התערבות כפולה

תקופה: קונדסאים, שנה שביעית.
ז`אנר: הומור, רומאנס, פלאפי.
דירוג: PG13 בכולם.
שיפ: גיימס/לילי
אורך: לא ברור עדיין.
דיסקליימר: ה"פ לא שייך לי, גם לא הדמויות, רק העלילה. אה, כן, ו JK שולטת בעולם ! ~מוחעחעחעחחעחע D:~
הערות/הקדשות:
לבטאית המוכשרת כוכך שלי, Continuous Nightmare , שפשוט צריכה להוציא ספר על ביטוא נכון(:
אגב, הערות: הרגע קלטתי שכול הזמן הזה כתבתי לכם שהסיפור הוא בשנה רביעית בפרטים, אז תיקנתי הכול הפרקים XD
הפרק ~
-
בבוקר יום שישי, לילי התיישבה ליד ג'יימס, מאושרת. הוא הביט בה במבט תמוה. "ואת שמחה כל-כך בגלל.?"
לילי חייכה אליו חיוך רחב. "בכל יום שישי התלמידים המצטיינים בשיעור שיקויים נאספים בחדר של פרופסור סלגהורן. זו מאין מסיבה כזו. ואתה-" היא הביטה עליו ברשעות לגלגנית. "שונא את זה."
ג'יימס הביט בה מבוהל. "לא! לא, לילי, אני מתחנן! מה אכפת לך לוותר? אני אפסיק להציק לסבר-מאוס. אני אצבע את השיער בורוד! אני אפסיק להתעסק בשיער, ולשחק בסניץ', בבקשה." הוא התחנן בנימה קורעת לב.
היא משכה בכתפיה. "טוב, הייתי מסכימה, כי בכל זאת, אני כל כך אוהבת אותך," היא צחקקה. "אבל, אני לא יכולה. הבטחתי לפרופסור. הוא רוצה שכולנו נהיה שם. כדי להצטלם, או משהו כזה."
ג'יימס הביט בה לרגע ממושך, ואז החל לדפוק את ראשו בשולחן, גורם לתלמיד שנה ראשונה מבוהל לשפוך על עצמו פודינג. "פרופסור... מקולל... שאוהב... תלמידים... חכמים... ומעצבנים." הוא אמר בין דפיקה לדפיקה. "למה הוא לא היה יכול להיות פשוט נורמלי?"
לילי נאנחה, וגררה את ג'יימס האומלל מחוץ לאולם הגדול.
"קדימה, בוא נראה אם נוכל לגרום לך להפסיק להסתובב בפרצוף של לימון." היא מלמלה לעצמה, מנידה את ראשה לשם ולשם, כאילו מחפשת משהו. כאשר השניים הגיעו לחדר המועדון, לילי מצאה את מה שהיא חיפשה.
"בלק! היי, בלק!" היא קראה.
נער בעל שיער שחור הסתובב אליה, מופתע. "כן, מיס אוונס היקרה?"
לילי נאנחה. "תקשיב, היום ג'יימס ואני מחויבים ללכת לאיפה שהוא, והוא מאוד לא רוצה ללכת. אז מכיוון שזו פעילות שאני בחרתי, חשבתי שאני אוכל לוותר קצת על שעות הבוקר, כדי לעשות דברים שאתם עושים בד"כ."
סיריוס הרהר לרגע, ואז חיוך גדול התפשט על פניו. "אז מה שאת אומרת בעצם, זה שלילי אוונס – הצדיקה הגדולה – מוכנה להבריז משיעור כדי להשליט צדק בעולם?"
לילי נאנקה בקול רם. "אל תגרום לזה להיות קשה משזה כבר עכשיו. אבל אני מוותרת אך ורק על ארבע השעות הראשונות. יש לי פעמיים גילוי עתידות ופעמיים תולדות הקסם. את כשפומטיקה אנחנו לא מפספסים!"
סיריוס צחקק. "ברור, ברור. שמעת את זה, קרניים?"
ג'יימס ניער את ראשו והביט בחברו. "הא? הייתי עסוק בלדמיין שאני מתאבד."
"החברה שלך החליטה שאתם מבריזים מהארבע שעות הראשונות כדי שלך יהיה טוב."
לילי הסמיקה. כשסיריוס אמר את זה הוא גרם לזה להישמע הרבה יותר משמעותי מאשר מה שזה היה באמת.
ג'יימס הרים את ראשו במהירות והביט בלילי, המום. "הא?" היה כל מה שהצליח להגיד.
לילי הסמיקה שוב. "טוב, זה לא באמת ככה-"
סיריוס קטע אותה. "אל תקשיב לה. יש לנו ארבע שעות של תעלולים, אתה קולט?!" הוא כמעט קפץ באוויר מרוב אושר.
"מה? לא... רגע... מה?! לא תעלולים.... אבל-"
סיריוס וג'יימס התעלמו ממחאותיה, וגררו אותה הרחק משם, לעבר חדר המועדון של בית סלית'רין.
-
"למה? למה, למה, למה, למה, למה?! למה לא יכולתי להחליט לשנוא מישהו רגוע? ושקט? ושלא מנסה לפרוץ לחדר המועדון של סלית'רין ומסתכן בהשעיה?" ייללה לילי בשקט.
"בחייך, קרניים, תרגיע אותה, אני עסוק פה!" יילל סיריוס. הוא ניסה להשתמש בלחש הנכון בתזמון הנכון כדי להיכנס, והנדנודים של לילי לא תרמו לו.
"לילי, די! את מעדיפה שייתפסו אותנו?"
היא השתתקה לחלוטין, לא נושמת אפילו.
"הא!" קרא סיריוס בחדוות ניצחון. דלת המועדון נפתחה לרווחה. "עכשיו, איפה הנפצים?"
ג'יימס גיחך והעביר לו חבילה של נפצים גדולים.
לילי התלבטה לרגע, אך לבסוף אמרה, "אתם יודעים, כדי לכם לצפות את זה באבקת הכפלת רעש."
ג'יימס וסיריוס הביטו עליה במבט מזלזל.
לילי הסמיקה. "נו, זה יגרום לפיצוץ להיות הרבה יותר מפחיד, קולני ונראה למרחק." היא ראתה שהם שוקלים את הצעתה והמשיכה, "זה יגרום פחות הרס, וייתנו לכם עונש פחות כבד."
סיריוס הביט עליה במבט של מושיעה. "את גאון, איפה היית בשבע השנים האחרונות?!"
"במיטה שלי, משתדלת להימנע ממקרים שיכולים להעיף אותי בגללם מבית הספר?" היא הציעה בפנים זעופות.
"אהא." הוא כבר לא הקשיב. "ג'יימס, יש לך את אבקת הכפלת רעש משיעור לחשים?"
ג'יימס הניד בראשו בעצב. "מצטער, שכחתי אותה בחדר המועדון כשהכנתי את שיעורי הבית."
"מה לעזאזל?" לילי הייתה מופתעת בעליל.
ג'יימס משך בכתפיו. "מצטער שלא כולנו ניחנו בזיכרון צילומי."
היא התעלמה מעקיצתו, "הכנת שיעורי בית?!"
ג'יימס גלגל את עיניו. "יש לך משהו מועיל לתרום לשיחה?"
"למעשה, כן. יש לי במקרה את האבקה פה..." לילי חייכה חיוך נבזי, וטלטלה את השקית הקטנה מול עיניהם המשתאות.
"נו, אז למה את מחכה?" הם שאלו ביחד.
"טוב... רק אם תבטיחו לי משהו."
"מה?" שאל ג'יימס, הוא ידע שזה פשוט קל מידי.
"אתה בא איתי לנשף ליל כל הקדושים, ואתה תתאמץ. אני לא מפספסת אף פעם, ואני לא אפספס השנה."
ג'יימס הרהר בזה לרגע, והנהן. "טוב."
"תישבע לי."
"אני נשבע שבועת קונדסאים."
לילי נאנחה. "משום מה, זו לא נשמעת לי שבועה אמינה במיוחד. אבל טוב, בסדר. קחו." היא הושיטה להם את השקית.
סיריוס ציפה את הנפצים, ושלושת הנערים ברחו לפינת מסתור, במרחק שמיעה אבל לא במרחק ראייה.
סיריוס ספר על אצבעותיו את השניות, מדבר בלי קול. "שלוש... שתיים... אחת – "
בום!
צרחות נשמעו מכול עבר.
"טוב, לילי יקירתי, הגיע הזמן שתלמדי את המוטו של הקונדסאים. 'עשית תעלול – זה נפלא ונהדר! יש הרבה רעש? שא רגליך ורוץ כמו עכבר!'"
ובנימה מעודדת זו, ברחו השלושה אל חדר המועדון.
"זה היה... נחמד." צחקקה לילי.
ג'יימס וסיריוס הביטו עליה במבט מעודד. "למדת להיות בהוגסמיד, למדת להשתתף בתעלולים. את יודעת, יש סיכוי שאולי לא יהיה גיהינום להיות צמוד אלייך."
לילי גלגלה את עיניה. "אל תפתח תקוות. לך לישון, ואח"כ, בערך בשש, לך להתארגן. בשבע צריך לצאת."
"לאן?" שאל ג'יימס מופתע.
לילי הביטה בשעונה וסובבה אותו כך שג'יימס יוכל לראות גם. "למסיבה של פרופסור סלגהורן! בסוף התעסקנו בתעלול שלכם שעתיים, לא ארבע." היא חייכה.
ג'יימס הנהן באומללות. "נו, טוב, בסדר."
הוא דילג במדרגות המובילות למגורי הבנים, ולילי למגורי הבנות. רק סיריוס נשאר למטה, והוא היה מאושר יותר מכל אחד אחר בטירה. "מוניקה קילר, את חייבת לי דייט." הוא מלמל לעצמו.
-
כאשר לילי וג'יימס הגיעו לדלת החדר של פרופסור סלגהורן, לילי נאנחה. "ג'יימס, אנחנו חייבים לשלב ידיים."
הוא הביא בה בעיניים קרועות לרווחה. "מה?"
"לשלב ידיים, אתה יודע. ידיים... לשלב..." היא דיברה אליו כמו אל טיפש.
"הא?"
"נו," היא נאנחה. "אתה יודע, ללכת ביחד? עם ידיים שלובות אחת בשנייה? זה החוק של מי שנכנס למסיבות האלה."
ג'יימס שקל בראשו את האפשרות להתאבד ממש כרגע, בשנייה זו.
"נו, קדימה!" היא לא חיכתה לתשובתו, ופשוט שילבה את ידיה בשלו.
רטט של חשמל סטטי עבר בשניהם.
"טוב... קדימה, בוא נכנס."
וכך, שלובי זרוע, פסעו האויבים הנצחיים לתוך מה שנחשב כגיהינום על פני האדמות.

לאחר כחצי שעה, לילי מצאה את ג'יימס שרוע על הרצפה, חצי מעולף. "מה קרה לך?" לילי שאלה, מבוהלת.
"יותר... מידי... שיעמום..." הוא לחש.
לילי גיחכה. כנראה ג'יימס היה רגיל לתזזיות כל הזמן, בעיקר מהצד של החבר ההיפר-אקטיבי שלו.
"טוב, נו, אני מודה שהפעם די משעמם פה." היא הודתה באי רצון. "ובעיקרון כבר הצטלמנו, אז אם אתה רוצה ללכת לעשות משהו אחר... אפשר."
ג'יימס הרים את ראשו בתקווה. "באמת? אפשר ללכת למתוח את סניוולוס? בבקשה.... בבקשה, בבקשה, בבקשה!" הוא התחנן.
לילי הרהרה בהצעתו. מצד אחד, היא לא רצתה להשתתף בשום תעלול משום סוג שהוא. מצד שני... היא הייתה חייבת להודות שהתעלול אחה"צ היה כיף במידה מפחידה, וסנייפ... היא עוד הייתה צריכה להחזיר לו על השנה החמישית... ו-
"טוב, בסדר." היא הסכימה לבסוף. "אבל אך ורק את סנייפ!" היא הבהירה.
"מצוין!" הוא קפץ על רגליו. "זו הולכת להיות המתיחה הכי טובה שנעשתה אי פעם."
כמה שעות לאחר מכן, השמועות מספרות שסוורוס סנייפ נצפה לובש מדי גריפינדור, פאה בלונדינית על ראשו, והוא מלא בפצעי בגרות.

לילי וג'יימס התחבאו בתוך ארון מטאטאים. הם היו יוצאים משם, רק שהם צחקקו חזק כל כך, שהם לא יכלו לזוז בלי להיתפס.
"הפאה... והמדים של הבנות... וכל הפנים שלו..." לילי כמעט נחנקה מצחוק.
"זה היה פשוט מדהים, גאוני!" ג'יימס השלים אותה.
הם יצאו לאט מן הארון, מדדים לעבר חדר המועדון של גריפינדור.
"אקואנטה מלבלבת." זרק ג'יימס לעבר תמונת האישה השמנה, שהביטה בהם בחשד.
הם נכנסו לחדר המועדון, תומכים אחד בשני כדי שלא יפלו.
"לילה טוב, ג'יימס." איחלה לילי לג'יימס לאחר שנרגעה מעט.
"לילה טוב, לילי." הוא ענה.
לילי גלגלה במוחה עשרות רעיונות, ולבסוף עשתה את הדבר האחרון שג'יימס יחשוב שהיא תעשה. היא נישקה אותו בלחיו.
ג'יימס להט כולו, ולפני שהוא יעשה מה שהוא פזיז, הוא ברח למעלה, למגורי הבנים.
-
אהבתם ? D:

הפרק הקודם		הפרק הבא