אחרי הכל.

ג'יני רצה אל מחוץ לאולם הגדול. בדיוק שהיא באה לפנות אל המדרגות ולחפש את הארי ורומילדה, אימה נעמדה מולה.

"ג'יני" היא אמרה ברוך. "את רוצה מחר לדבר מעל הקבר של פרד? לשאת כמה מילים עם ג'ורג'?" היא הנהנה בהכנעה, ושראתה שדמעות עולות בעיניה של מולי, היא ניגשה וחיבקה אותה. מולי ליטפה את כתפה בפיזור, התנתקה ממנה והלכה, בעיקר כדי להסתיר את פרצופה.

ג'יני המשיכה, ולא מצאה את הארי בשום מקום. היא הלכה באחד המסדרונות בקומה החמישית, ששמעה קולות דיבור מאחת הכיתות. היא הסתתרה מאחורי כד גדול שלא התפוצץ מהקרב, והקשיבה-

"תמיד ידעתי שזה יהיה אתה, הארי" אמרה רומילדה בקול ילדותי, וזעם קר עלה בבטנה של ג'יני.

"באמת?" שאל הארי.

"ברור, ועם האחים קארו פה, זה לא היה תענוג, אתה יודע. אבל השתתפתי בג"ד הזה...

"צ"ד..." מלמלה ג'יני בעצבנות. לא היה זכור לה שרומילדה באה לאחת מהפגישות שלהם.

"כן, טוב, זה צ"ד, אבל זה לא משנה." הוא אמר. "מה שמשנה זה..." וג'יני שמעה קול מוזר. היא נעמדה והציצה אל הכיתה הריקה- הארי ורומילדה היו עסוקים בתקשורת לא מילולית בכלל.

זה היה אמור להיות הפרק האחרון

אבל באה לי המוזה וכתבתי עוד שניים

תחכוו

הפרק הקודם		הפרק הבא