לא "קוסם","מקובל"

בס"ד

"אהההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה"

האמת שפחות ממה שכאב לשמוע את הצעקה כאב לחשוב על זה שעכשיו אני מוגדר בראש כולם כמיוחד.

הסתכלתי בבהלה לעבר התלמידים אבל נראה שאף אחד לא שמע.

היה בזה משהו מרגיע עד שראיתי שהם לא זזים

לרגע חשבתי שהצרחה הקפיאה אותם אבל אז נפסקה הצעקה והמצנפת אמרה "אוי לא התכוונתי להלחיץ אותך. אל תדאג פשוט עצרתי את הזמן"

"ומה ה-" התחלתי לומר

"הצרחה הייתה צרחת התרגשות. מזמן לא פגשתי ילד מיוחד כל כך. עכשיו נשאר רק העניין של הנוף. תדמיין נוף טוב יותר"

זה היה קל. בין רגע היינו באמצע כר דשה יפהפה  לידנו היה אוהל אדום מפל נחל נחמד ועץ בודד

"או" אמרה המצנפת "הרבה יותר טוב עכשיו.ובכן-בא נדבר, מה יש לנו עליך: נרקיסיסט, חכם, שאפתן, טוב לב, דתי, חסר-טאקט, פרפקציוניסט, לאן שולחים ילד כזה?"

כאן הייתי חייב להתערב "נראה לי ש-"

"כן אני יודעת, אבל סלית'רין יתייג אותך כרשע"

"כן, אבל-"

"אני מבינה אבל אתה יודע מה הרמב"ם אומר על לגור בחברה רעה"

"היא-"

"אוקיי, אוקיי, אבל מה עם האפלפאף נגיד? הבית הזה מתאים לך"

"לא"

"אוף, אתה צודק הוא באמת מלא אידיוטים שיאטו אותך. מה עם רייבנקלו? אתה הרי חכם מאוד"

"כן אבל-"

"כן אתה צודק חוכמה המונעת מיה"כ זה סלית'ריני"

"אם ככה-"

"כן אני אשלח אותך לסלית'רין, יש משהו שאתה רוצה לשאול אותי?"

"האמת שכן"

"כול זה אמיתי, אם אתה לא מאמין תיקח את האוהל הזה ושים אותו בכיס"

"רק-"

"תצווה עליו להתקפל"

"תתקפל" האוהל פתאום התפרק והתקפל והצטמצם עד שהיה נראה כמו מפית בד קטנה

"כשתרצה לפתוח אותו תניח אותו על הרצפה ותצווה עליו להיפתח" אמרה המצנפת ואז הוסיפה "טוב הגיע הזמן לחזור" בן רגע שוב היינו באולם האנשים חזרו לזוז והמצנפת צעקה "סלית'רין"

הפרק הקודם		הפרק הבא