2 למאי

פרק 7 – תחרות בישול

"אני מבין שאני צריך להיות אקטיבי יותר בשביל שיהיה לי מה לאכול היום." קולו של ג'ורג' נשמע מאחוריה. הרמיוני קפצה בבהלה. פרד חזר לסכין-המטבח והרגע שהיה (האם הוא היה? הרמיוני לא הייתה בטוחה כלל) נעלם.
"אני לא חושב שיכולות הבישול שלך במהלך השבוע הוכיחו שאתה טוב מאיתנו. חוץ מזה, אני והרמיוני מתכוננים לגשת לתחרות בישול מוגלגית בטלוויזיה, לנצח ולזכות בהמון כסף," פרד קינטר.
"ככה? בלעדיי?" ג'ורג' עטה על פניו הבעת פנים דרמטית, פגועה. "ומה תעשו עם כספי הזכייה? תפתחו חנות טריקים?"
הרמיוני לא יכלה לעצור את צחוקה המתגלגל.
-----------------------------------------
המרק היה טעים וכך גם היו תפוחי האדמה. הרמיוני שבעה והייתה רגועה.
השיחה בינה ובין התאומים זרמה – הם שיתפו אודות תקריות בחנות הטריקים שלהם והרמיוני תיארה חוויות מהמחקר שלה בשבוע האחרון.
היא שמחה על הרגעים הללו. היא שמחה שיש לה אנשים כמו התאומים בחייה.
אנשים שהיא פשוט יכולה להרגיש בנוח להיות עצמה לידם.
הרמיוני הרגישה אהובה ומוערכת.
כשהשעה הייתה כבר אחרי 23:00, הרמיוני הקימה את עצמה בכוח והודתה לשניהם על האירוח המלבב.
"בשמחה," אמר ג'ורג'. "אני תמיד שמח שאנשים מגיעים ומבשלים לי אוכל."
"אלווה אותך," אמר פרד ונעמד, מבט רציני בעיניו.
חילופי מבטים התרחשו בין התאומים – הרמיוני לא פספסה זאת. היא לא הצליחה לפרש את הבעות פניהם וחשה תסכול בשל כך.
"פרד, אני ממש מעריכה את הצעתך ללוות אותי, אבל אני גרה במרחק של רבע שעה הליכה מכם," הרמיוני מלמלה כשהוא סגר את דלת דירתם מאחוריה. היא באמת לא חרקה, כנראה שהקסמים של פרד עובדים.
"שמתי לב שאת תמיד בוחרת ללכת ברגל לדירתך ולא להתעתק. אני סקרן בשל כך. זה דבר כל כך- מוגלגי – מצידך לעשות."
הרמיוני צחקה. "יש הרבה מחקרים מוגלגים שטוענים בעד הליכה וכושר גופני... זה נחשב – 'בריא'".
"הם אומרים את זה רק בגלל שהם לא יודעים להתעתק!"
"זה נכון, אבל אני חושבת שהליכה היא הזדמנות נהדרת לחשוב קצת על דברים. כשאני מתעתקת אני לא מסוגלת לחשוב על כלום, אני לחוצה מדי לא להתגזרר."
"על מה את רוצה לחשוב ברגע זה?" פרד שאל.
הרמיוני ענתה לאחר מחשבה, "הייתי רוצה להבין את היחס שלך כלפיי, הוא מבלבל למדי."
הלב שלה החיש את קצב פעימותיו. היא לא האמינה שהיא אמיצה מספיק בשביל לקדם את נושא השיחה הזה, אבל הנה היא כן.
"את יכולה להאמין שהתכוונתי באמת לכל מה שאמרתי לך כשבכית אחרי שדיברת עם רון?" פרד תהה. "את מצליחנית, כל דבר שאת נוגעת בו פשוט חייב לעבוד, את יפהפיה וחזקה."
הרמיוני עצרה והסתכלה עליו, סימני שאלה בעיניה.
"את יכולה להאמין שאני חושב את זה כבר תקופה ארוכה?"
"כמה ארוכה?" הרמיוני שאלה בחדות, מרגישה את פעימות ליבה בחזה.
"יותר מהזמן שאת ורון פרודים. בערך מהיום שבו נכנסת לחנות הטריקים שלנו ונזפת בנו שאנחנו מוכרים קסמי אהבה למכשפות בנות 12."
נשימתה של הרמיוני נעתקה. "פרד, זה היה לפני יותר משנתיים!"
"וצדקת – יצרנו הגבלת גיל מאז. חלק מזה היה קשור לפחד שלנו שתגיעי למחרת ותסגרי לנו את החנות, וחלק נבע מזה שהיית פשוט כל כך... נהדרת," פרד חייך כשענה לה.
הרמיוני תהתה האם יש סיכוי שהוא כרגע התוודה על זה שהוא מחבב אותה כבר יותר משנתיים. שהוא חיבב אותה במהלך הזמן שהיא הייתה עם רון?
"אני – אני לא יודעת מה לומר," הרמיוני אמרה. היא שמה לב שהם עומדים מתחת לדירתה.
"את לא חייבת לומר כלום. רק רציתי שתדעי. אה, ואני לא ממשיך לצאת עם בת דודה של פלר."
גבותיה של הרמיוני התרוממו. "ג'ורג'...?"
"אנחנו לא באמת שומרים סודות אחד מהשני. זה לא אתי וגם פוגע ברווחים של החנות," חיוכו הופיע על פניו. הרמיוני הרגישה את עצמה מאדימה.
היא לא הצליחה לחשוב על תגובה הולמת ולכן פשוט כרכה את ידיה סביבו בחיבוק, משעינה את ראשה על חזהו. החיבוק נמשך רגע ארוך, כשלבסוף היא התנתקה ממנו והרימה את מבטה.
"אז נתראה מחר?" היא שאלה.
"בוודאי," חיוכו נשאר עדיין מרוח על פניו.
הרמיוני לא  באמת הצליחה להבין מה קרה פה ברגעים האחרונים. אבל זה הרגיש טוב.
היא הסתובבה, מפנה את גבה אליו, ועלתה לדירתה.
ליבה סירב להירגע כשהיא נכנסה למקלחת. היא נתנה לשיערה הסבוך להירטב כולו ולאבד מנפחו הרגיל. זה הרגיש טוב.
כשהרמיוני נרדמה באותו לילה, חיוך קטן היה פרוש על פניה.
-------------------------------------
בבוקר הרמיוני התעוררה כשתחושה טובה וקלילה בליבה. היא שחזרה כל רגע ורגע מהרגעים שהתרחשו בהליכה עם פרד. זה לא היה ברור, אבל זה היה חיובי.
היא התארגנה בזריזות ואז נזכרה שיום ראשון היום ואין עבודה. היא החליפה שוב בגדים; הפעם לבגדי אימון. ספורט זה בריא. גם אם היא רצה בקושי 2 קילומטר.
כשפתחה את דלת דירתה – זו שכבר לא חרקה יותר – היא הופתעה למצוא מתנה גדולה עטופה בנייר עטיפה צבעוני. הרמיוני בהתה רגע, מבולבלת. רגע לאחר מכן היא החליטה לפתוח את המתנה, היא כנראה באמת הייתה מיועדת אליה – שמה היה כתוב על פתק שנקשר אליה.
בפתק נכתב:
"להרמיוני היקרה,
כדי שתוכלי להיות מוכנה לניצחון.
נתראה בשש".
כשהרמיוני קרעה את העטיפה היא גילתה סינר לבן שעליו נכתב באדום "TEAM FRED AND HERMIONE".
היה שם גם כובע טבחים לבן וספר מתכונים מוגלגי. איך הוא הצליח לארגן את זה בזמן כל כך קצר, ובמהלך סוף השבוע? הרמיוני התרשמה עמוקות.

הפרק הקודם		הפרק הבא