עיניים

*הפרק מוקדש לליאור, תודה לך!*

היום קמתי בצהריים, מטושטשת.

 כבר עבר שבוע מאז תחילת הלימודים, וחמישתנו:

אני, יובל, מארי, אלן, ואדל, נעשינו בלתי נפרדים.

לכל מקום היינו הולכים יחד.

לפתע נזכרתי למה קמתי.

פאנחנו הולכים לבקר את האגריד!

האגריד היה בן אדם נפלא, אומנם חצי ענק, אבל בן אדם טוב עם עיניים טובות.

עיניים היו הדבר שהכי שיקפו את אופי האדם.

עיניים היו הדבר שהכי הערכתי.

ולהאגריד היו עיניים טובות.

קמתי במהירות וירדתי למטה.

למטה חיכתה לי כל החבורה.

מיהרנו אל הבקתה ופתחנו את הדלת בלי לנקוש.

גילינו שם את האגריד יושב מול ילד שנראה בערך בגילנו.

היה לו שיער בלונדיני, לא זהוב כמו של יובל, עורו היה בהיר, ועיניו ריתקו אותי.

עיניו היו סגולות.

סגולות נוצצות, וידעתי שאני יכולה לסמוך על הילד הזה.

״שלום, אתם פה!״ רעם האגריד בחביבות ומחץ אותנו בחיבוק.

״תכירו, זה פה קולט!״ חייך אליהם האגריד.

״היי, אני אלן, זאת יובל, זאת ג׳ול, זאת מארי, וזאת אדל.״ הציג אותנו אלן.

כולנו חייכנו אליו והוא החזיר לנו חיוך.

ושוב, כמו במקרה של אדל, איש אינו יודע איך זה קרה, אך מאז קולט הפך לחבר השישי בחבורה שלנו.

הפרק הקודם		הפרק הבא