המופלאההההההה!

לאחר שיר הפתיחה, שם הפרק מופיע על רקע נוף פריזאי ורואים את מרינט עומדת למעלה במרפסת של ביתה.
היא מדברת עם טיקי, הקוואמית שלה.
טיקי: מה דעתך להזמין אותו לסרט?
מרינט: (מסתכלת על תמונה של אדריאן אגרסט בפלאפון שלה) כן, טיקי, את יכולה לדמיין איך השיחה הזאת תישמע?
טיקי: הי, אדריאן, אתה רוצה ל- גה..בעע..גלעע (עושה פרצופים מוזרים).
אליה צחקה.
מרינט: בדיוק. אני לא יכולה לשלוט בזה, בכל פעם שאני רואה אותו המילים לא מסתדרות לי בפה ואני מרגישה כאילו אני עומדת להתעלף.

(היא בוהה בחולמנות אל השמים, שם מופיעה תמונתו של אדריאן על ענן.)
"הו," התחיל אדריאן להגיד, אך נקטע על ידי מרינט, שאמרה בזעף: "לא משנה מה התכוונת להגיד, מיצי, אל תגיד את זה."
טיקי: אז.. בעצם הדרך היחידה שבו תוכלי לדבר איתו כמו שצריך זה אם לא תראי אותו.
"או אם הוא יהיה לבוש בחליפה מקסימה של חתול," הוסיף אדריאן. 
מרינט שילבה את ידיה ונהמה בזעף.
מרינט: משהו כזה.
טיקי: קיים פתרון פשוט לזה, מרינט. קוראים לזה פלאפון! את רק צריכה את המספר שלו.
מרינט: (בשמחה) אני יודעת מי יכולה לעזור לי!
מרינט מתקשרת לאליה.
בחירה טובה, אחותי," אמרה אליה בחיוך.
ה"מצלמה" עוברת לפארק שליד ביתה של מרינט, שם קבוצה של אנשים המצפים למשהו.
בחור שחום עור בעל עיניים חומות, שיער חום אסוף לפקעת  וזקנקן מתחת לפיו מתחיל למצוץ סוכריה.
הוא נראה מעט לחוץ.
ראש העיר של פריז, מר בורז'ואה, טופח על כתפו:
מר בורז'ואה: אני בטוח שעשית את זה כמו שצריך, תיאו.
תיאו: זה היה לי לכבוד. ואני לא יכול לחכות עד שאפגוש את החיפושית.

(הוא מוציא ממקטורנו תמונה של החיפושית, מודפסת על חתיכת נייר.) אני מקווה שהיא תחתום על התמונה שממנה קיבלתי השראה בשביל הפסל הזה.
"חתמת לו על התמונה?" שאלה אליה את מרינט בסקרנות. 
"הי, בלי ספוילרים!" ביקש אדריאן.
מר בורז'ואה: אוי, הגיע כבר הזמן. החיפושית והחתול השחור כבר היו אמורים להיות כאן!

רואים את מרינט יושבת על הכסא הורוד בחדרה.
גם אליה נמצאת בחדר.
אליה: תראי, אני יודעת שאת לא טובה באלתור אז פשוט תיצמדי לתסריט.
"החיפושית, גיבורת העל שהשתמשה במגבת בתור מצנח, לא טובה באלתור?" הגיבה טיקי בחיוך. 
"טוב, לא ידעתי שהיא החיפושית כשאמרתי את זה," הזכירה לה אליה. 
היא מושיטה למרינט בלוק נייר שכתוב עליו טקסט.
מרינט: אבל המורים אומרים שאני לא נשמעת טבעית כשאני מקריאה!
אליה: (נוגעת קלות במצחה של מרינט) אז שנני את זה! זה די פשוט, את יכולה לעשות את זה! רק אל תאלתרי. הבנת?
אליה מושיטה למרינט את הפלאפון.
מרינט לוקחת אותו בהססנות.
מרינט: שכחי מזה, זה לעולם לא יעבוד!
אליה: (לוחצת על כפתור השיחה) מאוחר מדי, זה כבר מחייג!
"את תמיד עושה לי את זה," התלוננה מרינט. 
"נכון," אישרה אליה, "לכן את תמיד מבקשת ממני עזרה."
מרינט מתנשמת בבהלה ואליה מתרחקת ועוברת את מיטתה של מרינט בקפיצה קלילה לאחור*, מצחקקת.
מרינט מתחילה להילחץ והיא קמה מהכסא ועוברת מרגל לרגל על קצות האצבעות, מחזיקה את הפלאפון גבוה מעליה.**
הפלאפון מתחיל להשמיע הודעה קולית ומרינט מקרבת אותו אל אוזנה בחשש.
הודעה קולית (בקולו של אדריאן): הי, זה המענה הקולי של אדריאן. השאירו הודעה!
מרינט: זה המענה הקולי!
אליה: (בנחישות) תשאירי הודעה, אל תאלתרי!
"אוי לא. אוי לא. אוי לא," לחשה מרינט בבהלה. היא נזכרה מה בדיוק קרה אחר כך.
מרינט: (בולעת רוק) שלום, אה.. המענה הקולי של אדריאן..
אליה עושה פרצוף ומורידה את ראשה אל כף ידה.
מרינט: אה.. זאת מרינט, ויש לי הודעה.. בשבילך, כמובן, כי זה הטלפון שלך, אז אה.. (מצחקקת במבוכה) תחזור אלי נתראה אחר כך ביי!
היא זורקת את הפלאפון אל המיטה.
אליה נאנחת ומניחה את ידה על מצחה.
מרינט מגיעה אליה על הכסא הורוד המתגלגל.
טוב, זה היה יכול להיות יותר מביך," אמר פלאג. 
"עוד לא הגענו לחלק המביך," לחשה מרינט באימה.
מרינט: מה? מה ציפית ממני להגיד? הי, בחור לוהט, זאת מרינט.

הייתי מזמינה אותך לדייט בקולנוע, אבל אני דלוקה עליך בטירוף, אז הדרך היחידה שאני יכולה לדבר אליך בלי להעלות קצף מהפה היא דרך הפלאפון הטיפשי הזה.

די מגוחך, נכון?
בחור לוהט... דלוקה בטירוף... קצף מהפה..." חזר אדריאן, המום. 
"אההההההההההההה!" צרחה מרינט.
המענה הקולי מתחיל שוב לדבר, בקול מכאני הפעם.
מענה קולי: אם ברצונכם לשמוע שוב את ההודעה הקישו אחת. אם ברצונכם למחוק את ההודעה הקישו שתיים.
מרינט מתנשמת בבהלה.
אליה: (בבהילות) תקישי שתיים!
מרינט מזנקת אל הפלאפון, מקישה ונאנחת בהקלה.
אך אליה מסתכלת עליה פחות או יותר בבעתה.
מענה קולי: ההודעה נשמרה. להתראות!
 מרינט מניחה את ידיה על שני צידי ראשה ופולטת צווחת אימה.
אז היא מתמוטטת על המיטה ביבבה.
אליה מתיישבת לידה.
אליה: זה לא כזה גרוע. (מרינט מייבבת שוב) טוב, זה רע. אבל היית חייבת לספר לו מתישהו! בדרך כזו או אחרת... תחשבי על זה ככה: בלי סודות יותר!
"אילו רק הייתי יודעת," אמרה אליה והנידה בראשה.
מרינט: המענה הקולי תיעד את כל השיחה.
אליה: זה לא כזה עניין!
מרינט: אני קראתי לו "בחור לוהט". אסור שהוא ישמע את ההודעה הזאת, אליה! אם הוא ישמע אני אמות מבושה!
"זה לא נכון, היא רק כמעט מתה מבושה עכשיו," תיקן פלאג את מרינט מהפרק. 
"אההההההההההההה!" צרחה מרינט שוב.
אליה: טוב, בסדר, יש לי רעיון. אם המענה הקולי ענה לך זה אומר שאדריאן לא ליד הפלאפון שלו. מה שאומר שאת יכולה להגיע אליו לפניו. מעניין איפה הוא יכול להיות...
מרינט קמה ומושכת מהתקרה טבלה ענקית של לוח זמנים מפורט.
אדריאן, פלאג וגבריאל בהו בלוח הזמנים בהלם. 

"אני חושב שאפילו לנטלי אין לוח כל כך מסודר של סדר היום של אדריאן," אמר גבריאל. 

מרינט: כמובן! יש לו שיעור סיף אחרי הלימודים, לכן הוא עוד לא יצא מבית הספר! השיעור ייגמר בדיוק עוד עשרים ושתיים וחצי דקות.
תוך כדי דיבור היא מצביעה על המשבצת המתאימה בלוח הזמנים באמצעות סרגל ארוך וורדרד.
אליה מביטה בה בהלם וממצמצת.
אליה: (בחיוך) את לא שפויה, את יודעת את זה, נכון?
מרינט מצחקקת במבוכה ומכה קלות על ראשה בסרגל.
מרינט פלטה יבבה.

רואים את בית הספר מלמעלה, רואים לרגע קל את שיעור הסיף מתקיים בחצר, אך מהר מאוד ה"מצלמה" עוברת לחדר הלוקרים,

שם בתוך אחת הארוניות פלאג יושב בתוך תיק על הפלאפון של אדריאן, מחזיק משולש גבינה בידיו.
הפלאפון מזמזם והמסך נדלק.
פלאג צועק בבהלה ומסתכל על המסך.
מענה קולי: קיבלת הודעה קולית.
פלאג קופץ על המסך ובכך מכבה אותו וחוזר אל הגבינה שלו.
"פלאג..." אמרה טיקי והנידה בראשה.
שני ילדים נלחמים אחד נגד השני בסיף, פניהם מכוסים.
אחד מהם מובס על ידי השני ונופל אל הרצפה.
המנצח מרים את המסכה שלו ובכך רואים שזה אדריאן.
אדריאן: אני צריך ללכת לשתות מים, אני כבר חוזר.
הוא פותח את הארונית שלו ואז את התיק שלו, והוא משתנק כשהוא רואה את פלאג נוחר בתוך קופסה ריקה של קממבר.
אדריאן: פלאג, חזיר שכמוך!
פלאג פוקח עיניים מנומנמות.
פלאג: קיבלת הודעה קולית. (תוקע גרעפס.)
"פלאג!" נזפה טיקי.
אדריאן מרים אותו משם.
אדריאן: זוז בבקשה, כדי שאוכל לבדוק את התא הקולי שלי. (בודק וממלמל) אני לא מזהה את המספר הזה. (בודק מהי השעה) אוי, לא, אני מאחר!
הוא מוריד את הכפפה של מדי הסיף מכף ידו הימנית, חושף את הטבעת הכסופה שלו.
אדריאן: זמן לשנות צורה, פלאג!
רואים שוב את מרינט, היא יורדת במדרגות ביתה ואליה בעקבותיה.
הן יוצאות אל הרחוב ונעצרות כשהן רואות את החתול השחור מזנק בין הגגות בקריאות שמחה ונוחת בפארק.
החתול השחור: הי לכולם!
אליה: (בשמחה) הם חושפים את הפסל של החיפושית והחתול השחור היום! אני לגמרי ריחפתי!
מרינט: גם אני...
אליה: מעולם לא הזכרת קודם שאת הולכת לטקס הזה...
"איך לא עליתי עליך?" נזפה בעצמה אליה.
מרינט: אני יודעת, כלומר, אני כן, כלומר, שכחתי?
אליה ממצמצת פעמיים ואז מחייכת חיוך מעט מתנצל.
אליה: תקשיבי, לגבי הפלאפון של אדריאן, מה אם נטפל בזה ישר אחרי זה?
מרינט: אם נחכה עד אחרי הטקס, אימון הסיף של אדריאן ייגמר, והוא ייקח את הפלאפון שלו!
אליה: אוף, אני חייבת לסקר את האירוע הזה בשביל בלוג החיפושית. אני מצטערת, מרינט!
מרינט: אל תדאגי, אני אסתדר. אני חושבת!
אליה: בטוחה?
מרינט: כן, כן, אני בטוחה.
אליה: (בהקלה) מגניב. בהצלחה, ותיזהרי לא להסתבך. ואל תאלתרי!
מרינט מתחילה לרוץ, אך נעצרת מול מעבר החציה, מחכה שהאור ברמזור יתחלף.
טיקי יוצאת ממחבואה ומציצה מאחורי אחת הקוקיות של מרינט.
טיקי: החיפושית אמורה להגיע אל הטקס, לא?
מרינט: אבל מרינט צריכה להיות בבית הספר קודם.
טיקי: אבל זה טקס לכבודך!
מרינט: וזה הכבוד שלי על כף המאזניים עכשיו! אני אטפל בזה תוך חמש דקות.
"בטח... חמש דקות..." מלמלה אליה.
האור ברמזור מתחלף ומרינט חוצה את הכביש.
מרינט: אנחנו נגיע אל הטקס תוך זמן קצר.
היא רצה אל בית הספר.

קהל האנשים צופה בחתול השחור בהתפעלות ואליה ביניהם, מצלמת בפלאפון שלה.

החתול השחור מנופף לכולם ועל פניו חיוך רחב.

תיאו, הפסל, פונה אליו.

המקל של הסוכריה שהוא החל למצוץ קודם לכן עדיין בפיו.

תיאו: סלח לי, חתול שחור, אבל החיפושית לא כאן!

"זה כי היא מחפשת את הפלאפון שלי," אמר אדריאן, מה שגרם למרינט לנעוץ בו מבט זועף.

החתול השחור: אל תדאג לגביה, אני בטוח שהיא תגיע לכאן בכל רגע. אני יכול לשלוט במצב בינתיים, אני הוא זה שאחראי בכל מקרה, אתה יודע.

"אתה הוא זה שאחראי? באיזה יקום?" שאלה מרינט בארסיות.

תיאו: (שולף שוב את התמונה של החיפושית) זה פשוט ש.. אני רוצה לבקש ממנה שתחתום על התמונה הזאת.

היא מדהימה. היא כל כך אמיצה וחכמה, היא תמיד מצילה את כולם...

החתול השחור מתבונן בתיאו, בתחילה בסקרנות ולאחר מכן במבט לא מרוצה.

ראש העיר בורז'ואה: אולי אנחנו צריכים להתחיל את הטקס. זה בטח יגרום לה להגיע לכאן מהר יותר.

תיאו: בבקשה, חכה רק עוד דקה אחת, ראש העיר בורז'ואה. (מעיף מבט בתמונה של החיפושית) (בתקוה) היא עוד תגיע, אני מרגיש את זה.

רואים את מרינט מתגנבת אל חדר הלוקרים, טיקי איתה.

מרינט (לוחשת): הנה!

ואז היא מתנשמת בבהלה כשהיא קולטת את כמות הארוניות שבחדר.

טיקי: אוי, לא.

מרינט: איזו מהן היא שלו?

טיקי: אם תתקשרי אליו הפלאפון שלו יצלצל.

מרינט: טוב, טיקי!

היא מוציאה את הפלאפון שלה ומתקשרת אל אדריאן.

אכן נשמע צלצול של פלאפון, ומרינט עוברת בין הארוניות, מחפשת את מקור הצליל.

רואים שוב את הפארק, שם נואם ראש העיר.

ראש העיר: זה אך ראוי שפריז תעשה מחווה לאלה שמגינים עליה מפני הרוע: החיפושית והחתול השחור!

סדין לבן נמשך מטה וחושף מאחוריו פסלי ארד של החתול השחור והחיפושית, ניצבים על כן משיש.

"לא רע," התרשמה טיקי.

הקהל משמיע קולות התפעלות והחתול השחור מנופף אליו בשתי ידיו.

ראש העיר מוחא כפיים.

תיאו מסתכל על פניה המפוסלים של ליידיבאג ונאנח בעצב.

רואים שוב את מרינט, עדיין מחפשת את הפלאפון של אדריאן.
טיקי: תמהרי, הם כבר מסיימים!
לבסוף היא מוצאת את הארונית ממנה מגיע הצלצול.
מרינט (בלחישה נלהבת): מצאתי!
היא מנסה לפתוח את הארונית, אך לשווא.
מרינט: אוי, זה נעול!
טיקי עוברת במהירות דרך הדלת המתכתית של הארונית ופותחת אותה מבפנים.
טיקי: טה-דה!
"לא ידעתי שהיית שותפה לפשע, קוביית סוכר," הקניט פלאג. 
"זה לא היה פשע, מרינט התכוונה להחזיר את זה," גוננה טיקי על בעליה, "ואל תקרא לי קוביית סוכר!" 
מרינט ניגשת בשמחה אל התיק של אדריאן.
כולם עובים את הטקס בפארק, מלבד החתול השחור וראש העיר, הלוחצים ידיים, ומלבד תיאו שמסתכל באכזבה על הפסל של ליידיבאג.
החתול השחור ניגש אליו מהצד ומשעין את מרפקו על כתפו של תיאו.
החתול השחור: (בהתפעלות) הפסלים האלה מדהימים. (בקלילות) רק דבר אחד מפריע לי: אני בעצם גבוה יותר מהחיפושית.
תיאו: החיפושית לא הגיעה. אני רק רציתי.. להביע את ההערכה שלי אליה.

(הוא מביט שוב אל דמותה המפוסלת של ליידיבאג) רציתי שהיא תדע שהשקעתי את הלב שלי בפסל הזה.

אני בטוח שאם היא תכיר אותי, היא תדע שיש לנו הרבה דברים במשותף, כמו המסירות שלנו למה שאנחנו אוהבים.
החתול השחור מניח את זרועו על כתפו של תיאו, מקרב את פניו אל פניו של תיאו, ואומר לו, כמעט בלחישה:

הי, אני לא רוצה לפוצץ את הבועה שלך, אבל אתה יודע, החיפושית ואני... יש בינינו משהו.
תיאו: באמת?
"לא!" ענתה מרינט בכעס. 
החתול השחור: כן, אנחנו כאלה קרובים (הוא מצליב את אצבעותיו כדי להמחיש את מידת הקירבה ומסתכל על תיאו בחיוך ערמומי.)
תיאו נועץ בחתול השחור מבט נגעל ומתרחק משם בכעס.
תיאו: מה החיפושית מוצאת בו?
"שום דבר," סיננה מרינט. 
אדריאן נאנח בעצב.
התלמידים מתחילים לעזוב את שיעור הסיוף.
מרינט מנסה לנחש את הסיסמה לפלאפון של אדריאן.
טיקי: הם באים, שכחי מהפלאפון!
מרינט: עוד לא מחקתי את ההודעה!
טיקי: אין לנו זמן, ואנחנו חייבות להגיע לטקס, קדימה!
מרינט סוגרת את דלת הארונית ועוזבת את המקום כשהפלאפון של אדריאן בידה.
"גנבת!" קרא פלאג, בהתפעלות ולא בהאשמה. 
אך מרינט בכל זאת הסמיקה מאשמה ומבוכה. 
החתול השחור נכנס לבית הספר, משתנה לאדריאן ונכנס אל חדר הלוקרים, שורק מנגינה עליזה.
הוא ניגש אל הארונית שלו ולוקח משם את תיקו.
רואים את תיאו בחדר גדול, מול לוח עם רישומים של הפסל.
תיאו: משהו, אה? אפילו אהבה הוא לא לוקח ברצינות. קורא לזה "משהו".

אתה לא ראוי לה! (מעיף מעל השולחן פסל של ראשו של החתול השחור.) אני ראוי!
הוא  נשען על השולחן בשתי ידיו ועוצם את עיניו בכעס.
חלון עגול נפתח באופן מכאני, כנקודה של אור שהולכת וגדלה וחושפת בהדרגה סורגים בדוגמה של פרפר,

ומאירה את החדר באור היום, אור שגורם לעשרות פרפרים לבנים להתרומם מן הרצפה ולהתעופף ברחבי החדר.
בחדר עומד עש לילה.

"זו אשמתך, חתול שחור, בגללך תיאו הפך לרשע!" קראה מרינט בכעס. 
"אשמתי? זה לא היה קורה אילו היית מגיעה לטקס," החזיר לה אדריאן. 
"לפחות אני לא לחשתי שקרים מטופשים באוזן של תיאו כדי לעצבן אותו," ענתה מרינט. 
"לפחות אני לא הלכתי לגנוב פלאפון במקום להגיע לטקס," השיב אדריאן. 
"אולי תפסיקו?" ביקשה אליה, "אתם גיבורי על! אתם אמורים להילחם יחד ברוע, לא אחד נגד השני."
"כן, אליה צודקת," הסכימה איתה טיקי, "אתם אמורים להיות חברים!"
"אתם אמורים להיות מאוהבים," הוסיף פלאג. 
"אתם אמורים להיות בשקט!" קרא גבריאל בזעף.
עש לילה: מאוכזב מהחיפושית ומקנא בחתול השחור? הנוסחה המושלמת לאסון...

(הוא פותח את כף ידו ונוחת עליה פרפר לבן. הוא מכסה על הפרפר בכף ידו השניה ומשחיר אותו.) עוף לך, אקומה קטן שלי, הפוך אותו לרשע!
הפרפר עף ויוצא דרך החלון אל השמים.
הוא מגיע אל תיאו ונוחת על הנייר עם תמונתה של ליידיבאג שתיאו אוחז בידו.
הנייר נעשה שחור-סגול.
תיאו מרים את ראשו והעור סביב עיניו נעשה אדום.
מסגרת ורודה בצורת פרפר מופיעה מול פניו.
עש לילה: שלום, חתול חקיין, אני עש לילה. ברגע שתיפטר מהחתול השחור, תוכל לתפוס את מקומו. החיפושית תהיה שלך, לנצח.
תיאו: (בחיוך) רק המחשבה על זה גורמת לי לגרגר.
"זה היה אמור להיות שנון?" אמר אדריאן בזלזול. 
"הוא שנון בדיוק כמוך," ענה לו פלאג בחיוך.
"המון תודה, פלאג," רטן אדריאן.
ערפל- דיו שחור- סגול מתפשט מן הנייר ואופף את גופו.
*מעברון של החיפושית המופלאה*
רואים את אדריאן בחדרו, מחטט בתיק שלו.
אדריאן: איפה זה?
הוא נועץ מבט חשדני בפלאג.
פלאג: מה אתה מסתכל עלי? אני לא אכלתי את זה, נשבע!
"אני מצטער, פלאג, לא הייתי צריך לחשוד בך," התנצל אדריאן. 
"זה בסדר," ענה פלאג והחל לאכול עוד חתיכה של גבינת קממבר. 
אדריאן לוקח טלפון אלחוטי ומחייג.
רואים את מרינט יושבת על מיטתה.
מרינט: איך שומעים הודעות עם ה...
הפלאפון מצלצל וקוטע אותה.
טיקי: מי?
מרינט (בבהלה): זה אדריאן, הוא מחפש את הפלאפון שלו!

מה אם הוא יאתר אותו ויבין שאני גנבתי אותו, יעצרו אותי באשמת גניבה ואני אבלה את כל החיים בכלא, והכי גרוע:

אני בחיים לא אלך לסרט עם אדריאן! (היא נשכבת מתחילה לבכות על המיטה.)
"ואני חשבתי שאדריאן מדבר שטויות," הגיב פלאג. 
טיקי: מרינט המסכנה. את באמת צריכה ליצור סדר עדיפויות...
מרינט: נכון. לפעמים זה בלתי אפשרי להיות גם מרינט וגם החיפושית.
רואים שוב את אדריאן עם הטלפון.
תא קולי: הי, זה המענה הקולי של אדריאן. השאירו הודעה!
אדריאן: הוא בטח עדיין במכון.
פלאג מלקק את שפתיו ומקרב משולש של קממבר  אל פיו.
אדריאן תופס אותו בראשו ויורד מטה במדרגות. 
רואים את גבו של חתול שחור, הוא הולך במוזיאון.
אנשים מבחינים בו ומתלהבים.
הוא ממשיך ללכת, מקל של סוכריה נעוץ בפיו המחייך.
"איך הם לא שמים לב שזה לא אני?" התלונן אדריאן, "אני אף פעם לא מסתובב עם סוכריה בפה שלי."
הוא ניגש אל המונה ליזה ומסיר אותה מעל כנה.
השומר מניח יד על כתפו.
שומר: הי!
חתול שחור גובר עליו ומפיל אותו על הרצפה.
אזעקה מתחילה להישמע ואנשים מתעדים את הנעשה בפלאפוניהם.
חתול שחור נראה מבעד למסך של אחת המצלמות, המונה ליזה מתחת לזרועו, בפיו מקל של סוכריה והוא מביט הצידה בחיוך.
רואים את אדריאן יושב במכונית ושומעים את החדשות.
קריינית: ונעבור לחדשות מרעישות: שוד נועז במוזיאון הלובר.
אדריאן פוער את עיניו בתדהמה ומדליק מסך במושב מולו.
קריינית: מצלמת חובבים מראה לנו ללא צל של ספק שהגנב הוא לא אחר מאשר הגיבור המפורסם, החתול השחור.

(תמונה של החתול השחור מופיעה בפינה מעליה. עוברים אל הסרטון מהלובר.)
חתול שחור: הציור הזה הוא פשוט מיאו-שלם. (רץ מתוך המוזיאון עם הציור.)
אדריאן: (בזעזוע) פשוט מיאו-שלם?
"זה בדיוק סגנון הבדיחות שלך, אין לך על מה להתלונן," אמרה אליה. 
"אני בטוח שאילו הייתי שודד את המונה ליזה הייתי חושב על משהו שנון יותר," אמר אדריאן,

ואז ראה את מבטו החמור של אביו והוסיף: "לא שהייתי שודד את המונה ליזה אי פעם בחיי."
המכונית עוצרת ליד בית הספר ואדריאן יוצא ממנה במבט נחוש על פניו.
אדריאן: לא רק שהאיש הזה מתחזה, הוא מתחזה נוראי! (רץ אל תוך בית הספר)
הוא מזנק מגג בית הספר בצורתו כחתול השחור.
רואים את הנהג של אדריאן מחכה במכונית בפנים זעופים.
החתול השחור רץ בכביש מאחוריו.
קריינית: תודה, ג'ידי, ונעבור לתחזית.
רואים את מרינט מתבוננת בפלאפון של אדריאן, משקפי מגן על עיניה.
היא עוברת על המסך בכפפה עבה וטופחת עליו קלות בקיסם אוזניים, אך בגלל הכפפה העבה הקיסם משתחרר מאחיזתה בקפיצה.
מרינט: אוח. ברור שלאדריאן יהיה פלאפון יקר עם מערכת הגנה מתוחכמת כל כך, אני אפילו לא יכולה לפתוח אותו!
טיקי: אולי זה יעזור אם תורידי את הכפפות המטופשות האלה.
מרינט: ולהסתכן בהשארת טביעות אצבע? אין סיכוי.
"הו, הגנבת שלנו היא מתוחכמת," התפעל פלאג.
הפלאפון של מרינט מצלצל ומרינט אוספת אותו בשתי ידיה עטויות הכפפות ועונה במגע אפה.
אליה (מהפלאפון): הבעיה נפתרה?
מרינט: כמעט. עוד לא מחקתי את ההודעה, אבל אני עובדת על זה ברגע זה.
אליה: אין מצב. גנבת לו את הפלאפון?
מרינט: כן. לא. אה.. זאת אומרת, תכננתי להחזיר אותו. בעצם, איפה את? לא תזיק לי עזרה.
אליה: אני לא יכולה.
רואים את אליה מדברת בפלאפון, מאחוריה הפירמידה השקופה של מוזיאון הלובר.
אליה: אני מחכה בלובר לעוד פרטים על השוד של החתול השחור.
מרינט: מה? גנבו את הציור של החתול השחור?
אליה: מה? לא שמעת? החתול השחור גנב את המונה ליזה. באור היום!

בטח גם החיפושית תבוא ואני לא רוצה לפספס את זה. תרגעי ואגיע יותר מאוחר.
מרינט: טוב. (מנתקת באמצעות אפה.) החתול השחור הוא הרבה דברים אבל הוא לא גנב.

(היא מסירה את משקפי המגן והכפפות) זמן לשנות צורה. טיקי, נקודות!
מרינט משתנה לליידיבאג.
"טוב, צדקתי. החיפושית באמת באה," אמרה אליה, "וההשתנות שלך עדיין מגניבה, אחותי."
"תודה, אליה," ענתה מרינט. 

רואים את אזור הלובר, שם שוטרים עומדים דרוכים סביב לפירמידת המוזיאון.
החתול השחור נוחת על קודקודה והשוטרים שמים לב לכך ודורכים את נשקיהם באיום.
אישוניו של החתול השחור מתרחבים מעט בבהלה.
החתול השחור: ווהו, לאט, חבר'ה. אתם טועים בחתול, הגנב הזה הוא מתחזה. אני החתול השחור האמיתי!
ראש המשטרה מסמן לשאר השוטרים להוריד את נשקיהם והם מצייתים.
החתול השחור מחליק מטה במורד הפירמידה וניגש אל ראש השוטרים.
החתול השחור: תן לי לראות את זירת הפשע. יש לי כשרון למציאת רמזים (חובט בידידותיות בכתפו של השוטר) אתה יודע, חושים של חיה.
מרינט הנידה בראשה ונאנחה למשמע הבדיחה.
השוטר (בחיוך): טוב! בוא איתי. תודה על העזרה, חתול שחור.
השניים נכנסים אל אותו המסדרון בו התרחש השוד קודם לכן.
החתול השחור מבחין במקל צבעוני של סוכריה על אחד הספסלים, מרים אותו ובוחן אותו.
החתול השחור: הממ..
השוטר מחייך חיוך ערמומי, מרים שלט שחור ולוחץ על אחד הכפתורים בו.
צליל צפצוף נשמע וסורגים יורדים מבין הפתחים, לוכדים את החתול השחור במסדרון.
החתול השחור: הי! אני החתול השחור האמיתי! אני הרבה יותר מגניב מהטיפוס ההוא!
השוטר: (מדבר אל מכשיר קשר) החתול במכלאה. אני חוזר, החתול במכלאה.
"החתול במכלאה, הא?" חזר אדריאן בחיוך, "עכשיו כשאני חושב על זה זה די מצחיק!" 
הוא מתרחק בחיוך של שביעות רצון.
רואים את ליידיבאג מזנקת עם היו-יו שלה בין גגות העיר.
היא מסתכלת מלמעלה אל פירמידת מוזיאון הלובר.
היא נוחתת על הקרקע, ליד ראש העיר.
ליידיבאג: כבוד ראש העיר, זה פשוט מגוחך! אני בטוחה שיש הסבר פשוט לזה!
ראש השוטרים מתקרב.
ראש השוטרים: החתול במכלאה, חיפושית.
חיפושית: אל תחשוב שהוא ישאר שם-
ראש השוטרים: די, די, תני למומחים לעבוד, חיפושית, הכל בשליטה.
ליידיבאג מזעיפה את פניה.
רואים את החתול השחור מעלה חלודה על הסורגים בעזרת החתולאגאן שידו טעונה בו.
הוא שובר את הסורגים בבעיטה ויוצא מהמסדרון, יורד מטה במדרגות.
"השתפרתי מאז בשבירת סורגים," העיר אדריאן. 
"מזל, כי זה היה מופע די עלוב," אמר פלאג.
בדרכו החוצה הוא נתקל בשוטרים.
הם מקישים על המגנים שלהם.
החתול השחור: תודה על הכנסת האורחים, אבל אני חייב לזוז. אז אני אחזור על זה עוד פעם אחת: אתם טעיתם בחתול!
הוא מסחרר את מטהו הכסוף וחובט בשוטרים לכל עבר.
רואים שוב את ראש השוטרים מחייך בשביעות רצון, אך עיניו נפערות בתדהמה כשהוא מקבל הודעה במכשיר הקשר שלו.
שוטר כלשהו: החתול השחור בורח!
החיפושית שומעת את זה ומיד רצה אל תוך המוזיאון.
ראש השוטרים ממהר בעקבותיה.
השניים נעצרים כשהם רואים את השוטרים שרועים על הרצפה.
ראש השוטרים: טוב, אם הוא חף מפשע, אז למה הוא בורח?
ליידיבאג: אילו היו כולאים אותך בלי סיבה, לא היית בורח?
"סביר להניח שהוא היה יושב בכלא בנוקשות כדי לכבד בגאווה את החוק," אמר אדריאן. 
מרינט חייכה, ואז היא נזכרה שהיא כועסת על החתול השחור, הזעיפה את פניה ונישנשה כמה דובוני גומי.
החתול השחור מזנק ורץ על אחד מגגות העיר.
הוא נעצר מאחורי מעקה שמסתיר אותו מעין ומוציא את המטה שלו, משתמש בטלפון שבו כדי להתקשר אל החיפושית.
החיפושית מבחינה כי אל היו-יו שלה מגיעה שיחה טלפונית.
ראש השוטרים: מבקש סיוע, אני חוזר: מבקש סיוע! אנחנו במרדף אחרי החשוד...
החיפושית מתרחקת ועולה במדרגות.
היא עונה לשיחה של החתול השחור.
זוהי שיחת וידאו.
ליידיבאג: חתול שחור! מה קורה כאן?
החתול השחור: את יודעת שאני חף מפשע, נכון, חיפושיתוש?
"הכינוי הזה כזה חמוד," אמרה אליה בחיוך. 
"לא, זה לא!" ענתה מרינט בזעף. 
"את באמת חייבת לצאת מזה, אחותי," אמרה לה אליה, "נועדתם זה לזו! בשתי הצורות שלכם."
"נועדנו להגן על פריז, לא לפלרטט אחד עם השני," ענתה מרינט. 
אדריאן נאנח שוב.
ליידיבאג: תפסיק לעשות שטויות ולקרוא לי חיפושיתוש, זה ממש רציני!
החתול השחור: אני אמצא את הפושע האמיתי ואציל את הזנב שלי. אני אחזור אליך-
הוא שומע לפתע מסוק משטרתי שמתקרב אליו מאחורה.
הוא מסיים את השיחה ומתרחק מהמקום.
החיפושית יוצאת בריצה דרך הדלתות המסתובבות של המוזיאון ומבחינה בהפתעה בחתול השחור רץ על אחז מגגות העיר, שלושה מסוקים משטרתיים בעקבותיו.
רמקול מאחד המסוקים: היכנע מיד, חתול שחור!
ראש השוטרים: את לא מתכוונת לרדוף אחריו?
ליידיבאג: אה.. אשאיר את זה למומחים.
"אחד טוב!" קרא אדריאן בהתפעלות. 
מרינט לא הגיבה.
היא שולחת את היו-יו שלה ומזנקת מהמקום.

החתול השחור נכנס אל המנהרה המובילה אל הרכבת התחתית ומכוניות משטרה חוסמות מיד את הפתח.
אדריאן אגרסט יוצא מהצד השני, שורק בנחת מנגינה עליזה.
"זה כזה מגניב," אמר אדריאן בחיוך.
הוא מסתתר מאחורי עמוד עבה שמוצגת עליו פרסומת כלשהי.
הוא מסיט מעט חלק מן המקטורן הלבן שלו ופלאג יוצא משם בריחוף, מחזיק חתיכה של גבינת קממבר.
פלאג: אם אתה שואל אותי, אני חושב שאקומה השתלט על הגנב.
הוא מכניס את חתיכת הקממבר אל פיו בשלמותה ולועס אותה.
אדריאן: את זה כבר הבנתי. רואה את מקל הסוכריה הזה? (פניו של תיאו מופיעים באויר) הפסל... איך לא ראיתי שהקנאה הזאת תביא רק צרות?
פלאג: שלך או שלו?
אדריאן: חה חה, קורע.
הוא דוחף את פלאג בחזרה אל תוך בגדו והולך משם.
*מעברון של החיפושית המופלאה*
"למה אין במעברון את הסמל שלי?" תהה אדריאן.
"לא יודעת. למה אין בו את הסמל של עש לילה?" תהתה אליה. 
"ולמה אין בו קממבר?" שאל פלאג. 
כולם נעצו בו מבט. 
"מה? תמיד טוב להוסיף קממבר," אמר פלאג.
החתול השחור מתבונן במבנה שבו נמצא תיאו ומזנק אל גגו השקוף.
החתול השחור מביט מטה אל החדר בו ראינו את תיאו קודם לכן.
החתול השחור: תפסתי אותך, חתול חקיין.
הוא מזנק מטה אל הרצפה (מאיפהשהוא) וסוקר את הסביבה.
החיפושית מזנקת בין גגות העיר.
נכנסת ליו-יו שלה שיחת וידאו מהחתול השחור.
היא עונה.
ליידיבאג: חתול שחור, איפה אתה?
החתול השחור: מצאתי את המחבוא שלו.
ליידיבאג: של מי?
החתול השחור: של החקיין שלי.
החיפושית (תוך כדי ריצה על גג): לא הבנתי כלום.
החתול השחור: אילו היית שם הבוקר היית מבינה על מה אני מדבר.
החיפושית: טוב, תגיד לי איפה אתה!
החתול השחור: לא. זה רק ביני לבינו. אני הכנסתי את עצמי לזה ועכשיו אני אוציא את עצמי.
"תן לי לנחש: החיפושית היתה צריכה להציל אותך," אמרה אליה, משועשעת. 
"נכון," הודה אדריאן. 
על ארגז ניצב פסל חרסינה של חתול לבן, עליו נשענת מעטפה חתומה בטביעת כפה שחורה. החתול השחור לוקח את המעטפה ומנתק את השיחה.
החיפושית: אה.. חתול? חתול!
היא מגדילה מפת רחובות על פני מסך היו-יו שלה, עליה מופיעה בבירור טביעת כפת חתול ירוקה.
היא שולחת את היו-יו שלה ומתקדמת בעקבות הסימון.
רואים את החתול השחור פותח את המכתב שבמעטפה.
"עוף משם, חתול טפשון, זו מלכודת!" אמרה מרינט, אבל החתול השחור מהפרק המוקרן על המסך לא הקשיב לה.
"החתול בשק?" הוא מקריא באי הבנה.
הוא מוריד את המכתב ומסתכל על פסל החרסינה, ולפתע הארגז קופץ לעברו בתנועה פתאומית.
אז הארגז נעלם ומפרקי ידיו של החתול השחור כבולים באזיקים המחוברים בשלשלת ברזל אל הרצפה.
החתול השחור מרים את ידו הימנית.
החתול השחור: חתולאגאן!
קסם שחור- סגול מופיע בכף ידו, אך לפני שהוא מספיק לגעת בשלשלת מישהו מגיע אליו מאחור, תופס בכף ידו ומצמיד אותה אל משטח מרובע.
המשטח משחיר ומתפורר לאפר. 
החתול השחור רואה להפתעתו את התוקף שלו, אדם הנראה כמותו בדיוק, לבוש בדיוק כמוהו- החתול החקיין.
הוא מנסה לתקוף אותו, אך החתול השחור יוצא בהליכה רגועה מהטווח שהשלשלת מאפשרת לחתול השחור לנוע בו.
"הוא תכנן את זה היטב," התפעלה אליה.
חתול חקיין: אני לא מבין מה החיפושית מוצאת בך, טיפש שנופל בקלות כזו למלכודת.
החתול השחור מושיט את ידו אל מותנו, אך המטה שלו לא נמצא שם.
חתול חקיין: מחפש את זה? (אוחז במטה) באיזה מכשיר כדאי לי להשתמש, במכשיר שלי, או במכשיר שלי? (אוחז בשני מטות כסופים זהים).
המטה של החתול השחור מצלצל והחתול החקיין עונה.
חתול חקיין: חיפושית, בואי מהר. תפסתי את המתחזה בסדנה של תיאו ברבו.
"הוא נשמע שונה מהחתול השחור, איך לא שמתי לב שהוא מתחזה?" נזפה מרינט בעצמה.
ליידיבאג: אגיע תוך שלושים שניות!
החתול השחור: אל תבואי לכאן, חיפושית! זו מלכודת!
 החתול החקיין מחייך בשטניות.
חתול חקיין: מאוחר מדי, חתול, החיפושית בדרכה הנה. וזה מה שתכננתי מההתחלה.
החתול השחור (בחיוך בוטח): היא לא טיפשה! היא מכירה אותי טוב מדי!
חתול חקיין: גם אני מכיר אותך..

(הוא מסתכל על הנייר הנושא את התמונה של החיפושית, שולי הנייר סגולים כהים במקום להיות לבנים, אך התמונה עצמה נותרה ללא שינוי.)

ומהיום, היא תאהב אותי. לא אותך!
החתול השחור: (בבלבול) תאהב אותי? (בהבנה) אה, אתה צודק, היא אוהבת אותי! ולכן היא תדע לחשוף מי אתה באמת!
"לא צריך לאהוב אותך כדי לזהות אותך, חתול," אמרה מרינט. 
"אולי, אבל טכנית, את אהבת אותי באותו זמן. פשוט לא ידעת את זה," ענה לה אדריאן בחיוך קל. 
"טוב, זה עבר לי," אמרה לו מרינט בקרירות. 
פלאג, טיקי ואליה החליפו מבטים עצובים. 

רואים שוב את עש לילה, מסגרת ורודה בצורת פרפר מול עיניו.
עש לילה: חתול חקיין, תפסיק את השיחה הזאת ותביא לי את המופלא של החתול השחור!
מול פניו של החתול החקיין מופיעה לרגע גם כן מסגרת ורודה בצורת פרפר.

הוא מכניס את תמונת החיפושית אל כיסו, סוגר את הרוכסן ומפיל את החתול השחור אל הרצפה באמצעות המטה שלו.
הוא מתיישב עליו, מרים את ידו וניגש להסיר את הטבעת מעל אצבעו של החתול השחור.
אך לפתע נשמע צליל של חוט נמשך.
החתול החקיין מביט מעלה בתמיהה והחתול השחור צוחק בשמחה ובניצחון.
החיפושית מגיעה למקום ומתקרת בנחישות אל השניים.
חתול חקיין: (בשמחה חולמנית) הנה את..
מנקודת מבטו, היא מגיעה בהילוך איטי על רקע ורוד בהיר המתחלף בעדינות לצהוב ויש בו דוגמה של בועות ונצנצים.
"אה, כן, עם רקע כזה אני רואה את גבינת הקממבר שלי," אמר פלאג בחיוך של עונג. 
"אתה בטח מתכוון לקוביית הסוכר שלך," הקניט אותו אדריאן. 
"לא!" קראו טיקי ופלאג בו זמנית, מה שגרם להם להסיט את מבטם במבוכה. 
הרקע נעלם והחיפושית מסתכלת על שני החתולים, מעט נבוכה.
ליידיבאג: (לחתול החקיין) חתול שחור.. הוא באמת נראה כמוך.
החתול השחור: זה בגלל שזה באמת אני!
ליידיבאג: איפה האקומה?
חתול חקיין: בתוך הטבעת שלו, כמובן. קחי אותה.
הוא מושיט לה את ידו של החתול השחור בחיוך.
החיפושית לוקחת את ידו.
רואים את עש לילה בחדרו, מחייך.
עש לילה: החיפושית עושה את העבודה בשבילנו. איזו אירוניה מתוקה...
"מה אם היית לוקחת לו את הטבעת?" שאלה אליה, "הוא היה משתנה לאדריאן?

בטח פריז היתה אבודה כי היית מתחילה לצרוח וליבב מול האקומה ועש לילה."
"מזל שזה לא קרה," הודתה מרינט.
החיפושית עומדת לקחת את הטבעת, אך מבחינה בכך שאצבע בסמל הכפה שלה מהבהבת.
ליידיבאג: אפילו יש לו אותם כוחות...
חתול חקיין: זה פשוט מדהים, נכון?
החתול השחור: אם את לא מאמינה שאני החתול השחור האמיתי, תשאלי אותו על האהבה שלנו זה לזו.
ליידיבאג: אה..
החתול השחור: מתי שיקרתי לך, חיפושיתוש? (קורץ).
החיפושית מבטיה בחתול החקיין בנחישות.
היא מקרבת את פניה אל פניו.
"איכס, הפנים שלנו נראים הרבה יותר מדי קרובים," הגיבה מרינט.
ליידיבאג (בערמומיות): אני מקווה שלא סיפרת לו עלינו...
חתול חקיין (בבלבול): מה?
ליידיבאג (בביישנות מזויפת): ש.. אנחנו.. אתה יודע, על הבטחה הסודית שלנו?
"מה עבר לך בראש, אחותי?" שאלה אליה, "זה נשמע כאילו את רומזת שאתם מאורסים!"
היא נוגעת קלות באפו של החתול החקיין ומתקרבת אליו עוד יותר, כמעט כנכונה לנשק אותו.
חתול חקיין: אה.. כן, כמובן.
ליידיבאג: לא היתה שום הבטחה!
עיניו של החתול החקיין נפערות בבהלה.
החיפושית מרחיקה את פניה מפניו.
ליידיבאג: חתול חקיין!
החתול החקיין מזעיף את פניו.
החתול החקיין: אני אוהב אותך, חיפושית, אני טוב יותר מחתול האשפתות הזה!
ליידיבאג: מצטערת, אבל אני לא אוהבת שקרנים. אולי חתול שחור מעצבן לי את הצורה, אבל הוא מעולם לא שיקר לי.
החתול השחור: (בחיוך) תודה על המחמאה! (בפנים מעט מוטרדים) נראה לי.
"אני חושבת שזאת לא מחמאה," אמרה אליה. 
"לא, לא ממש," הסכימה מרינט. 
החתול השחור נוגח בחתול החקיין ובועט בו בשתי רגליו.
החתול החקיין נורה לאחור, אך הוא קם על רגליו במהירות.
מסגרת ורודה בצורת פרפר מופיעה מול פניו.

רואים את עש לילה בחדרו, מסגרת זהה בצורת פרפר מול עינו הכחולות-אפורות.
עש לילה: עשה זאת עכשיו, קח את המופלא שלו!
רואים שוב את החתול החקיין, המסגרת מול פניו דועכת במהירות.
חתול חקיין: אם את לא תהיי שלי, לא תהיי של אף אחד! (מרים את ידו כלפי מעלה) חתולאגאן!
"רגע, הוא התכוון להרוג אותה?" שאל אדריאן בכעס. 
"אל תדאג, אדריאן, היא חיה ממש פה," ענה לו פלאג.
ליידיבאג: בוא נסגור את העניין! (זורקת את היו-יו שלה כלפי מעלה) קמע המזל!
נוחתת לעברה כפית אדומה, מנוקדת בשחור.
ליידיבאג: כפית? מה אני אמורה לעשות בזה?
"לאכול דגני בוקר?" הציע אדריאן. 
מרינט הביטה בו בזעף. 
"מה? לא הכנסתי אז בדיחה, אז אני מתקן את זה עכשיו," הסביר אדריאן. 
החתול החקיין מסתער לעבר השניים, ידו הטעונה בכוח ההרס מושטת קדימה.
אך ליידיבאג תופסת את השלשלת הכובלת את החתול השחור ומחזיקה אותה מולה.
ידו של החתול החקיין נוגעת בשלשלת והיא מחלידה ומתפוררת.
החתול השחור חופשי.
הוא פוגע באגרופו בחתול החקיין, שמוטח לעבר הקיר.
החתול השחור: עבודה מצוינת, חיפושית שלי.
היא קורצת אליו.
ליידיבאג: איפה האקומה שלו?
החתול השחור: בתמונה בכיס שלו.
הסמל על הטבעת של החתול השחור מהבהב שוב.
החתול השחור: נעשה את זה זריז.
החתול החקיין: חה חה חה! אתה תשתנה בחזרה לפני!
החתול השחור והחתול החקיין מתחילים להילחם אחד בשני, אך לחתול החקיין יש יתרון- יש לו שני מטות כסופים.
החיפושית מצטרפת אל הלחימה ומתקיפה את החתול החקיין, אך מהר מאוד היא נסוגה.
ליידיבאג: הוא די טוב.
החתול השחור חוזר להילחם בחתול החקיין.
החתול השחור: (לחיפושית) זה לא עוזר לי!
חתול חקיין: (לחיפושית) אמרתי לך שאני יותר טוב ממנו!
אך החיפושית שולחת את היו-יו שלה, כורכת אותו סביב אחד המטות ומושכת אותו אליה.
ליידיבאג: אבל אני יותר טובה משניכם!
"כל הכבוד, אחותי!" עלצה אליה.
היא זורקת את המטה אל החתול השחור, שתופס אותו מיד.
הקרב נעשה מאוזן.
בלהט הלחימה, שני המטות מתעופפים מידי החתולים וננעצים בקרקע.
החתול השחור והחתול החקיין נלחמים בידיהם עכשיו.
ליידיבאג קופצת מטה וכורכת את היו-יו שלה סביב זרועו של אחז מהם.
"הי, זה אני!" הוא מתלונן.
"הוא משקר, אני החתול השחור!" טוען השני.
ליידיבאג מביטה בהם בבלבול.
ליידיבאג: אוף, עכשיו שניכם מעצבנים לי את הצורה! הראו לי את הטבעות שלכם, כמה זמן יעבור עד שתשתנו?
"חשיבה טובה, מרינט," החמיאה טיקי.
האחד שהחיפושית כרכה את היו-יו סביב זרועו מראה לה את הטבעת, עליה מהבהבת האצבע האחרונה.
השני מסתיר בכף ידו את הטבעת שלו.
החיפושית משחררת את זרועו של החתול השחור.
ליידיבאג: חתול שחור, מתקפת שריטות!
החתול השחור: בכיף, אני אוהב קרב חתולים טוב!
הוא משחרר יללה חתולית ותוקף את החתול החקיין בציפורניו
ליידיבאג מסתכלת על הכפית שלה.
הכל נעשה אפור וחפצים מתחילים להבהב באדום על נקודות שחורות: המטה של החתול השחור, אחד המוטות הסמוכים לתקרה, היו-יו שלה והכפית.
ליידיבאג מחייכת.
היא מחברת את היו-יו שלה למטה של החתול השחור ברצועה של סרט הדבקה.
היא מחברת את קצה החוט של היו-יו אל הכפית.
ליידיבאג: זמן לדוג אקומה!
שני החתולים ממשיכים להילחם.
החתול החקיין מסתער על החתול השחור השכוב על הרצפה, אך החתול השחור מרים אותו באמצעות רגליו.
הוא קורץ.
"אתה צריך לעשות את זה יותר, חתול שחור, אתה נראה מדהים כשאתה קורץ," התפעלה אליה. 
אדריאן קרץ אל מרינט, שנאנחה ונעצה בו מבט זועף. 
גם גבריאל נעץ בו מבט זועף.
ליידיבאג משליכה את חכת האקומות שלה מעבר למוט העבה הסמוך לתקרה וקצה החכה תופס את החתול החקיין בחגורתו.
החתול השחור פותח את כיס חליפתו של החתול החקיין.
ליידיבאג מושכת בחכתה והחתול החקיין עולה בעל כורחו כלפי מעלה, לכוד.
החיפושית מזנקת ומוציאה את התמונה מכיסו.
היא נוחתת על הרצפה וקורעת את התמונה לשתי חתיכות שנופלות על הרצפה.
הפרפר השחור יוצא ברפרוף מבין הקרעים.
"הפעם לא אמרת "חרק מגעיל", מרינט," ציינה טיקי. 
"כן, אני מניחה שלא היה יפה מצידי לומר את זה," השיבה מרינט. 
החיפושית פותחת את היו-יו שלה בהעברת אצבע.
ליידיבאג: אתה סיימת לעשות צרות, אקומה קטן. זמן לעקור את הרשע!
היא מסחררת את היו-יו שלה באויר ולוכדת את האקומה.
ליידיבאג: תפסתי! (היא פותחת את היו-יו שלה במגע קל והפרפר יוצא משם בתעופה, צח כשלג.)

להתראות, פרפר נחמד! (זורקת את הכפית באויר) החיפושית המופלאה!
נחיל החיפושיות מחזיר את המונה ליזה למקומה ומתקן את הנייר עליו מודפסת תמונתה של החיפושית.
"לא קרה הרבה נזק הפעם," ציין אדריאן.
תיאו נופל מטה מן התקרה והחתול השחור תופס אותו.
ליידיבאג: תפיסה טובה!
החתול השחור: אני ממש שמח שהצלחת לזהות מיהו האמיתי ומיהו המתחזה.
ליידיבאג: ברגע שהבנתי מי החתול שבאמת מאוהב בי, זה לא היה קשה כל כך.
החתול השחור שם לב לכך שהחלק האחרון בסמל הכפה על טבעתו מהבהב.
החתול השחור: כדאי שתעזרי לו. הלב שלו התנפץ לרסיסים.

(מתחיל להתרחק משם אך נעצר לרגע, לוחש לעצמו:) והוא לא היחיד שזה קרה לו.
פלאג נצמד אל לחיו של אדריאן כדי לנחם אותו. 
טיקי הביטה בו בהפתעה.
החתול השחור נאנח ומזנק משם.
תיאו: אח.. מה אני עושה כאן? (בפליאה) חיפושית?
ליידיבאג: מצטערת שלא יכולתי להגיע הבוקר, תיאו.
היא מושיטה לו את התמונה.
תיאו מוציא עט ממקטורנו.
תיאו: תוכלי לחתום עליה בשבילי?
ליידיבאג: ברור שכן! (חותמת) אתה פסל, ממש מוכשר, תיאו! הפסל שלך ממש דומה לזה.
תיאו מסתכל בהתפעלות על התמונה, עליה מופיע חתימתה של ליידיבאג: סמל חיפושית עם חמש נקודות לצד לב.
תיאו: תודה לך, חיפושית. ואל תדאגי. אני יודע עליך ועל חתול שחור. זה בסדר.
היא מסתכלת עליו בשאלה.
ליידיבאג: הא?
"אכן הא," אמר אדריאן בעצב.
רואים שוב את הנהג של אדריאן יושב במכונית.
"הוא חיכה שם כל הזמן הזה?" שאלה אליה בהרמת גבה. 
"איש טוב. חבל שהייתי צריך לעכב אותו ככה," אמר אדריאן.
החתול השחור נוחת על המכונית לרגע ואז מזנק משם.
אדריאן נכנס אל חדר הלוקרים ומחפש את הפלאפון שלו.
הוא נכנס למכונית.
אדריאן: לא מצאתי.
*מעברון של החיפושית המופלאה*
מרינט ואליה יושבות שוב על המיטה בחדרה של מרינט.
הפלאפון של אדריאן בידה של מרינט, פתוח.
תא קולי: לשמיעה חוזרת של ההודעה  הקישו אחת. למחיקת ההודעה הקישו שתיים.
מרינט מסתכלת על אליה בהיסוס ואליה מהנהנת לה.
היא מוחקת את ההודעה.
תא קולי: ההודעה נמחקה.
מרינט: יודעת מה? אני אגיד לו שמצאתי את הפלאפון שלו. זו תהיה דרך טובה להתחיל שיחה, נכון? ואז אני אזמין אותו לסרט.
אליה מחייכת אליה.
אליה: כל הכבוד!
היא נותנת כיף למרינט.
רואים את אדריאן נכנס אל הכיתה ומתיישב ליד נינו.
נינו: אולי הוא נפל לך איפהשהוא.
אדריאן: טוב, גם אם הוא נפל, מי שמצא אותו לקח אותו מחדר הארוניות.
נינו מסיר את כובעו ומניח אותו על המושב לצידו.
"נינו נראה חמוד בלי הכובע שלו," אמרה אליה בחיוך של חיבה, "לא שהוא נראה רע עם הכובע..." 
אליה (לוחשת למרינט): עשי את זה עכשיו!
אדריאן: .. שם שמעתי את ההודעות שלי באמצע אימון הסיוף.
אליה דוחקת במרינט ומרינט מוציאה בחשש את הפלאפון מתיקה ומכניסה אותו אל תיקו של אדריאן.
התיק נופל ואדריאן מסתכל עליו.
אדריאן: מה ל...?
הוא רואה את הפלאפון שלו ליד התיק ומרים אותו.
אדריאן: כבר חיפשתי כאן אלף פעמים בערך!
נינו: אתה צריך לעשות הפסקה. הי, אני יודע, בוא נלך לסרט הערב!
אליה: הי, בנים! גם אנחנו יכולות להצטרף?
נינו: ועוד איך!
מרינט מחייכת לעצמה בשמחה ואדריאן מחייך אליה.
היא קופצת באויר בשמחה.
מרינט (באושר): יש!
הרקע מאחורי מרינט נעשה מעט ורוד ומופיעים עליו בועות ונצנצים. מופיעות כתוביות הסיום.
"בועות ונצנצים," אמר אדריאן בנימה של געגוע והביט בעצב במרינט, "אולי הם עוד יחזרו."

 *מבטיחה לכם שלא המצאתי את זה.

**אני קוראת לזה ריקוד המבוכה של מרינט. 

הפרק הקודם		הפרק הבא