השבעה בהוגוורטס

פרק 7

נ.מ פרסי

 נזכרתי בשיחה עם הדג זהב הנחמד:

אני- היי

דג- ...

אני- איך קוראים לך?

דג- ...

אני- דינו?! מי קורא לדג שלו דינו?!?!

דג- ...

אני- טוב, אני חייב ללכת, נועצים בי מבטים.

דג- ...

לא משנה, זו סתם הייתה שיחה נחמדה, אנני-וואי...

יצאנו מהחנות.

"אתה רוצה מטאטא?" גברת וויזלי שאלה את פרסי.

"אםם... אני קצת פחות אוהב להיות למעלה" הוא הצביע על השמיים.

"ובכול זאת?" פרד שאל (אצלי פרד עדיין בחיים למי שלא הבין),

"אתה יודע שיצאה גירסה חדשה של מטאטאים, יותר טובה, חזקה, ומהירה מאש המחץ!" השלים אותו ג'ורג'.

נ.מ הארי

מה! איך אני לא שמעתי על זה??

"איך קוראים לו?" ג'יני נראתה נלהבת.

"ברק" ג'ורג' ופרד אמרו בתאום מושלם, מפחיד.

פרסי נדרך, "אני לא יכול לטוס על מטאטא שקוראים לו ברק!" הוא זעק, "זו התגרות בגורל!".

"וואו אחי, דרמה קינג (כמו דרמה קווין רק בזכר)" פרד מלמל,

פרסי גלגל את עינייו.

"ובכל מקרה, לא היינו רוצים שהוא ילמד לעוף, מסיבות (שאתם כנראה מבינים) אישיות." רון לחש לי ולהרמיוני.

אבל פרסי עמד לידינו, והוא כנראה שמע, כי הוא התקדם בצעדים נחושים לחנות המטאטאים.

כעבור דקה (בערך) הוא חזר עם מטאטא עטוף בידו.

"מה קנית?" רון שאל, פרסי הביט בו במבט ששידר:

כמה אידיוט הבחור?

"מטאטא" הוא ענה לרון כאילו הוא מדבר עם ילד בן חמש.

פרד וג'ורג' צחקו, כאילו, אותו צחוק, ממש אותו צחוק!, קריפי, ממש קריפי. 

"חוזרים עכשיו למחילה?"הרמיוני שאלה בעודה מחזיקה בשתי ידיה ערמת ספרים עבים, שנראתה כבדה.

"צריכה עזרה" פרסי שאל בגבה מורמת, כאילו רק עכשיו הבחין בהרמיוני.

"כן" היא ענתה.

הוא לקח ממנה את הספרים, כולם.

שוויצר.

היא התייצבה ונמתחה, לוקחת את הזמן.

חצופה.

היא אמרה לו "תודה".

הוא החזיק את הספרים ביד אחת ובשניה את המטאטא, בתוך התיק על הגב שלו היו את שאר הדברים שהוא קנה היום (כולל עוד ספרים).

שוויצר כפול.

"טוב" גברת וויזלי נאנחה, "אנחנו נחזור עכשיו למחילה, ומחר, אתם תקומו ממוקדם כדי שלא תפספסו את רכבת האקספרס".

"אקספרסו?" פרסי לחש להרמיוני, "מה, זאת רכבת שמחלקת בה אקספרסו? איך בא לי-קפה כחול",

הרמיוני צחקה, "רכבת האקספרס פרסי, לא אקספרסו! זה לא קפה! חוץ מזה שאומרים אספרסו ולא אקספרסו. ו... מה זה קפה כחול?".

"לא משנה, ואת יודעת, את ממש מזכירה לי את אנ- מישהיא שאני מכיר, שתיכן מעולות בלהשבית שמחות!" הוא מחה.

אני ורון צחקקנו בעוד הרמיוני הזעיפה פנים, וניסתה לשכנע את פרסי להביא לה כמה מהספרים:

הרמיוני- "פרסי זה כבד! אתה צריך עזרה!"

פרסי- "זה לא כבד, סחבתי דברים כבדים הרבה יותר!"

הרמיוני- "כן, כמו מה?"

פרסי- "זאת לא הנקודה! אני לא צריך עזרה"

בסופו של דבר הרמיוני נכנעה, והתעתקנו ביחד למחילה.

אני שונא להתעתק!

אחרי ארוחת הערב, ארוחת הישרדות, צריך לקחת מה שאפשר לפני שפרסי יקח.

הלכנו לישון, מכיוון שאני חולק חדר עם רון ופרסי, אני גם ישן איתם (מין הסתם).

-----------------------------------------------------------------

רון כבר נרדם.

וחשדתי שגם פרסי, אבל מכיוון שלא הגיעו לאוזני מלמולי הלילה שלו, לא הייתי בטוח.

הרמתי את ראשי מהכרית, והנה הוא! מחייך כשהוא מחזיק תמונה מול פניו.

אולי התמונה שהוא הראה לנו.

טוב, אולי הוא רוצה להיות עייף מחר, אבל אני לא!

אז הולך לישון עכשיו.

"לילה טוב" פרסי לחש לי באגביות, "לילה" מלמלתי אליו בעוד עיניי נעצמות, ואור הירח העדין מלטף את פני.

-------------------------------------------------------------------------------------------

שמתי לב שלאחרונה, מגיבים לי הרבה פחות.

 אם אני כותבת פחות טוב, אפש להגיד לי ואז אני אשפר.

 יש לי תוכניות מדהימות לפרקים הבאים!

אתם לא תאמינו על מה אני חושבת בשבילכם!

כמו תמיד, תגיבו, תדרגו, ותירשמו לפאנפיק!

זה נותן לי מלאאא מוטיבציה!

שלכם תמיד,

גליה גולדברג

הפרק הקודם		הפרק הבא