ההמצאה הכי טובה בעולם

פרק 7 – בחזרה להוגוורטס

הרמיוני בהחלט שמה לב לכך שפרד וויזלי הפסיק ליצור עמה קשר בימים האחרונים. הוא חסר לה. היא לא הייתה רגילה שלא ידברו כל כך הרבה זמן.
התקופה הכה-קצרה בכיכר גרימולד נדמתה כנצח, והקשר שנרקם ביניהם היה חזק בעיניה.
היא תהתה בינה ובין עצמה האם שווה לבדוק מולו אם משהו קרה.
-
בעודה עולה לרכבת ברציף 9 ושלושה רבעים, הרמיוני שכחה מכל מחשבותיה אודות פרד.
רעש הרכבת ועשרות התלמידים המתרגשים לשוב לבית הספר השכיח ממנה כל דאגה.
אולי חוץ מהדאגה בנוגע לתגובתו של הארי כשישמע שהיא ורון חייבים לשבת בקרון של המדריכים.
"הארי, אני ממש מצטערת," היא אמרה, לא מפספסת את האכזבה שעל פניו.
"זה בסדר."
"אנחנו נלך לשמוע את התדריך של כל המדריכים וננסה לחזור אליך כמה שיותר מהר," רון אמר בתקווה.
הארי נעלם מעיני שניהם כשהתקדמו בתוך הרכבת. רון הוביל את דרכם בין התלמידים, החתולים והעכברושים שהסתובבו בכל מקום.
"כולם מתבקשים להיכנס לתאים ולהתיישב!" הרמיוני אמרה בקול רם מאוד. "קחו את חיות המחמד שלכם איתכם!" הוסיפה כשראתה שלושה תלמידי שנה שנייה מגריפינדור מתחמקים במהירות.
"רק הוסמכה כמדריכה וכבר מטילה אימה על תלמידי השנה השנייה", קול מוכר גיחך מהתא הצמוד למקום בו עמדה.
היא נפנתה לראות מיהו הסלית'ריני החצוף שמעז להתחצף אליה כך, כשלתדהמתה, היה מדובר בפרד, שעמד בכניסה לתא שישבו בו ג'ורג' וחברם הטוב לי ג'ורדן, גבו מופנה אליהם ועיניו בוחנות את הבעתה של הרמיוני.
ג'ורג' ולי גיחכו ומיד חזרו להתעסק בדבר-מה שהיה מונח על השולחן. הרמיוני החליטה שזה לא הזמן הנכון להתעסק בפרד, ג'ורג', לי והדברים החשאיים והאסורים שהם עושים. היא עוד עלולה לאחר לפגישת המדריכים.
"תודה, פרד," אמרה ביובש. ייתכן שהוא כועס עליי? מחשבה מציקה ניתרה בראשה.
היא התכוונה להסתובב ולהמשיך בדרכה, למצוא את רון, כשידו עצרה בעדה. הוא הושיט את ידו לתא שממול וכך חסם לה את המשך המעבר במסדרון.
היא הסתכלה עליו, מופתעת וזועמת בו זמנית.
"הרמיוני גריינג'ר," אמר בשקט.
היא הופתעה. היא מעולם לא שמעה אותו קורא לה כך.
הוא לא המשיך. "כן, פרד וויזלי?"
"רציתי להציע לך לצאת איתי," אמר בפשטות. פרד לא האמין במשחקים, הוא באמת התכוון לכך כשאמר זאת לג'יני.
הוא לא משחק בהרמיוני, וגם לא ישחק. גם כשהזמין את אנג'לינה לנשף ומשם הם החליטו להמשיך לצאת, הוא עשה זאת בישירות.
מקסימום היא תגיד לא, נכון? זה הכי גרוע שיכול לקרות.
אבל הוא ממש קיווה שהיא תגיד כן.
הרבה יותר ממה שקיווה כשהציע לאנג'לינה בשנה שעברה.
הרמיוני מצידה, הופתעה מישירותו. לזה היא לא ציפתה. היא ניסתה לחשוב על תשובה, אך ראשה סירב לעבוד. היא לא יכלה לנתק את עיניה מעיניו של פרד.
היא חשבה על שפתיו. על חיוכו. על התחושה הנעימה שאפפה אותה בעת שחיבק אותה במחסן בבית בכיכר גרימולד.
האם לומר לו כן? היא תהתה. האם זו בדיחה? האם הוא מתכוון לצאת-לצאת? אולי היא לא שמעה נכון? אולי הוא התכוון להציע לה להיות ידידה שלו?
הרמיוני החליטה להיות אמיצה. היא לא תאמר כן.
היא רכנה לכיוונו, לא מנתקת את קשר-העין שנוצר ביניהם. הרמיוני קירבה את פניה באיטיות לכיוונו ועלתה מעל על קצות אצבעותיה במטרה שפניהם יהיו באותו הגובה בדיוק.

היא נישקה אותו.

נשיקה קטנה, חפוזה, מהירה. ובאותה המהירות שבה שפתיה היו על שלו, היא התרחקה והמשיכה ללכת-לרוץ לכיוון קרון המדריכים. שלא תאחר לתדריך.
ליבה לא נרגע במהלך התדריך כולו. היא לא הצליחה למחוק מזיכרונה את הבעת הפנים המופתעת שלו לאחר הנשיקה, בשבריר השנייה שעוד הסתכלה עליו לפני שהתחילה לצעוד.
היא בקושי הצליחה להקשיב למילה מדבריו של המדריך-הראשי.
-
הרמיוני נישקה אותו.
פרד הציע להרמיוני לצאת איתו, ובתגובה היא פשוט נישקה אותו.
נשיקה קצרה, למשך שבריר שנייה ממש. אבל מספיק ארוכה בשביל שליבו יפעם בקצב מטורף. תחושה של חום עז המשיכה משפתיו לכל גופו.
הוא היה כל כך בהלם, שלא הצליח לומר כלום.
ג'ורג' ולי עדיין היו עסוקים בערבוב ארס הדוקסים במבחנות בצבעים שונים. הם לא ראו מה קרה.
פרד התיישב בשתיקה לצידם.
"הצעתי להרמיוני לצאת איתי," הוא אמר, עדיין המום.
ג'ורג' ולי עצרו מיד ממעשי ידיהם.
"מה היא אמרה?" ג'ורג' הישיר מבט.
פרד התקשה להוציא את המילים מפיו. הוא פחד שאם יאמר מה קרה, הכל יתברר כדמיון בלבד. "היא לא אמרה דבר. היא נישקה אותי."

הפרק הקודם		הפרק הבא