לילי וג'יימס סודות נחשפים

 פרק 7

הפרק הזה מוקדש ל-אנבת' צ'ייס בת אתנה 1 ל-hermione shweky ל-omeridan.

המדהימים והמקסימים.

תהנו:

נ.מ לילי, כללי

"לילי-אוונס-איך-השארת-אותי-לבד-בהוגסמיד?!" לילי שמעה את קולה של גרייס ברגע שנכנסה לחדר.

היא ידעה שגרייס לא תאהב את הרעיון של לעזוב אותה שם, אבל היי, יש מקומות גרועים יותר ואנשים גרועים יותר להתקע איתם.

רק צריך להסתכל מפרופורציות. 

במקום האמירה הזו, לילי נשמה עמוק ואמרה בקול נעים, "אני אפצה אותך גרייסי, באמת הייתי חייבת ללכת.

אבל, אני אתן לך להעתיק את השיעורים?" היא שלפה את הקלף המנצח.

"את מטומטמת" גרייס נאנחה.

לילי חייכה, היא סלחה לה.

"רק אני רעבה ברמות?" גרייס שאלה אחרי רגע, "את תאלצי לחכת כי ארוחת הערב בעוד חצי שעה".

נ.מ ג'יימס, כללי

רמוס ישב על המיטה שלו, קורא ספר.

סיריוס ישב ליד רמוס, ונדנד לו לתת לו להעתיק בשיעורים.

פיטר ישב על הרצפה ואכל ממתקים.

לג'יימס לא היה מה לעשות, אז הוא החליט לצאת לטיול ליד האגם.

נ.מ לילי, כללי

לילי קמה וציאה מהחדר, גרייס העתיקה אתת השיעורים ולא שמה לב.

היא החליטה לאזור אומץ, לא סתם היא בגריפינדור.

היא חייבת לעשות את זה עכשיו.

לילי עלתה במדרגות לחדרי השינה של הבנים וחיפשה את הדלת של הקונדסאים.

לא היה לה קשה, הדלת שלהים הייתה מעוטרת שלטים כמו- "לא להיכנס", "אין כנסה", "מי שיכנס ללא רשות יקולל", "נא לדפוק".

הם באמת רצו לשמור על משהו בפנים, או שזה סתם עוד משהו שיגרום לתלמידים לדבר עליהם.

היא דפקה על הדלת,

"נו קרניים, חזרת?" סיריוס פתח את הדלת ולא ציפה לג'נג'ית הקטנה והסמוקה שעמדה שם.

"אווץ'" היא אמרה,

סיריוס צחק והכניס אותה, היא מיד מצאה את המיטה שחיפשה, המיטה היחידה המסודרת.

"קרניים לא פה" סיריוס אמר לה,

"אהה, אני לא מחפשת אותו, אני מחפשת את רמוס" היא אמרה במבוכה.

רמוס העלה את ראשו מהספר למשמע שמו, 

וסיריוס נראה מאוד מובך, פיטר המשיך לאכול ממתקים, מתעלם מהסיטאציה המביכה.

"אותי?" רמוס שאל בלי הבנה, "כן" לילי ענתה, "אפשר לדבר?"

ולמראה מבטו של סיריוס הוסיפה מהר "בארבע עיניים".

"כן" רמוס סגר את הספר ויצא איתה מהחדר.

היא הובילה אותו לחדר הנחיצות, לפי מבטו היה ברור שהוא כבר ביקר שם בעבר,

היא הלכה אל מול הדלת ומלמלה חדר שעלה בדימיונה.

הקיר הפך לדלת עם ידית.

הם נכנסו בשקט.

בחדר היה אגם בצידו הרחוק של האגם רשרש צמח הגומא, כאילו יש רוח קלה שמנוענעת אותו.

על הקירות היו עשויים מעץ, סמוך לאגם היו שתי כורסאות נוחות למראה, אדומות.

הקיר השמאלי היה מכוסה בדגל גריפינדור.

היא סגרה את הדלת מאחוריה.

"לילי, מה הולך כאן?" רמוס שאל בבלבול.

"אל תילחץ"היא אמרה בעדינות, הוא סרק את פניה במבטו.

"לא להילחץ ממה?"

"אני יודעת" היא אמרה באיטיות והרימה מבט לעיניו.

הוא מבין, היא ידעה שהוא הבין למה היא מתכוונת.

ובכל זאת הוא שאל "יודעת מה?"

למרות שלילי הייתה בטוחה שאין אף אחד אחר באזור שישמע, היא הנמיכה את קולה.

"יודעת את הסוד שלך"

גופו נדרך "איזה סוד.. אין-אין לי סוד", 

"אל תדאג אני לא אגלה"

כתפיו נרפו, פניו הפכו עייפות.

הוא התיישב על הכורסא.

נראה שהצורך להכחיש יצא ממנו,

"את לא מפחדת?"

"זה לא נחמד לגלות שחבר טוב שלך הוא אדם-זאב" היא אמרה בחופזה,

"אבל זה לא מפחיד, כלומר, אתה לא זאב עכשיו, אתה רמוס, אתה חבר טוב,

אבל זו לא הסיבה שהבאתי אותך לכאן".

רמוס נראה מסוקרן, "למה הבאת אותי לכאן?"

לילי נשמה עמוק, "הבאתי אותך לכאן, כי... גם לי יש סוד, אנחנו דומים רמוס, ואנחנו יכולים להעזר זה בזה."

היא ראתה שהוא מתכוון לדבר ולכן אמרה מהר "בבקשה תתנן לי לסיים."

"אני לא באה ממקום לסכסך או משהו, ואני יודעת שאנחנו לא חבירם קרובים כמו שהבנים חברים שלך,

אבל אני יכולה להבן אותך יותר מהם, כי אני כמוך רמוס, אני לא אשת-זאב אם זה מה שהתכוונת לשאול,

אבל גם אני עוברת שינויים כל הזמן, אני לא מדברת עם שינויים רגשיים, אני משתנה פיזית.

במשך 5 שנים חשבתי שאני לבד בזה, ואז התעורר בי חשד לגביך, בגלל שאתה במקרה חולה בלילות ירח מלא,

כי אתה תמיד מסתכל על הירח בפחד, אני יודעת מה זה לחיות פחד שיגלו, תאמין לי שאני יודעת.

מגיל 10 אני חיה בפחד הזה." היא דברה בחופזה, כאילו מפחדת שיעצור אותה.

"

"לפני שאתה מחליט עם להקשיב לי או לא, אני רוצה להראות לך משהו, אבל אתה חייב להישבע שלא תגלה

לאף אחד, גם לא לחברים שלך"

הוא הנהן, לשבריר שנייה עיניו נראו מפוחדות, ואז חזרו למצבן הנעים כרגיל.

"אני מראה לך את זה כי אני סומכת עליך. אפילו ההורים שלי לא יודעים."

היא נכנסה באיטיות לאגם, מתיישבת בתוכו כשרגליה צמודות לפניה.

15 ,14, 13

היא הרגישה שהיא רועדת, אבל אין דרך חזרה, בין עם תצא מהמים ובין אם לא, הוא יגלה.

5, 4, 3,

נו כבר, נו כבר היא נכנסה לפניקה שקטה.

1, 0

היא הרגישה את השינוי, את גופה הופך למים בצורה אנושית ואז חוזר בחזרה רק עם שינוי קטן,

היא חייכה בסיפוק והקלה.

"לילי, מה אני רואה?" היא שמעה את קולו המפוחד של רמוס.

היא הסתובבה אליו בגופה העליון, 

חושפת זנב קשקשים זהוב.

 --------------------------------------------------------------------

 יש לי המשך ממש טוב (לדעתי),

ואני מחכה לפרסם אותו,

אבל אני לא יודעת אם תהיו מרוצים ממנו,

אולי ארבע תגובות ועוד רשום לעדכוים של הפאנפיק,

יתנו לי המון מוטיבציה לעלות אותו.

וכמובן שהשלושה הראשונים שיגיבו והרשום החדש אהיו בהקדשה של הפרק הבא, כי אתם עושים לי כיף יותר לכתוב.

תגיבו מלא, כי זה לא כואב (אני לא יודעת לעשות קללת קרואשיוטוס).

תחייכו, תישארו בריאים.

שלכם תמיד, עונה לתגובות (לפעמים קצת בדיי ליי).

גליה גולדברג! 

הפרק הקודם		הפרק הבא