magic- נקרא פעם לא שכחתי

רגע שנייה אני לא רוצה להציל את העולם! אני רק רוצה חיים שקטים ונורמאליים, לא להפוך לגיבורה.

"סוף סוף בת לאל זוטר יוצאת למסע החיפושים!" קים חיבקה אותי.

"רגע אבל-" ניסיתי להגיד שאני רוצה לתת את הכבוד למישהו אחר אבל המבט של אוניל שאמר "אם את לא עושה את זה אני יהרוג אותך," השתיק אותי.

"אני לא חושב שצריך לשלוח אותה, היא חדשה, וחסרת ניסיון." אמר נער שרירי, עם שיער שחור קצוץ וקעקוע של קשת בענן.

"תשתוק בוץ´!" קים צעקה, "קים תהיה מדהימה!"

בוץ´. ממש התאפקתי לא לצחוק, השם שלו הזכיר לי את בוץ´ מ"דורה.", רק שיש לי הרגשה שהוא לא מדבר ספרדית*.

"לא אני חושבת שהוא צודק." אמרתי.

"לא הוא לא!" קים נהמה, "תשתוק בן איריס, ננסי יוצאת למסע לא משנה מה!"

"אתה הבן של אלת הקשת בענן?" גיחכתי

בוץ´ פשוט שתק והתיישב בחזרה במבוכה. אוניל סקרה את קים כאילו מחפשת אצלה עוד דבר חדש.

"עכשיו תבחרי שתי חברים שיבואו איתך." קים אמרה בחיוך ענק והניחה יד על כתפי.

"אחד, אני צריכה לבוא איתך." אוניל אמרה.

המשפט הזה גרם למהומת עולם לפרוץ בחדר, זה היה בלתי רגיל כנראה שמפלצת עוזרת לחצויה ועוד מצטרפת למסע חיפושים.

"תסתמו!" וניל קראה והשתיקה את כולם, "אני באה כי רק בידי יש את כל המידע, אתם רוצים להתווכח עם רצונותיה של הקטה? אין בעיה."

אף אחד לא ענה. מר ד´ האידיוט הזה סתם שתה דיאט קולה מפחית וצפה במתרחש.

הלוואי ולי הייתה יכולת כזאת להשתיק את כולם כמו לאוניל או קים, כן אפילו קים שבהתחלה נראית כמו סוכריה יכולה להיות מפחידה יותר ממני כשהיא כועסת, וכאילו השיער שלה ורוד.

"תלכי אחר כך לקבל נבואה מרייצ´ל." כירון אמר.

זה גרם לי לתהות מה אם רייצ´ל בת הדודה שלי, היא כל קיץ נעלמת פתאום לאיזה מחנה קיץ, היא לא הסכימה לגלות לנו איפה הוא בכלל אבל להורים שלה, כמו שלי בכלל לא היה אכפת מזה.

"צירוף מקרים יש לי בת דודה בשם רייצ´ל שעכשיו במחנה קיץ." אמרתי.

"איזו רייצ´ל?" פרסי שאל, "את יודעת אצל חצויים אין אף פעם צירופי מקרים תלמידתנו המתחילה היקרה."

אנבת´, שישבה לידו תקעה לו מרפק, "תשתוק מוח אצה."

החנקתי צחקוק ועמדתי לענות לו כשלחדר נכנסה לא אחרת מאשר בת דודתי רייצ´ל אליזבת דר, לבושה בג´ינס מוכתם בכתמי צבע וחולצה כתומה של המחנה. מאחורי אוזנה נדחף עיפרון ושיערה האדמוני המתולתל נאסף בבנדנה ירוקה.

"סליחה שאיחרתי-" אמרה ומבטה נח עלי, "ננסי?"

"רייצ´ל?"

פרסי סקר את שתינו כאילו הוא מתחיל לשים לב לדמיון הרב שביננו.

היו לנו אותם תווי פנים, אותו שיער ג´ינג´י מבולגן (רק שאני כשהתחלתי תיכון התחלתי להשתמש במחליק) ושנינו היינו מנומשות.

אתם בטח שואלים איך אתם קרובות משפחה ואין לכם אותו שם משפחה? התשובה לזה קצת מסובכת. אמא של רייצ´ל התעקשה להשתמש בשם המשפחה שלה, ותאמינו לי שאמא שלה יכולה להיות ממש מפחידה כשהיא רוצה, והיא ממש רצתה שלא יקראו להם "מר וגברת בובופיט". לא יכולה להאשים אותה.

ככל שאני מגלה יותר על המשפחה שלי כך היא נראית לי מוזרה יותר בעיקר החלק של "איך אני בת של אלה?"

אבא שלי הוא מהסוג שאוהב לספר איך הוא נפגש עם אמא שלי (או לפחות מי שחשבתי עד עכשיו שהיא אמא שלי).

הוא סיפר שהיה לו רומן עם אישה אחרת, בסוף היא זרקה אותו, הוא היה עצוב מזה כמו בקומדיות רומנטיות נדושות שמשום מה אני ממש אוהבת למרות זאת, ואז הוא פגש את אמא שלי.

עכשיו אני חושבת מה אם האישה שהיה לו רומן איתה הייתה טיכה? ושאני נולדתי מהרומן הזה?

וואו נהיה לי כאב ראש מכל הסיפור הזה.

"זה המחנה קיץ שלך?" שילבתי את ידי, "למה אף אחד לא טרח לספר לי על המקום הזה?"

"מאיפה אני אמורה לדעת שאת חצויה?" רייצ´ל התגוננה, "אין איזו דרך מיסטית לגלות את זה."

"ולמה הם מתכוונים בנבואות?"

"אני אורקל דלפי." אמרה בשלווה כאילו זה ברור מאליו.

אוקיי ננסי תרגעי, תעכלי את המידע הזה בלי להיראות סתומה יותר מדי גם אם המוח שלך מתפוצץ עכשיו.

התכוונתי להגיד מגניב או משהו כזה אבל הדבר היחיד שיצא לי היה, "אה."

תשובה גאונית ננסי. תשובה גאונית. למה אני תמיד חייבת להביך את עצמי ברגעים כאלו?

"אפשר לחזור לנושא?" אוניל אמרה.

הנהנתי במרץ וקיוויתי שאני לא אצטרך לדבר יותר. רייצ´ל התיישבה מצידה השני של אנבת´ כשהיא דוחפת את בוץ´ תוך כדי מהמקום שלו ליד השולחן. אוי אני אוהבת את הילדה הזאת.

"ננסי תחליט אחר כך מה היא רוצה." קים אמרה, "רייצ´ל יש לך נבואה בשבילנו? אם תעירי את האורקל."

"זה לא כל כך פשוט." רייצ´ל אומרת, היא יושבת על הכיסא שלה בישיבה מזרחית ועוצמת את עיניה, "הצלחתי!" קוראת לפני שהיא קורסת.

עיניה של רייצ´ל התחילו לזהור בירוק ומפיה השתחל עשן ירוק, היא התיישבה בחזרה.

"אני היא רוח האורקל מדלפי," אמרה בקול עתיק ונראה ששלוש ממנה מדברות בו זמנית. "דוברת נבואות פבוס אפולון, קוטל הפיתון האדיר. קירבי הלום המבקשת ושאלי."

אוקיי, בת דודה שלי היא באמת האורקל, זה מוזר מגניב בו זמנית.

ויתרתי על הדחף להגיד שקים זאת שרוצה לשאול אותה,"איך אני יפתור את בעיית העירפול?" אמרתי בקול רם אך מעט רועד.

"בת המזל תשיב את האבדה,

בכלא המכשפת תמצא התשובה.

רק שיתוף פעולה בין האויבות,

תמנע מהחצויים מוות לחוות.

למסע תצטרכו את פירות הזהב,

שמרצון יתנו עלמות המערב"

"מזל שאני לא צריך להשתתף בעוד נבואות," פרסי אמר, "בהצלחה להן עם זה."

"כדי שננסה לפענח את הנבואה." כירון אמר.

"הו לא,לא לא,לא." קים התערבה, "היא רק הגיעה וכבר נשלחת למסע חיפושים, אתם יכולים לעשות את זה לבד, ננסי פה הולכת איתי לביתן שלה ונעשה לה קבלת פנים בסגנון טיכה!"

דווקא זה נשמע נהדר, להנות קצת לפני שאני הולכת למות.


*הסדרה היא תוכנית אמריקאית לילדים שהייתה במקור ללימוד ספרדית אבל כשהוציאו אותה בשפות אחרות זה שונה לאנגלית.אני לא מאמינה שבאמת זכרתי את המשפט שהאורקל אומרת. והנבואה יצאה לי נוראית.

הפרק הקודם		הפרק הבא