ליילה- חצויה?

*כל זכויות היוצרים שמורות לריק ריירדן (חוץ מעל הOC שלי) ואני לא מתכוונת להרוויח כסף מפאנפיק זה*

התעוררתי .

לפי דברי כירון, שאותו זכרתי מהסיפורים במיתולגיה היוונית, הבנתי שהמחנה הזה הוא מקלט לחצויים בני שניים-עשר האלים האולימפיים,

ושכל החניכים במחנה הם חצויים, וכירון הוא כנראה האחראי/מאמן/ מדריך שלהם.

תהיתי אם גם אמא שלי הייתה חניכה פה, ולמה, אם כן, לא ביקרנו פה אף פעם, הרי אמא אמרה שהיא גדלה בבית יתומים..

יכול להיות שהיא בעצם גדלה פה?

כבר היה אור שמש בחוץ וכל המרפאה הוצפה באור חמים.

מולי היה וויל, הרופא או המרפא או איך שלא קוראים לבן אפולו במקום הזה.. מחנה החצויים...

הוא בדק אותי שוב, שם עוד משחה על החבורה בצוואר שלי ואמר "טוב, אז ליילה, את משוחררת!" נתן לי את המשחה והוסיף,

"את רק צריכה למרוח את המשחה הזו על החבורה בכל יום לפני השינה עד שהיא תעלם",הודיתי לו, והוא הוסיף בחיוך מסתורי,

"ו... אולי כדאי שתלכי לכיוון הבניין המרכזי.." וקרץ, כאילו אבין את דבריו יותר, והציע להראות לי את הדרך.

הלכנו לכיוון הבניין המרכזי בשקט, למרות שכנראה שגם אם הייתי הולכת לבד לא הייתי יכולה לפספס אותו,

כי מסביבו התגודדו (כנראה) כל חניכי המחנה (חוץ מהכמות ה-ע-נ-ק-י-ת שנמצאת עוד במרפאה),

כשבמרכז, אם אפשר לשפוט לפי צבע השיער הבלונדיני, עמדו ילדי אתנה.

וויל ואני הגענו לשולי הקבוצה, שבאורך פלא הניחו לנו לעבור בינהם עד שעמדנו ליד ילדת אתנה אחת

(לפי השיער הבלונדיני, העיניים האפורות והדימיון לאמא שלי) ,ולידה נער בעל שיער שחור פחם, כמו שלי

(רק ששלי בעל תלתלים עדינים) ועיניים בצבע ים, בגוון המדוייק של העיניים שלי.

למעשה, ברגע שהגענו אליהם, וויל הסתכל עלי, על הנערה ועל הנער שעמדו לידי ונשף בהפתעה,

גיחך לעצמו ומיהר לכיוון המרפאה.

הנערה בת -אתנה, כלומר דודה שלי (ואוו, יש לי דודה! ) הרגישה שאני בוחנת אותה והסתכלה עליי,

עינייה נפערות בתדהמה, ושאלה "את..את הבת של איזבל? נצר אתנה?"

"והאחיינית שלך, כן, קוראים לי ליילה", עניתי.

היא נראתה ממש מופתעת ולפני שהספיקה לענות נשמע גיחוך קל מכיוון הנער שעמד לידה.

שתינו הפנינו אליו את מבטינו, ומצאנו אותו מביט בשתינו לחליפין, עם חיוך משועשע על פניו ועיניו פעורות בתדהמה.

הנערה גלגלה את עיניה ושאלה אותו, "מוח אצה, מה, בשם האדס, אתה רוצה עכשיו ?",

'מוח אצה' , שנראה שאיבד את כושר הדיבור, הצביע עליי ואז על הנערה וחוזר חלילה,

עד שלבסוף גמגם , "היא.. אנבת'... היא.. היא נראית כמעט בדיוק כמוך..".

אנבת' פרצה בצחוק קצר ומשוחרר, ואז פנתה בחזרה אליי ואמרה, עדיין עם חיוך על פניה,

"אני אנבת' צ'ייס, בת-אתנה, כמו שכבר הבנת לבד, ומוח האצה הזה שלידי הוא החבר שלי, פרסי ג'קסון, בן- פוסידון. נעים להכיר אותך, אחיינית" והושיטה אליי את ידה ללחיצה.

בדיוק באותו הרגע, נפתחה דלת הבניין המרכזי, וממנו יצאו כירון ואמא שלי.

כירון נראה מופתע למראה כמות החצויים הצובאים על הדלת, ומסתכלים עליו בתקווה למידע.

אמא שלי, למען האמת, נראתה נורא.

השיער הבלונדיני המתולתל שלה היה פרוע, ועיניה היו אדומות וזגוגיות, כאילו בכתה כל הלילה.

היא נראתה כמי שדעתה מוסחת, ונראה שאפילו לא הבחינה בכמות החצויים הסוגרים על הדלת.

כירון פרץ בצחוק, מבין את הסיטואציה, ואמר:

"איזבל, נראה שעדיף שנספר את החדשות לכולם בבת אחת, לפני שליילה ואת תהיו מוקד כל השמועות החדשות במחנה.. מה את אומרת?"

אמא שלי הנהנה בהסכמה בהיסח הדעת, דמעות חרישיות זולגות על לחייה, והיא אפילו לא טורחת לנגב אותן.

ברגע שקיבל את האישור של אמא שלי, כירון הסתכל עליי והתחיל לדבר:

"אז כמו שכולם כבר יודעים, יש במחנה חצוייה חדשה. שמה הוא ליילה כהן, ואמה היא אכן איזבל, בת אתנה המפורסמת..

אבל ליילה היא לא סתם חצויה.

למען האמת היא לא ממש חצוית דם, מפני שבדמה 75% דם אלים, ולא 50% כמו אצל כולכם."

הוא עצר לרגע ואז המשיך:

"ליילה היא נצר לאתנה, אלת החוכמה והאסטרטגיה," , בעוד הוא מדבר, הופיעה מעל ראשי הולוגרמה אפורה של ינשוף בוהק קלות,

שלדברי אימי, מסמל שאתנה הכירה בי כנצר שלה.

הוא חיכה שוב, ואז המשיך:

"וצאצאית ישירה לאחד האלים האולימפיים, אך,  אימה של ליילה, איזבל, לא מסכימה לתת פרטים כלשהם, גם לא לי, אודות זהותו של אביה של ליילה, מתוך חשש לבטחונה.

ולכן ליילה תשובץ בביתן אתנה, סבתה, שהכירה בה כנצר לשושלתה."

עמדתי המומה, לא האמנתי שהיא לא סיפרה לי.

הייתי פגועה אבל עדיין רציתי לדעת, מי היה אבא שלי?

פגשתי את מבטה המזוגג של אימי ולחשתי,

"אמא.. מי זה אבא שלי?"

אמא שלי החווירה בפתאומיות.

היא נראתה כאילו סתרתי לה ולא כאילו שאלתי אותה שאלה.

הזגוגיות בעיניה נעלמה והיא נראתה עירנית שוב, ואז הסתכלה בעיניי, עדיין דומעת, ולחשה:

"פוסידון..."

ואז, מעל לראשי, הופיעה הולוגרמה של קלשון ירוק בוהק, חזק יותר מאשר הולוגרמת הינשוף האפורה.

פוסידון הכיר בי.

*תודה רבה ל gome ו-yes על התגובות המפרגנות!! 3> :)*

הפרק הקודם		הפרק הבא