אף פעם לא באמת שנאתי אותך

היי כולם! לא פרק ארוך במיוחד לפניכם. אל תשכחו להשאיר תגובות!!

--------------------------------------------------------------------

הרמיוני התעוררה בבוקר כשהיא מחובקת בידיים החזקות של דראקו. היה לה כל כך חמים ונעים מתחת לשמיכה. קרני שמש התחילו להגיע אל תוך החדר דרך הווילונות הקלילים. לפי האור בחוץ היא ניחשה שהשעה שבע בערך.

כשהיא התחילה לצאת מהמיטה באיטיות, דראקו התעורר והתמתח.

"בוקר טוווווב," הוא פיהק.

"בוקר אור" היא חייכה.

"אני מניח שנאחר לעבודה," הוא לא נשמע כל כך עצוב מהעניין.

"אני מניחה שאתה צודק,"

שניהם התארגנו לעבודה ואחרי שסיימו הם התפנו להכנת ארוחת בוקר.

"פנקייקים."

"וופלים."

"אוקיי בסדר אני אתפשר על וופלים. אבל נכין גם חביתה וסלט." דראקו אכן היה שותף נוח.

"אין בעיה," הרמיוני הניפה את שרביטה. ירקות התעופפו מהמקרר והתחילו לפרוס את עצמם.

"אני כל כך אוהב קסמים לא מילוליים. הם הרבה יותר מסתוריים ולא צריך להגיד מילים מוזרות בלטינית."

"בשנה הרביעית השתדלתי ללמוד אותם אבל לא העזתי להשתמש בהם עד השנה השישית כי אף אחד אחר לא ידע עליהם מהשכבה שלנו ולא רציתי להלחיץ אף אחד. אחר כך התרגלתי," היא צחקה.

"איכשהו אני לא מופתע. כבר בשנה הראשונה שלך הצלחת לרקוח שיקויים ברמה של כשיפומטרי," הוא התפעל מכל דבר שהיא עשתה.

דפיקה בדלת הפריעה להם.

"דראקוווו! אני פה! הבטתי להביא לך את הגיליון המיוחד של הנביא היומי עם הריאיון על אבא שלך! כל העותקים כבר נמכרו אז חשבתי שתרצה אחד!" פאנסי קראה אליו מעבר לדלת.

הרמיוני נלחצה מאוד. אסור שפאנסי תראה אותה פה. הם החליטו אתמול בלילה שהם יספרו לחברים שלהם בהדרגה על הקשר שלהם.

היא התחילה לרוץ אל חדר האורחים, אבל דראקו קרא אליה:

"הרמיוני אל תשכחי את ארוחת הבוקר שלך! אסור שהיא תשים לב שהשולחן ערוך לשניים!"

היא כל כך הודתה על כך שהוא היה שם. מה היא הייתה עושה בלעדיו.

"אציו!" לרגע היא שכחה מקסמים א- מילוליים. מזל שפאנסי לא שמעה. האוכל של הרמיוני וכוס הקפה שלה התעופפו אליה. היא הרחיפה את המגש ונכנסה אל תוך חדר האורחים בחיפזון.

היא שמעה את דראקו פותח לפאנסי את הדלת והיא תהתה כמה זמן פאנסי מתכוונת להישאר. היא שמעה את הקול המעצבן של פאנסי, אבל לא שמעה בבירור מה היא אומרת.

היא חיפשה וחיפשה אותם, אבל היא לא האמינה שלדראקו מאלפוי יהיו אוזניעזר בבית. אחרי הכול, זה מוצר של הוויזלים. 'אציו אוזניעזר!' היא חשבה. לפתע החוט הארוך והוורדרד התעופף אליה מתוך אחד הארונות. היא הצמידה אותו לאוזנה ואת הקצה השני היא שלשלה מתחת לדלת.

היא כנראה פספסה את כל השיחה על הריאיון, אבל היא הגיעה בדיוק בזמן לשיחה בנושא היחסים בין דראקו לפאנסי.

"אתה יודע, עבר כבר כמה זמן מאז שנפרדנו, אבל חשבתי על זה קצת. אני בעד שננסה שוב." פאנסי אמרה בקולה המעצבן.

"אני לא חושב שזה רעיון טוב." דראקו קבע.

"אבל- אבל- עדיין יש לי רגשות אליך דראקו!" היה לה פתיל קצר. היא התעצבנה תוך משפט אחד!

"פאנסי, אני ממש מצטער להגיד לך שזה חד צדדי. איבדתי את הרגשות שלי אלייך כבר ביום שנפרדנו. אני באמת רוצה שיהיה לך טוב, ואנחנו לא היינו זוג מתאים. אני מציע לך למצוא מישהו שבאמת תסתדרי איתו,"

"אבל דראקו- אתה לא זוכר ש-"

"אני זוכר הרבה דברים. עכשיו, בבקשה, בואי נסיים את הדיון הזה. הוא לא הולך להתקדם לשום מקום. אני לא מעוניין."

"יש מישהי אחרת?" הרמיוני יכלה לשמוע קצת דמעות בקול של פאנסי.

"כן." הוא ענה בפשטות.

"אז אני מבינה שאין לי פה סיכוי איתך. הלכת ומצאת לך נערת ליווי חדשה. תהנה איתה!" פאנסי קראה בכעס. הרמיוני התחילה לשמוע צעדים לכיוון דלת הכניסה.

"תיק יפה. הוא שלה?" הרמיוני הסיקה שפאנסי ראתה את התיק שלה.

"אולי. עכשיו לכי." הרמיוני שמעה שגם דראקו מעוצבן.

היא שמעה טריקת דלת. השיחה הזאת לא הייתה כל כך מעניינת, חוץ מזה שהרמיוני ידעה שלפאנסי עדיין יש רגשות לדראקו. היא קיפלה את אוזני העזר ודחפה אותן למקום שממנו הן באו.

מאלפוי פתח את הדלת של החדר בו היא שהתה. הוא גירד את עורפו.

"סליחה שנאלצת להתמודד עם זה... למרות שנפרדנו לפני שנים ולמרות שאף פעם לא אהבתי אותה, היא לא התגברה עליי."

הרמיוני יצאה מהחדר. הם אכלו את ארוחת הבוקר שלהם והלכו לעבודה אחר כך.

במשרד הקסמים, הם רצו להישאר בייחד. הם ממש קיוו שהרגע בו הם יצטרכו להתיר את הידיים שלהם (שכאילו נדבקו אחת לשנייה) לא יגיע לעולם.

"הרמיוני!" היא שמעה קריאה מאחור. היא הסתובבה. דראקו הסתובב יחד איתה.

"או, היי הארי!" היא אמרה בשמחה.

הארי הסתכל על דראקו ודראקו הסתכל על הארי. אי אפשר היה לפרש את המבטים שלהם.

"מה קורה, דראקו?" הארי חייך לפתע. הרמיוני הייתה כל כך גאה בדרך שהוא עשה.

"הכל מצוין הארי," דראקו חייך בחזרה. "מה שלומך?"

"הכל טוב גם אצלי. הרמיוני, שמתי לב ששלחו לך מכתב. תקראי אותו בזמנך הפנוי, הוא על השולחן שלך. יש לך גם מזכר מעופף לקרוא, ולפי החותמת עליו הוא הגיע מראש המחלקה שלך." הוא קרץ לה. היא קיוותה כמוהו שהיא סוף סוף קיבלה את מלגת הקידום שלה.

"בכל מקרה, אני חייב לזוז. יום טוב, הרמיוני, דראקו," הוא נופף לשלום והלך לו.

הרמיוני התנפלה על דראקו בחיבוק ענק. לא היה לה אכפת שהיא באמצע אולם הכניסה של משרד הקסמים ושיש לפחות 70 קוסמים ומכשפות נוספים באותו מקום.

"דראקו, אין לך מושג כמה אני גאה בך. אני מאמינה שבסוף תוכלו להיות חברים!"

"את יודעת, זה לא נשמע כל כך מטורף, אחרי הכל," הוא אמר ונישק אותה ממושכות.

הפרק הקודם		הפרק הבא