו להרגיש טוב יותר.

הוא ניגב את עיניו האדומות וקם ממקומו. הוא התחיל ללכת ביער בזמן שהוא מזמזם לעצמו את השיר. הוא לא באמת ידע לאן הוא הלך, אבל הוא רגיש מה הכיוון הנכון, כאילו העצים מכוונים אותו בדרך.

לא עבר זמן רב עד שג'וני יצא מהיער חזרה למחנה. כל החניכים כבר היו בתוך הביתנים שלהם. לראשונה הוא חשב על השאלה שהתחילה להטריד אותו מאוד, איפה הוא אמור לישון עכשיו? אולי הוא יוכל לישון בחוץ? לא אמרו לו שום דבר על זה, נכון?

"ג'וני," נשמע קול מוכר מאחוריו. ג'וני הסתובב וראה את כירון.

והוא חשב שכל הדברים המוזרים כבר קרו לו.

כל החלק התחתון שלו היה גוף של סוס. קנטאור. איך הוא הצליח להסתיר את הכל בכיסא גלגלים?

"בוא, אנחנו צריכים לדבר." הוא אמר ופנה אל עבר בית החווה הגדול.

הפרק הקודם		הפרק הבא