רֶפָּרְצְיוֹ

פרק 7

דראקו היה רציני לגבי הריקודים. הארי לא היה רקדן גדול, גם כשהוא לא עמד להפוך למפגן ראווה ציבורי, והוא הכין את עצמו ללילה שלם של מבוכה ושעמום שהצריכו משקה חזק שיביא קצת הקלה. אבל אז, מתישהו בסיבוב הראשון שלהם סביב רחבת הריקודים, כששאר הרוקדים אפילו לא ניסו להצניע את המבטים שלהם, דראקו רכן אליו קרוב, "כבר יצא לך לעשות את זה בכרכרה?"

הארי הקשיח. "מה?"

"מדובר באתגר מיוחד, עם רוחות עזות כמו הלילה," אמר דראקו וסובב אותם. הוא התעקש להוביל, והארי לא הלך להתווכח איתו, לא היה לו מושג קלוש איך לעשות את זה בעצמו, חוץ מזה שהוא היה די בטוח שלא היית אמור לדחוף את הירך שלך אל בין הירכיים של בן הזוג ולסובב אותו כך שהוא ישתפשף עליה, אבל הגוף שלו לא התלונן, ודראקו הוסיף ללחוש באוזנו, "לא להחליק החוצה, אתה מבין?" ולהארי הצתיירה תמונה מוחשית להחריד איך זה ירגיש, לשכב על גבו על מושב הקטיפה הרחב של הכרכרה, בעוד דראקו אוחז בו, מתאמץ להישאר בפנים, בזמן שהעולם מטלטל תחתיהם--

"הבנתי," אמר הארי עם כיווץ בגרון, "בוא נלך,"

"אבל רק התחלנו להנות," אמר דראקו, והארי קלט שבעצם היה צפוי לו לילה שלם של עינוי זדוני, ושמשקה חזק לא הלך לעזור לו בכלום.

למרבה המזל, תחזית זו התבררה כשגויה, כי אחרי המשקה השני הארי איבד שליטה ושכח לדאוג מהנביא וכל שאר הרוקדים האחרים שאולי צפו בהם, ופשוט גרר את דראקו בגופו אל מחוץ למועדון מאחוריו. הוא דחף אותו אל תוך הכרכרה וטיפס מעליו, קורע ממנו את הבגדים, ואז הוא דפק אותו ממש שם על המושב האחורי. זה באמת היה מאתגר, אבל הארי נשאר בפנים, ממשיך לעוף בתנועות מדודות וקצרות, הוא תמיד היה טוב בלאזן את שיווי המשקל שלו, ודראקו ידע לקבל כשם שידע להעניק, צוחק חסר נשימה, וממשיך להקניט את הארי ללא הרף מתחתיו.

אז לפחות היה לו במה להתנחם, כשהנביא היומי פירסם עליהם שני עמודים במדור הרכילות ביום למחרת. היו אפילו כמה ציטוטים ממקורות עלומי שם, שחשפו שדראקו ייעץ להילאים לגבי עניינים חסויים בשל מומחיותו לחפצים קסומים עתיקים, ושהאהבה פרחה. "מאיפה הם הביאו את זה בכלל?" אמר הארי משתומם.

"אני חושב שהקטע על האהבה שפרחה ודאי הגיע מבלייז, זה המושג שלו למטבע לשון דביק," אמר דראקו, מורח חמאה על לחמניה קלויה: הם אכלו את ארוחת הבוקר בחדר שלו. "הוא התקשר אלי לפני כמה ימים אחרי שהבחין בי בסימטת סוסייט, ואני החלקתי לו רמז או שניים. המקור השני הגיע ממני, כמובן, על ידי ינשוף אנונימי."

הארי רצה לכעוס עליו, אבל דראקו היה כל כך מרוצה מעצמו, ולא היה בזה שום דבר מושך-- מלבד איך שזה הכניס את הארי לאווירה, וכשדראקו השליך את העיתון הצידה, עיקל את אצבעו, ואמר, "בוא הנה, פוטר, אני הולך למצוץ אותך לפני שאתה הולך לעבודה," הארי לא יכל לחשוב על שום דבר מלבד, "כן, 'בקשה."  

תהיות מחודשות לגבי השיקולים שלו החלו להתעורר בו כאשר הגיע לעבודה, והצרחן שהמתין לו במשרד החל לצרוח עליו בקולו של רון תתקשר אלי ברגע שאתה מקבל את ההודעה הארי, לא משנה מה מאלפוי השיג עליך, אני אעזור לך, למה לא התקשרת אלי מלכתחילה ואז ההודעה התחילה לחזור על עצמה כמו תקליט שרוט תתקשר-תתקשר-תתקשר! עד שהארי איכשהו הצליח להבעיר את הפלו מבעד לכל הרעש מחריש האוזניים.

״הוא לא סוחט אותי!״ צעק הארי אל תוך האש.

״הרמיוני לא היתה רוצה שתעשה את זה לעצמך, הארי!״ אמר רון.

״אני לא--״

״הוא השתלט עליך עם קללת אימפריוס?״

״לא! רון, תראה--״ הארי עצר לפוצץ את הצרחן עם לחש בערה. הוא נחרך לאפר בקריאה אחרונה של ת-ת-ק-ש-ררר!!!

״הבנתי, אני תכף מגיע יחד עם ג׳ורג׳ ופרסי וסק גדול של בזוארים,״ אמר רון, ״אנחנו נוציא אותך מזה, הארי, אל תדאג.״

״אוף! לכל ה-- רון, אני נשבע שאבטל לך את אישור הכניסה לבניין.״ אמר הארי. ״אני בסדר גמור.״

״תן לי סיבה משכנעת אחת שתסביר למה התחלת להתייזז עם מאלפוי מרצונך החופשי!"

כי זה נראה כמו רעיון טוב בשעתו? רק שזה לא היה נכון, זה נראה כמו רעיון רע בשעתו, אבל רעיון רע מהסוג שנגמר בגמירות. ״אה-- רגע של חולשה?״

״זה לא מסביר למה המשכת עם זה!״ אמר רון.

הארי מלמל, ״הוא מבריק במיטה.״

״אז הוא מסמם אותך,״ אמר רון בגועל, ״מתערב שזו אירומוטנטיקה. כבר התחלת להרגיש תסמינים של חום גבוהה?״

כך שלא הייתה להארי ברירה אלא להשתמש במטף לכיבוי האש על האח כדי להיפטר ממנו. הוא עזב את מחלקת ההילאים באותו הלילה כשהוא עוטה את גלימת ההיעלמות, וטוב שכך עשה-- משום שרון באמת ארב לו ביחד עם ג'ורג' ועם שק-חטף מוכן ביד.

"אני לא מאמין עליך!" אמר הארי כשהוא הסיר מעצמו את הגלימה, חטף מידיהם את הסק ושיגר אותו ישר אל תוך פח האשפה.

"מצטער הארי," אמר ג'ורג' בעליצות. "אמרתי לו שבטח סתם התחרפנת מהעומס בעבודה אבל הוא לא היה מוכן להקשיב."

"כן, באמת תודה," אמר הארי. וג'ורג' נופף אל שניהם לשלום והתעתק משם. הארי נעץ ברון מבט חמור. "באמת רון, שק-חטף? אתה יכול לקבל שנה באזקבן רק על זה שיש לך אחד!"

רון שילב את זרועותיו בעיקשות. "אתה מצפה שפשוט אשב לי בזמן שדראקו מאלפוי עושה לך משהו נוראי? ואל תנסה להגיד לי שזה פשוט קרה, ושאין לזה שום קשר להעלמותה של הרמיוני? בשם הטוסט של מרלין, הארי, אני יודע שלא דיברנו כמו שצריך בזמן האחרון-- אני יודע שהיה לך קשה. אבל אל תחשוב שאני לא אמות לפני שאנטוש אותך בעת צרה. או את הרמיוני לצורך העניין."

"אני לא," אמר הארי, גרונו מתהדק, "באמת שאני לא, רון, אני יודע שתעשה הכל בשבילנו, כל אחד משנינו. זה פשוט לא ה--" הוא נאנח, והעביר יד בשיערו. "תראה, בו תשב איתי על בירצפת ואני אנסה להסביר. רק תבטיח לי שלא תנסה להניע אותי מזה על ידי שתטיל עלי קללת אימפיריוס או משהו."

"טוב, בוא נלך," אמר רון בחוסר רצון. "אבל אני לא מבטיח כלום."



~








 

הפרק הקודם		הפרק הבא