הארי פוטר והנשמה הנסתרת

חג המולד

~♤~♧~♤~

הארי חזר לביתו, ושיתף את ג'יני במה שעבר עליו ועל הרמיוני באותו יום.
השבועות חלפו, והנה הגיע לו השבוע שלפני נשף חג המולד, המוכר בתור השבוע הכי מבולגן בהוגוורטס.
כל התלמידים ניסו לחפש לעצמם בן זוג לנשף, וההכנות היו בעיצומן.
בינתיים, נפגשו הורי המשפחות וויזלי ופוטר לחגוג את החג לכוד מהחגיגות שכללו את הילדים.
הפעם, החליטו החבורה להיפגש בביתם של רון והרמיוני.
הרמיוני ישבה בחדרה מול המראה, ומרחה אודם ורדרד על שפתיה.
היא קמה מהכיסא ויישרה את שולי שמלת הערב שלבשה.
השמלה הייתה יפיפייה, והייתה בדיוק למידותיה של הרמיוני.
היא הייתה כחולה, ועשויה קטיפה.
שרווליה היו ארוכים, והשמלה הגיעה עד מתחת לברכיה של הרמיוני.
רון היה לבוש חליפה ענווה, ומכנס שחור ארוך.
הרמיוני ירדה במורד המדרגות, ועשתה סידורים אחרונים בבית לפני הגעתם של הארי וג'יני.
בינתיים, הארי וג'יני יצאו מביתם.
ג'יני הייתה לבושה בשמלת קיץ קצרה שהלמה אותה מאוד.
בשיערה היה שזור פרח, שהתאים לצבע שמלתה הורודה.
הארי לבש חולצה לבנה מכופתרת בעלת צווארון.
הארי וג'יני יצאו שלובי ידיים והארי נעל אחריהם את הדלת בלחש: "אלוהומורה".
הם התקדמו כמה מטרים מן הבית ונכנסו לתוך רחוב צר.
הארי נתן מבט אחרון כדי לוודא שאיש לא מביט, ואז יחד הם התעתקו משם.

הם הגיעו לרחוב נוסף.

מולם ניצב עמוד, שבקצהו היה שלט ובו התנוססו המילים:

דרך פריווט

"זה כאן" ציין הארי.

הוא סקר את המקום, המוכר לו יותר מכל.

המקום בו גר ב11 שנות חייו הראשונות, ואם להחשיב גם את החופשים שגר שם, זה כבר כמעט 12 שנים.

"וואו" התבוננה ג'יני, שאף פעם לא הייתה במקום.

"לך זה עכשיו וואו, אבל בשנים שגרתי פה זה היה פשוט סבל" שניהם צחקו.

"אתה זוכר את קרב שבעת הפוטרים?" שאלה ג'יני.

"כן" ענה הארי.

"איך שהעבירו אותך מהבית שלך. ורק לי לא הסכימו לבוא" נזכרה ג'יני.

"ומזל שלא באת. ראית מה קרה לג'ורג', ועין הזעם מת. הדוויג מתה לי מול העיניים, ואם את היית מגיעה, והיית נפגעת אני לא הייתי סולח לעצמי"

"אוי הארי, בוא לא נדבר שטויות. אנחנו כבר מאחרים"

ג'יני ניסתה להעביר נושא, והם יחד התקדמו כמה מטרים.

הם הגיעו אל הבית.

דרך פריווט מספר 4.

הארי הקיש בדלת, והיא נפתחה על ידי הרמיוני.

"את נראית נפלא!" שיבחה אותה ג'יני, וחיוך התפשט על פניה.

"תכנסו" רון הגיח מאחורי הרמיוני, והרמיוני נזפה בו על חוסר סבלנותו.

לפני כמה שנים, רון והרמיוני חיפשו בית, והבית הזה היה בבעלותו של הארי, לכן הוא נתן להם את הבית.

"ההורים שלך מתגוררים פה הרמיוני, לא?" שאל הארי.

"כן, רציתי שהם יהיו קרובים אליי יותר, היות ואני בכל מקרה לא פנויה הרבה. אז לפחות בזמן שכן שיהיו איתי. כמו שאתה יודע, בשנתיים שהייתה המלחמה עם וולדמורט הם בכלל לא ידעו על קיומי עד שהחזרתי להם את הזיכרון. וזה מאוד חשוב לי שאני אהיה איתם" הסבירה הרמיוני.

"אבל בכל מקרה" הוסיפה הרמיוני, "יש לכם יחידת דיור משלהם בקומה למעלה, כך שנוכחותם לא מפריעה בכלל. עשינו פה שיפוץ, יש קומה נוספת. שתי קומות לנו, והקומה השלישית היא יחידת דיור להורים שלי".

החבורה התיישבה בסלון, והם חגגו יחד בשתיית יין.

בהמשך הערב, הם הפעילו מוזיקת סלואו ורקדו בזוגות.

בעוד הם חגגו, בהוגוורטס ההכנות היו נמרצות.

האולם הגדול קושט, המורים ניסו לתרום לאווירה, והתלמידים שעדיין לא מצאו להם בן זוג פעלו במרץ כדי לתמרן משהו.

בארוחת הבוקר, הינשופים השתוללו באוויר וחילקו מכתבים לתלמידים.

אלבוס קיבל מכתב שעל גבו רשום:

מהארי לאלבוס. סודי ביותר

אלבוס קרא את הכתוב, והתגנב בלי שישימו לב מן השולחן.

הוא התחבא בשירותים ופתח את המכתב, והחל לקרוא:

אלבוס היקר,

רק רציתי שתדע שנשף חג המולד בשנה החמישית הוא החשוב והזכור ביותר.

זהו השלב שבו אתה בדיוק בגיל המתאים, באמצע שנות לימודייך.

אתה לא קטן מדי, ולא גדול מדי.

אני רק מקווה שלא תעשה את הטעות שעשיתי.

לא דאגתי לבת זוג בזמן, ובסוף נאלצתי לצאת לנשף עם ילדה שאפילו לא הכרתי.

אני מקווה שתקח את זה ברצינות, ותחווה חוויה מופלאה שאתה אמור לחוות.

אני רוצה להגיד לך בכנות, שזה ממש בסדר גם מצדי וגם מצד אמא שתזמין את רוז.

זה לא משנה לנו.

גם לרון והרמיוני, שאלנו אותם וזה בסדר גם מבחינתם.

אל תתבייש.

שלא תצא כמוני, תתקן את הטעויות שאני עשיתי.

אוהב מאוד,

אבא.

אלבוס סיים לקרוא את המכתב, והשליך אותו לאסלה והוריד את המים כדי לא להשאיר זכר.

כשחזר לשולחן, התעניין סקורפיוס בהיעלמותו, אך הוא החליף נושא.

"תגיד, סקורפיוס, מצאת בת זוג לנשף?" שאל אלבוס.

"האמת שכן. לא נעים לי להגיד אבל... הזמנתי את אחותך לילי" הסמיק סקורפיוס.

אלבוס כמעט והתפוצץ מזעם, אך נזכר שסקורפיוס הוא חברו הטוב ביותר והוא מעדיף לא לריב איתו.

אלבוס הלך למיטתו וטמן את ראשו בכרית.

"אוף איזה סתום אני!" הוא דיבר לעצמו.

"היחיד שאין לו עדיין בת זוג. לאחותי הוא מציע ואני לא מסוגל להציע לבת דודה. מספיק! עכשיו אני הולך אליה".

אלבוס ניצל את שיעור תורת הצמחים המשותף עם הגריפינדורים, ובסוף השיעור ביקש מרוז לדבר איתה ביחידות.

"רוז אני.." הוא הסמיק.

"כן?" שאלה רוז במתיקות.

"רוצה.. לבוא איתי לנשף?" שאל אלבוס.

"אלבוס זה.. חמוד מצדך. אני מצטערת, אבל אני יוצאת עם מישהו מגריפינדור"

"זה... בסדר"

אלבוס ברח משם והתיישב בחדר המועדון של סלית'רין.

הוא היה ריק, מלבד אלבוס.

הדמעות עלו בגרונו של אלבוס, וכמעט שהציפו את עיניו.

לפתע, עברה ליד המעונות של סלית'רין פולי צ'פמן, ואלבוס ניצל את ההזדמנות והציעה לה להצטרף אליו לנשף.

היא הסכימה, והוא היה כל כך מאושר.

הנשף עבר, הסתיים בהצלחה.

והתלמידים יצאו לחופשה.

________________________________________________________________________

דבר הכותבת:

האמת אני מאוד מאוכזבת. אין בכלל תגובות על הפרק הקודם, וחלק הורידו את המנוי מהפאנפיק.

אני מצטערת על זה, אבל מסתבר שהתבלבלתי שוב בכל מיני פרטים בעלילה, אז תיקנתי אותם עכשיו.

אם אתם לא חוזרים לראות את התיקון אז אני רק אעדכן שלילי מתחילה שנה שנייה, אלבוס חמישית, וג'יימס שביעית. שוב סליחה על הבלאגן שעשיתי.

הפרק הקודם		הפרק הבא