חייו ושקריו של אלבוס פוטר

שבועו הראשון של אלבוס בהוגוורטס אינו היה קל בכלל, פעמיים הוא התבלבל בגרם המדרגות בדרך לכיתתו, שלוש פעמים הוא ננעל מחוץ לחדר גריפינדור, ונראה שמורים אינם הקלו עליו, הפרופסור מקגונגל, אשר נשארה המורה לשינויי צורה, הייתה קשוחה כלפי כולם, ונתנה שיעורי בית כמעט בכל שיעור, הפרופסורים פליטיק וקווירי, המורים ללחשים ולשיקויים, נראו בהתחלה כמורים חביבים, אך הטילו עליהם עומס כבד של שיעורים ומבחנים, ואלבוס בילה שניים מלילותיו הראשונים רק בהכנת השיעורים. היחיד שלא נתן להם שיעורים, למעשה, היה הפרופסור לונגבוטום, אשר היה נחמד במידה מפתיעה כלפי אלבוס, רוז וג'יין, מכיוון שהיה חבר טוב של הוריהם. אבל בנוסף לכל הריגושים, הלחץ והשיעורים, הייתה לאלבוס דאגה נוספת אשר קיננה בלבו כל זמן שהיה לבדו, הוא חשש מפניה יותר ויותר, והיא הייתה הנבואה, אלבוס חשב שהיום ההוא, אשר עליו דיברה הנבואה, היה אמור להיות היום הראשון ללימודים, אבל נראה שאף בת האופל או בן המוות לא נפגעו או עלו, והחלק הזה לא יתחבר לו. החלק שהפחיד אותו יותר, היה דווקא החלק השני, היה לו ברור שה"בוחרים" הם ארבעת המייסדים של הוגוורטס או מצנפת המיון, ושהם משפיעים על עתידם של הקוסמים והמכשפות באנגליה, אבל הוא חשש לגבי חמשת הקורבנות אשר יאבדו בדרך, והשניים שיחזרו לחיים, הוא לא רצה להיות כמו אביו, אשר נהרגו סביבו אנשים ללא הרף, אשר הקריבו את עצמם למענו, אבל הוא פחד שבסופו של דבר, אחד האנשים היקרים לו ביותר ימות, והוא יכעס על עצמו לכל שארית חייו.

ביום שישי בשעה שתיים מיהרו אלבוס ורוז לכיוון הבקתה שבקצה היער האסור, הם בדיוק סיימו להכין את שיעורי הבית בשיקויים אשר נתן הפרוספור קווירי, ומיהרו לכיוון היציאה מהטירה. היה מהנה ללכת במדשאות, ליד האגם ועם נופה המרהיב של הטירה מצידם, והם כל כך התענגו מהסביבה היפה שמעט התאכזבו כאשר הגיעו לבקתה הקטנה מעץ, אשר נהרסה מעט בקרב על הוגוורטס, אבל מאז שוקמה ונראתה כמו חדשה. כאשר פתח האגריד את דלת ביתו, עלה באוויר ריח חזק של טופי שרוף, ושל אש שבערה באח, ופנג, כלבו הענק, נבח בפראות ורץ לראות מי הגיעו. "אני ידעתי שאתם פה תגיעו" אמר האגריד, והכניס אותם פנימה, הבית היה בנוי משני חדרים צמודים, סלון וחדר שינה, בסלון היה שולחן עץ מוארך וכמה כורסאות שנראו מעט מוזר לטעמו של אלבוס, בקצה הסלון עמד גם מטבחון קטן אשר בתנורו באמת היה טופי שנראה שקצת נשרף. באח בערה אש חמימה והיא הייתה יחסית גדולה, ולידה שכבו כמה בעלי חיים משונים, אשר חלקים מהם נעלמו.

האגריד נכנס והתיישב בכורסה הגדולה מכולן, ואלבוס ורוז התשייבו בשתיים קטנות יותר, שהתאימו לתלמידים, כנראה. האגריד אמר: "אז איך הולך פה לכם?", אלבוס הוא זה שפתח ואמר: "קצת עמוס בשיעורים, יש המון שיעורי בית, אבל המקום נפלא", הוא מיהר להוסיף, אחרי שהשניים האחרים נעצו בו מבט בוחן. רוז אמרה: "אני יותר מפחדת מהמבחנים המסכמים, אם לא נעבור אותם, יסלקו אותנו מבית הספר!", להפתעתה הרבה ולהפתעתו של אלבוס, האגריד חייך וזקנו הסבוך רטט: "את פה בדיוק כמו אמא שלך, אבל בכל מקרה, אם יסלקו אותך, תמיד יש לך משפחה תומכת שתעזור לך בבית", למרות שזה בא בכוונת תמיכה, אלבוס ורוז שמו לב שנשמע גם עצב בקולו. אלבוס אמר: "אותך סילקו, נכון?" והאגריד הינהן הינהון חלוש, ואלבוס החליט שמוטב לא לחזור לנושא הזה.

במשך שעתיים הם רק דיברו על שנתם בהוגוורטס, על עולם הקוסמים ועל סקורפיוס מאלפוי, עד שלבסוף אמר אלבוס: "טוב, האגריד, אנחנו צריכים לזוז, עוד מעט כבר יהיה ממש מאוחר, ויש לנו עוד שיעורי בית להספיק, רוז, עשית כבר את העבודה באסטרונומיה?", רוז, שנראתה מופתעת מכך שפנו אליה, אמרה: "כן, אתמול", והוסיפה: "אז... ביי האגריד", "ביי האגריד" חזר אלבוס ויצא מבקתה, אבל לא לפני שהאגריד הביא להם כמה טופי שרופים וכמה עוגיות קשות. וכאשר הם כבר התרחקו, הם לפתע ראו אותו מנופף אליהם מחלון ביתו.

הפרק הקודם		הפרק הבא