סיפורה של האישה השמנה

גודריק לקח את חרבו החדשה ואמר "מהיום שמה יהיה "חרב גריפינדור", אנחנו עוזבים עכשיו סוזן".סוזן לא זזה ממקומה ופסעה אחורה בזהירות "סוזן אמרתי שאנחנו עוזבים", סוזן לא זזה, לפתע היא הרגישה תחושה מופלאה כאילו הכל בסדר כאילו היא מרחפת "סוזן בואי" היא שמעה וצייתה סוזן יצאה מגרינגוטס אחרי אביה.
כשהם שוב היו מחוץ גרינגוטס גודריק הסיר את קללת האימפריו שלו וסוזן חזרה לדבר "אני לא מאמינה שאתה הרגת את הגובלין המסכן הזה" היא צעקה, "סילנציו" "אם את רוצה שאני אסיר את הלחש שמרי על הפה שלך ואל תומרי לאף אחד על מה שקרה פו היום אף אחד לא צריך לדעת על זה ברור?" סוזן הינהנה באימה, גודריק הסיר את הלחש "יופי עכשיו אחרי שיש לנו כסף נוכל לקנות לך את הציוד שלך טוב" "כן" ענתה סוזן "יופי לאן נלך קודם?" שאל גודריק ""לחנות הינשופים של לואי", אני רוצה לקנות לי בז" ענתה סוזן, "בסדר נלך לקנות בז" אמר גריפינדור בנימה ילדותית ופרץ בצחוק מרושע ומתגלגל "את באמת חושבת שאני יתן לך להחליט ולבזבז לי זמן יקר, כבר קניתי לך מזמן את סיפרי הלימוד ואת כל מה שאת צריכה, ינשוף אמור לשלוח את החבילה לבית שלך כבר עכשיו, אני פה היום רק כי את צריכה למדוד גלימות ולבחור שרביט, ינשוף בטח שלא אקנה לך את לא צריכה אחד כזה".
 נלך למדוד גלימות עכשיו ואחר כך את השרביט, עכשיו!", סוזן עקבה אחרי צעדיו לכיוון "גלימות וחלוקים" סוזן הבינה שהיום הזה רחוק מלהיות המאושר בחייה. 

הפרק הקודם		הפרק הבא