העולם השלישי

קסנדרה ההמומה לא הייתה מסוגלת לעכל את מה שקרה לה. היא קיוותה לפגוש את ביתה, לראות אותה סוף סוף ולדבר עימה מעט ומצאה את עצמה מסולקת משם. 'היא חשבה שהיא אוכלת מוות, בדיוק שהארי צפה, על אף שהייתה תחת מסווה. 'היא כה יפה,' חשבה בחיוך חלוש, 'לקחה את המראה של אבא שלה ודומה שתי טיפות מים לאמא שלו.'

"קסנדרה?" נשמע קולו של הארי, היא התגוררה בדירתו עד שיתאפשר לה לפגוש בביתה, מבלי מסיכות, "הכל בסדר?"

"בטח." השיבה קסנדרה וחזרה לחתוך את החסה לסלט.

"רציתי לדבר איתך."

"ההורקרוס."

"איך את-"

"אני מעודכנת מלונה."

"אז את יודעת שזה-"

"המיטוקט."

"כן."

"אני צריך למצוא אותו."

"אני יודעת."

איפה הוא?"

"אני לא יודעת. מכרתי אותו לפיטר פטיגורו לפני שנים."

הארי נאנח.

'זה אומר שהמיטוקט בידיים של וולדמורט,' חשב הארי, 'השאלה היא: איפה וולדמורט מתחבא?'

כמה עברו יותר משבועיים מאז מותו הטרגי של פול רייס ונדמה שאמנדה מתחילה לעכל ולהמשיך הלאה. כעת כשמארק היה רחוק, היא התפנתה לאבל שלה, התבוססה בו ויצאה ממנו. היא עברה על הרשימות של אביה, מתוייקות בקפידה בקלסרים רבים לפי התרבויות שחקר. היא הגיעה לקלסר שהיה רשום עליו "ישראל", בתוכו היה חוצץ "תרבות", בתוכו היה חוצץ "שירים" ובתוכו שקית "קורין אלאל". היא עברה על השירים שאביה אהב וקראה את התרגום לשיר "חזקה מהרוח".
היא היתה חזקה מהחורף
היא היתה חזקה מסופה
לצמוח מכלום שהיה לה
זה סוד הכח שלה
את ליבה היא שמרה בכספת
את גופה היא שמרה לעצמה
היא רואה או אולי מתעלמת
ממה שקורה בגללה
אמנדה לא יכלה להפסיק לקרוא. הכל חזר אליה, אביה מספר לה לפני שתיים עשרה שנה על מות אימה, לפני שנתיים מספר לה על הצד האחר בה, שליחי משרד הקסמים ובפיהם ההודעה על מות אביה, המכתב שפרד בעצם קרא ושמר, האישה לפני כמה שבועות שיכלה להישבע שהיא אוכלת מוות.
מתוך עולמות שבורים
היא צומחת, היא צומחת
לילות שלמים
היא רוקמת
כל מה שיקרה לה
היא חשבה על פרד, כמה הוא התאמץ לעזור לה לחזור לשגרה, להדחיק קצת את הכאב ולצאת מהאבל כשהתחילה להתבוסס בו. היו לה רגשות כלפיו, היא לא ידעה מה משמעותם ומדוע הם שם אבל הם היו קיימים.
ופתאום יום אחד הוא הגיע
כמו אל שעלה מן הים
את כל כוחותיה נתנה לו
ליבה התעורר מאי שם
אבל אהובה כמו המים
נגע בחופים וחזר
עכשיו אהבה היא יודעת
כאב שאיננו נגמר

זה בחיים לא יקרה, היא שוגה באשליות. גם אם פרד ירצה בה, רון עלול להיפגע ואיש משניהם לא יעז להסתכן בכך.

היא לא ידעה מה קורה לה. איך היא מעזה לחשוב על כך בזמנים שכאלה. על בנים, רגשות, על אהבה. היא אמורה לשבת עכשיו ולבכות על מר גורלה אך היא לא הייתה מסוגלת. היא לא יכלה להפסיק לחשוב על פרד, על העבודה, על האישה ההיא והאבל החל להידחק הצידה. היא לא הייתה בטוחה שזה דבר טוב, אבל אי אפשר היה אחרת.

הפרק הקודם		הפרק הבא