משפחות

״חמודההה! אנחנו בביתתת!״ זימרה אוקלירן.

״אימאאא?״ נשמע קולה המתפנק של דולורס, ילדתה הקטנה של אוקלירן.

״כן מתוקהה!״ חייכה אוקלירן חיוך מלא שיניים.

דולורס ירדה במדרגות באיטיות.

יותר מכל, דולורס דמתה לקרפדה:

נמוכה, שמנה, בעלת עיניים גדולות ופה רחב ורפוי.

כשראתה את אימה פיה נפתח לחיוך מעורר חלחלה.

אוקלירן הייתה ההיפך ממנה, אך גם היא מכוערת:

גבוהה, רזה, בעלת עיניים קטנטנות ופה קטן ומכווץ.

היא מאוד דמתה לחסידה דקה ויהירה.

למרות הכל, שתיהן חשבו שהן הכי יפות בעולם.

״יפהפייה שליייי!״ המשיכה אוקלירן בדיבורה הצווחני.

״אימא, אני רוצה סוס פוניייי....״ המשיכה דולורס גם היא בדיבורה המתפנק.

אוקלירן לא ידעה לסרב לילדתה, לכן הסכימה, כמובן.

״כמובן, יקירתיייי.״ חייכה אליה.

״כבר מחר נלך לקנות לך את סוס הפוני הטוב ביותר שיששש...״ חייכה עוד חיוך קפוץ שפתיים.

״נפלא!״ עלתה דולורס בדילוגים אל חדרה.

כבר למחרת ניצב סוס פוני יפהפה וצחור בכניסה לביתן.

הפרק הקודם		הפרק הבא