סתם נערה

בס"ד

היי אנשים! בגלל שאני לא יהיה פה קצת זמן ניסיתי לסיים את הפרק מהר... אני מקווה שיצא נורמלי. (אני לא יידע עד שלא תגיבו (:)

"ביי גברת וויזלי, תודה על הכל."

"להתראות הרמיוני חמודה! בהצלחה השנה.. תהיי ילדה טובה"

"את יכולה להיות בטוחה שהיא אכן תהיה אמא."

"כן רון! ולך לא יזיק ללמוד ממנה דבר או שניים! להתראות חמודי. הארי מתוק-"

"כן, תודה גברת וויזלי היה נפלא כמו תמיד."

"חמוד שכמוך! אני מקווה שה"חוויה" באליפות העולם לא השפיעה עליך יותר מדי..."

"נו באמת אמא, אחרי כל הדברים שהוא עבר את חושבת שזה מה שישפיע עליו?"

"תתפלא פרד, זה הגיוני. להתראות חמודי, ואני לא רוצה לקבל השנה שום מכתב בקשר אליכם! אתה שומע? גם אתה ג'ורג'י! זה השנה הכמעט אחרונה שלכם, תדאגו להישאר בהווגורסט."

"אל תדאגי אמא, תהיי בטוחה שאם יעיפו אותנו זה יהיה רק בגלל שאנחנו טובים וחכמים מדי, ולא יהיה לאף אחד כבר מה ללמד אותנו.."

"אוי. הלוואי שזה היה ככה... ג'יני מתוקה-"

"להתראות אמא!! ניפגש בחופשת חג המולד... אנחנו חייבים כבר ללכת הרכבת נוסעת..."

"אוי מתוקה שלי! תכתבי השנה יותר. זה קשה ככה שאני לא יודעת מה קורה איתך, אני כל כך מתגעגעת! ככה זה בת זקונים... ועוד בת יחידה! תראי כשלך יהיו ילדים-"

"אמא!! הרכבת נוסעת!"

"בסדר מתוקה. להתראות."

"אמא? את מוכנה לשחרר אותי?"

"אוי מצטערת-"

אבל ג'יני מיהרה לרוץ בעקבות אחיה, הארי והרמיוני אל תוך הרכבת, ולא שמעה את דבריה האחרונים של אמה.

* * * * * * * * * * * * * * * * *

"אמאל'ה! וואי הייתי מתה מפחד!"

"כן, גם אני פחדתי ממש. זה היה באמת מלחיץ." ענתה ג'יני לחברתה ננסי. הם ישבו באולם הגדול, בסעודת תחילת השנה, ונהנו מהאוכל הטוב.

"מזל של באתי" אמרה קלאריס.

"לא נכון." אמרה ג'יני. "אני לא מתחרטת שהלכתי. אמנם זה היה מפחיד, אבל יש בזה גם משהו מגניב כזה, שכולם מדברים על משהו שקרה ואני הייתי שם וראיתי הכל. וחוץ מזה- היה משחק  מ ד ה י ם !!   הכי יפה שראיתי אי פעם. היה כל כך כיף!"

"ובכל זאת... נראה לי שאם הייתי באה היה לי סיוטים אחר כך, אולי כמה שנים."

כולם צחקו. לקלאריס הייתה תופעה מוזרה. היא הייתה חולמת על כל דבר שקרה לה. דברים רעים היו יוצרים לה סיוטים במשך חודשים.

לפתע ריחף לעברם ניק כמעט בלי ראש.

"שלום עלמותיי. גברת וויזלי הצעירה, שמעתי כי נכחת באירוע האליפות העולם."

"היי ניק. מה שלומך? כן הייתי שם."

"הו אני טוב תודה. האוכל הזה תמיד מזכיר לי נשכחות... אבל בכל מקרה, הסתובבו שמועות כי היו שם לפחות 30 מתים! הנכון הדבר?" הוא שאל בחוסר אמון.

"לא, לא" נחפזה ג'יני לענות. "גם אני שמעתי שמועות דומות, אבל זה לא מה שקרה. לא היו נפגעים כלל. חוץ מהמוגלגים  המסכנים, שאוכלי המוות הרימו אותם באוויר."

חברותיה הזדעזעו. ניק הנהן בראשו. מעשה לא חכם שכן הראש כמעט נפל וניק נאלץ להחזיר אותו למקומו. המראה הזה תמיד עורר בג'יני בחילה.

"חשדתי כי אלו רק שמועות. אמרתי זאת לברון המגואל, אך הוא לא סבור כך. את מבינה ילדתי, אחרי כל אירוע כזה אך טבעי הוא שהשמועות יהיו רבות מהאמת. חזיתי בזאת המון פעמים בכל שנותיי."

ג'יני הנהנה. ניק רצה להגיד עוד משהו, אך דמבלדור קם לשאת את דבריו.

דמבלדור בירך את כולם, ואז החל לספר להם מה הולך להיות השנה. מסתבר שזה לא דבר של מה בכך.

"טורניר הקוסמים המשולש!" לחשה אביגיל "וואו זה בטח יהיה מדהים" הם הקשיבו לדמבלדור המספר על בתי הספר שיבואו ומתי.

בסוף דבריו נשמעו דיבורים רבים. ההתרגשות הייתה גדולה.

"זה פשוט מגניב!! תחשבו על זה, מלא אנשים חדשים שיבואו לפה פתאום, לכל השנה!! " אמרה ננסי בהתלהבות.

"לא יודעת.. שנה? זה קצת הרבה זמן... הם יתנחלו לנו פה, ויתחילו להסתובב פה כל מיני אנשים מוזרים.. אני לא בטוחה שאני כל כך אוהבת את זה.." אמרה קלאריס.

"אל תהיי כל כך סנובית קלאר! זה יהיה כיף. הם גם לא יהיו כל כך קשורים אלינו, כי הם גדולים יותר... מה שכן מבאס פה זה שלא יהיה קווידיץ'. שנה שלמה בלי זה! ואני עוד רציתי להיבחן..." ג'יני עיקמה את פרצופה.

הבנות חייכו. "ידעתי שתתבאסי מזה." אמרה קלאריס. "לא נורא. שנה הבאה תוכלי להיבחן... ביינתים יהיה לך עוד קצת זמן להתאמן."

"כן אני מניחה שאת צודקת." אמרה ג'יני ופיהקה פיהוק גדול. "יאללה בואו נעלה."

ארבעת הבנות עלו לחדרן האהוב (שם כבר נמצאה סברינה, ישנה.) והלכו לישון במיטות שעליהן קצת התגעגעו במהלך הקיץ...

* * * * * * * * * * * * * * * * * *

ביום למחרת הם כבר התחילו ללמוד. ברוב השיעורים אביגיל ננס קלאריס וג'יני למדו ביחד, חוץ מגילוי עתידות, שבו אביגיל וג'יני לא השתתפו, (העצות של הרמיוני תמיד מתגלות כמצוינות. חבל לא להקשיב להן..") וקלאריס וננסי כן, וחקר המוגלגים שבו ג'יני וקלאריס השתתפו, ואביגיל וננסי לא.

בשיעור שינוי צורה מקגונגל הקדישה את כל השיעור להסברה כיצד להתנהג כשהאורחים יבואו.

"או שהיא ממש בלחץ- או שהיא חושבת שמולה יושבים עדר של בהמות, ולא תלמידים." לחשה ג'יני לקלאריס, אחרי הסבר ארוך מצד מקגונגל לאכול בסכין ומזלג, ולא לטרוף את כל האוכל בפחות מדקה.

"לא נכון" לחשה קלאריס בחזרה "היא פשוט אומרת את זה לקולין קריווי. השתיים התחילו לצחקק, מה שנגמר ברגע שפרופסור מקגונגל נעצה בהם מבט חמור סבר.

אחרי שעה שלמה בה הרצתה להם את כל הלכות הנימוס הקיימות בעולם נשמע סוף סוף הצלצול.

"אני חוזרת פעם אחרונה לפני שאתם יוצאים- אנחנו נארח את אורחינו בכבוד הראוי. מי שמתכוון לבזות את בית הספר- לא יהיה פה יותר! ראו הוזהרתם! לא אסבול כל התנהגות בלתי הולמת. אתם משוחררים."

נראה שהמורים ממש נרגשים מכך שעומדים להגיע אורחים. כולם הזכירו את זה במהלך השיעורים, ואפילו פרופסור בינס הפסיק ללמד את החומר הרגיל, וסיפר להם על טורנירים שנערכו בעבר.

נראה גם שהטירה כולה צוחצחה למשעי, ופליץ הסתובב במעברים, מוכן ומזומן לתפוס כל מי שרק ינסה ללכלך.

אף אחד לא היה מספיק טיפש בשביל לנסות את זה. כן, כן, תתפלאו, אבל אפילו פרד וג'ורג' ניקו את נעליהם מהבוץ שדבק בהם, (הסיבה לא ידועה, אבל לי אמר משהו על כניסה ליער האסור להביא חומרים שונים...) לפני הכניסה לטירה.

בסוף היום היו כבר כולם מתוחים ועצבניים, מכיוון שהלחץ של אנשי הצוות החל להשפיע גם עליהם.

באותו ערב עלו הבנות מוקדם לחדרם, סגרו את הדלת היטב, והתיישבו במיטותיהם. (לא לפני שננסי הדליקה מוזיקה רועשת...)

"איי, איזה יום מעצבן. ועוד זה רק היום הראשון..." אמרה קלאריס, לפני שנשכבה פרקדן על המיטה ופתחה את סיפרה.

"זה לא אומר שעכשיו ילך ויהיה רע יותר.." אמרה אביגיל שהחלה במלאכה הלילית הרגילה שלה- מריחת רגליה בקרם מיוחד שאמה קנתה לה. "זה בגלל שכולם לחוצים. עוד מעט יבואו שאר הבתי- ספר ואז כל המורים יירגעו. דווקא אני ממש מחכה לזה"

"כן" מלמלה קלאריס "אני בטוחה שכשהם יבואו יהיה טוב יותר...."

"טוב" אמרה ג'יני "כבר ניהלנו את הדיון הזה, בואו נעבור לדבר על דברים יותר מעניינים."

"אוקי אני בעד" אמרה ננסי. "אתם לא יודעות מה קרה לי! זוכרות את טום השכן שלי? זה שגדול ממני בשנה ונראה חתיך רצח? אוקי, אז הוא התחיל איתי! הוא פשוט חמוד!! דיברנו מלא, וזה היה יכול ממש לזרום. חבל שהוא נזכר רק בסוף שבוע שעבר.."

"חח את והזרימות שלך." גיחכה אביגיל "כמה פעמים שמענו על ה- זה היה יכול לזרום אם לא...?"

ננסי זרקה עליה כרית. "מישהי פה מקנאה??" היא תפסה כרית מהמיטה של סברינה וזרקה גם אותה על אביגיל.

"הי הי הי.." אביגיל לא נשארה חייבת והתחילה לזרוק על ננסי ת'כריות בחזרה. אחת מהן פגעה בטעות בקלאריס. קלאריס הניחה את הספר וקמה להחזיר לאביגיל, ועד מהרה התפתח קרב כריות כיפי בחדר.

הם צחקו והשתוללו בערך עשר דקות, אבל אז נפתחה הדלת ברעש. סברינה חזרה מאיפה-שלא-הייתה.

"מה נראה לכם שאתם עושות????  בלגנתם את כל החדר! תסדרו אותו עכשיו!! אני נכנסת להתקלח, ואחר כך אני הולכת לישון, אז תאלצו להפסיק להשתולל ולהיות בשקט." היא אמרה בזלזול ונכנסה למקלחת.

ארבעת הבנות ישבו והביטו בה בשוק עד שנכנסה- וכשעתה זאת כמו חזרו לעצמם, מעוצבנות. הם החלו לסדר תוך כדי שהם מקללות את סברינה.

"איזה מעצבנת היא!"  אמרה ננסי.

"הורסת שמחות שכמותה...." הוסיפה קלאריס.

"אגב, אם מדברים על אנשים מעצבנים והורסי שמחות- הזכרתם לי מישהו..." אמרה ג'יני, והחלה לספר להם על פרסי. הבנות צחקו שמחות שלהן אין אח כזה נודניק.

"טוב" אמרה אביגיל "מתוך שבע ילדים חייב להיות אחד מעצבן..."

"אחד?" אמרה ג'יני. "זה בסדר לנו יש יותר... רק שהוא ממש מגזים"

"טוב תגידי תודה-" התחילה ננסי להגיד, אבל אז נפתחה דלת המקלחת.

"אתם מוכנות לסתום????"

הפרק הקודם		הפרק הבא