"אני לא מה שאתם חושבים."

היי לכולם. סליחה שהרבה זמן לא כתבתי, ותודה על כל התגובות.

היום יש משחק קווידיץ'. רייבנקלו נגד הפלפאף.

זה הדבר הראשון שעלה לי בראש באותו בוקר.

מאל ישבה במיטה שלה וקראה את "הוגוורטס: תולדות." זה היה מוזר. בדרך כלל היא לא קראה ספרים - או לפחות ניסתה להראות שהיא לא קוראת ספרים. מאל הציצה מעל לספר וראתה שאני ערה. היא סגרה את הספר במהירות וזרקה אותו על השולחן.

"לא קראתי, רק הסתכלתי בתמונות." אמרה.

"חחח… אוקיי, מה שתגידי."

מאל תמיד ניסתה לא להראות חנונית שקוראת ספרים מרצונה החופשי. זה לא הלך לה. אחרי הכל, היא רייבנקלואית.

כנראה לא היה מקובל לקרוא ספרים באי האבודים. חוץ מזה, בספר "הוגוורטס: תולדות" לא היו תמונות. לא טרחתי להגיד לה את זה.

"קדימה, ונוס, יש משחק קווידיץ' היום," ניסתה מאל להחליף נושא.

"כמה פעמים צריך להגיד לך - "

"לקרוא לך מלאני. כן, אני זוכרת. אבל אין כאן אף אחד - כולם בארוחת הבוקר."

"עדיין,"  נהמתי.

"טוב, בואי נרד לארוחת הבוקר - יש היום משחק קווידיץ', רייבנקלו נגד הפלפאף - הקבוצה שלנו תכסח להם את הצורה."

ירדנו לעולם הגדול וישבנו לאכול את ארוחת הבוקר שלנו. חברי הקבוצה - אני בחיים לא אזכור את השמות שלהם - אכלו פחות בלהט משחשבתי. מתברר שהמחפש שלהם שבר רגל - נכנס לתוך מדרגה נעלמת. הכניסו במקומו מחפש אחר - אידיוט בשם מרין תומסון. תומסון אכל עכשיו כאילו הוא לא אכל שבוע. הוא תמיד אכל הרבה. אבל הפעם הוא אכל עוד יותר. התחלתי לחשוש שהמטאטא לא יצליח להרים אותו.

"חבר'ה, למתמלוכלים?" אמר תומסון.

"מה?" שאל מי שישב לידו. תומסון בלע, ואמר: "למה אתם לא אוכלים? יש לנו סיכוי מעולה לנצח את ההפלפאפים!"

שאר חברי הקבוצה בהו בו במבט של 'איזה סיכוי יש לנו איתך?' אבל תומסון המשיך לבלוס.

יצאנו למגרש, כשאנחנו מאחלות "בהצלחה" לכל שחקן חוץ מתומסון. התיישבנו במקומות, וכעבור 5  דקות מדאם הוץ' שרקה במשרוקית והמשחק התחיל.

תומסון עדיין ניסה לעלות על המטאטא שלו. עד שהוא עלה, מדאם הוץ' העניקה הפלפאף כדור עונשין - לפי חוקי הקווידיץ', לרגלי השחקנים אסור לגעת באדמה מרגע הישמע השריקה לתחילת המשחק ועד סופו, אלא אם כן השופט העניק פסק זמן.

מצב הנקודות היה 10/ 0 לטובת הפלפאף. לאחר כמה דקות ראיתי את הסניץ' חולף ליד המרפק של תומסון, שהיה עסוק בלהדגים לאחד החובטים איך לשלוח מרביצן על הרודף של הפלפאף ולא שם לב. המרביצן שתומסון שלח פגע בשומר של הפלפאף, שריחף בערך שני מטרים מהרודף שאליו תומסון כיוון. חוץ מזה, לא תוקפים שומר אלא אם כן הקואפל נמצא בטווח קליעה. עוד כדור עונשין, והשומר שלנו היה כל כך מיואש, שפיספס את הקליעה. מצב הנקודות:0/20 לטובת הפלפאף.

זה נמשך כך, לפעמים רייבנקלו קולעים, ובעיקר הפלפאף קולעים - בזכות האידיוטיות של תומסון. לבסוף הוא ראה את הסניץ'. המחפש של הפלפאף התקרב לכדור המוזהב הקטן. אחד הרודפים שלנו היה קרוב לשם. הוא נראה חסר אונים. תומסון צרח עליו שיתפוס את הסניץ'. וואו, לא נראה לי שהוא בכלל יודע את חוקי המשחק. לאף שחקן חוץ מהמחפש אסור לגעת בסניץ'. תומסון אפילו לא ניסה להגיע אל הסניץ', בזמן שהרודף שלנו עשה כמיטב יכולתו לעכב ולהרחיק את המחפש ההפלפאפי. אבל בסופו של דבר המחפש תפס את הסניץ'.

המשחק נגמר, מצב הנקודות היה 40/220 לטובת הפלפאף.

"בואי," אמרה מאל בקול מדוכדך. "עכשיו המחפש האגדי שלנו יתחיל לחפש אשמים."

תמיד כשקורה משהו לא נעים, אנחנו הולכות לאגם. האגם תמיד מרגיע אותנו.

התיישבנו על שפת האגם. מרחוק ראיתי זרוע תמנון בצבע טורקיז. מאל הסתכלה על הזרוע מעט בחשדנות כשהתקרבה אלינו. כשהזרוע הייתה בערך שני מטרים ממנו, צמה בצבע טורקיז הופיעה על פני המים.

"אין סיכוי... כבר ראיתי את הצמה הזאת…" מילמלה מאל.

"באגם הזה?" שאלתי.

"לא... זה... אבל אין סיכוי שהיא כאן…" ענתה מאל.

"איפה ראית את הצמה הזאת?" שאלתי.

"אני חושבת ש… באי האבודים," לחשה מאל.

עכשיו כבר צפו על פני האגם עשר צמות בצבע טורקיז עז.

"אוקיי, זה מספיק. אני אברר מה זה." קבעה מאל.

היא רכנה, תפסה את עשרת הצמות ומשכה כלפי מעלה בתנועה חדה.

"היי! זה כאב!" אמרה מישהי. הדבר המוזר היה - הקול בקע מתוך האגם. מאל הסתכלה עלי, ואז על האגם. כשהיא דיברה, הקול שלה נשמע כאילו היא בקושי מאמינה במה שהיא אומרת.

"שרימפי?"

אחד הפרקים האהובים עלי. תגובות?

הפרק הקודם		הפרק הבא