אני והאדמוני

"מה עכשיו?" שאל אותי האדמוני.
"טוב, האקומה שלו נמצא היד בה הוא מחזיק את מילן, זאת הבחורה שהוא דלוק עליה.

כמו שמרינט אמרה, צריך לקרב אותם ולא להרחיק אותם," עניתי, משחזרת את פרק ההתחלה,

"תצטרך להשתמש ביו-יו שלך כדי לגרום למילן לנשק את לב אבן. ככה הוא ישמוט אותה מהפתעה ויאבד את האקומה שלו.

אבל זה מסוכן מדי, הם עלולים ליפול אל הארץ. השתמש בקמע המזל שלך, וכדאי שזה יהיה מצנח!"
החרק האדמוני נראה מעט מבולבל.
"אני לא מבין את זה," הוא הודה, "אבל אני סומך עליך. קמע המזל!"
הפעם נפל אל ידו מטה ארוך ומתכתי, אדום עם נקודות שחורות.
"אנחנו מכירים רק יום אחד וכבר אתה מעתיק ממני את הנשק," התבדחתי.
החרק האדמוני בהה במשך כמה שניות במטה ואז הרים את ראשו בהבעה נחושה.
"שינוי בתוכנית," הוא אמר, "אנחנו נתקוף אותו ישירות."
"מה?! אבל זה יגדיל אותו!" עניתי.
"וזה בדיוק מה שאנחנו צריכים," השיב החרק האדמוני, "חכי ותראי. קחי את קמע המזל ותקפי אותו בשני המטות. אני אגן עליך."
"לא," אמרתי ודחיתי את המטה האדום שהוא הושיט לעברי, "אתה חשוב מכדי להיפגע עוד פעם. אני אגן עליך."
הוא הושיט לי את היו-יו.
"תצטרכי את זה אם ככה," הוא ענה.
הנהנתי, לקחתי את היו-יו ונתתי לחרק האדמוני את המטה שלי.
שלחתי את עצמי במעלה מגדל אייפל באמצעות היו-יו עד שהגעתי אל לב אבן.
"הי, לב זהב!" התגריתי.
הוא סובב את ראשי לעברי ונהם.
מילן האחוזה בידו נראתה מאוד מבוהלת.
"אתמול הצקת לחיות, היום חטפת שתי עלמות ואחר כך זרקת אחת מהן ממגדל אייפל? זאת ממש הידרדרות אבנים!"

צעקתי את משחק המילים המטופש שלי בתחושה מוזרה ניצחון.
"אנחנו עוד נראה מי מאיתנו ידרדר למטה," הוא השיב ושלח לעברי את האגרוף בו לא החזיק את מילן.
התחמקתי.

הוא שוב ניסה לפגוע בי.
שוב התחמקתי.
אז הגיע החרק האדמוני מאחורי לב אבן והנחית על ראשו מהלומה משני מוטות.
לב אבן זרח וגדל.
הוא נהם בכעס וכיוון אל החרק האדמוני את אגרופו, אך אני זינקתי בזריזות לעברם, סחררתי את היו-יו מעל גופו של החרק האדמוני ובכך הגנתי עליו מהפגיעה.
לב אבן שאג בתסכול.
מילן ייללה בפחד.
הוא ניסה לפגוע בו שוב.
החרק האדמוני ניסה לזנק אל קיר מגדל אייפל, אבל הוא נכשל ונפל.
הוא עוד היה חלש מאתמול.
למזלו הפעם הצלחתי להגן עליו.
"הרסי את הרצפה, חתולה שחורה!" הוא לחש.
העברתי את היו-יו אל ידי השמאלית.
"קטאקליזם!" הכרזתי והנפתי את ידי הימנית באויר.
שוב נבע מכף ידי מעיין של בועות שחורות.
התחלתי להנמיך את כף ידי אל הרצפה, אך לפתע אגרופו העצום של לב אבן התנגש בכף ידי הפתוחה.
"איה!" קראתי בכאב.
האגרוף של לב אבן התפורר לנגד עיני והיה לאפר.
לב אבן בהה בידו בתדהמה ובפחד.
ההרס לא עצר בכף ידו אלא המשיך לטפס במעלה זרועו, לסדוק ולפורר אותה.
עיני התרחבו באימה.
"לא!" צעקתי, "עצור כאן!"
התרכזתי בלב אבן, במה שבטעות גרמתי לו, ודמיינתי בכל כוחי את ההרס מאט ונעצר.
בהיתי ביד האבן והתחננתי ללא מילים בפני כוח החורבן שלי שיפסיק.
לבסוף הקטאקליזם נעצר בכתפו של לב אבן.
הצלחתי שלא להרוג אותו.
כמעט נפלתי מתשישות.
"גיבורי על מטופשים!" קרא לב אבן בכעס, "אתם חושבים שרק בגלל שהורדתם לי את היד אתם תנצחו אותי? יש לי צבא!"
שאר אנשי האבן טיפסו אלינו במהירות והחלו להתקיף אותנו.
סחררתי את היו-יו מולי במעגל בלתי פוסק והדפתי חבטה אחר חבטה מאגרופי האבן שהונחתו לעברנו.
החרק האדמוני קם שוב על רגליו והרביץ ללב אבן בשני המטות שלו, אחד אדום ואחד שחור.
לב אבן זרח ונעשה גדול יותר, ואני לא הבנתי מה החרק האדמוני מנסה להשיג בזה.
לב אבן איים על החרק האדמוני באגרוף היחיד שנותר לו, האגרוף בו הוא אחז במילן.
מילן יללה בכאב או בפחד ולב אבן היסס.
מסגרת ורודה בצורת פרפר הופיעה שוב מול עיניו.
"אה-אה-אה," אמרתי בקול, תוך ניסיון לגבור על קולו של הפרפר שדיבר אל לב אבן, "אתה לא רוצה לפגוע במילן שלך, נכון?"
"אני לא צריך," השיב לב אבן, "יש לי צבא של אגרופים שירביץ לחרק האדמוני במקומי!"
לפני שהספקתי לענות, ענקי האבן האחרים תקפו שוב, ביתר מרץ, את החרק האדמוני, מה שאילץ אותי לעמוד לצידו וליצור עיגול תמידי של מגן עם היו-יו שלי.
החרק האדמוני התקדם שוב לעבר לב אבן.
"אתה לא מתכוון להרביץ לו שוב, נכון?" שאלתי את החרק האדמוני.
"כן, אני כן," הוא ענה לי.
נאנחתי תוך כדי שהמשכתי להגן עליו.
הזרועות שלי התעייפו מסיבוב היו-יו והייתי די בטוחה שהמופלאים של שנינו הספיקו להבהב כבר פעם אחת או יותר, אך לא היה לי זמן להסתכל.
החרק האדמוני הגיע אל לב אבן והיכה בו פעם אחת, שתיים, שלוש, ארבע פעמים, כל מכה הביאה איתה זריחה וגדילה של לב אבן.
בסוף לב אבן נעשה כל כך גדול שמגדל אייפל החל לקרוס.
לב אבן קפץ אל הקרקע ויצר בה סדקים.
אני והחרק האדמוני זינקנו אל מולו.
"עכשיו האגרוף שלך גדול מדי בשביל מילן!" צעק החרק האדמוני אל לב אבן בנימת ניצחון, "שחרר אותה!"
הבטתי מעלה אל לב אבן, אימצתי את עיני החתולה שלי וראיתי איך פניו מביעות דאגה ופחד, ראיתי איך הוא פותח את אגרופו היחיד ומגלה בו את מילן החלושה.
שלחתי את היו יו וכרכתי אותו סביב מילן וסביב הפתק שבו שכן האקומה והורדתי את שניהם אל הארץ.
מילן נתמכה בי בזמן שקרעתי את הפתק לחתיכות והאקומה החל לעוף מתוכו.
"לאאאאא!" צעק לב אבן.

הפרק הקודם		הפרק הבא