full moon

בבוקר שלמחרת הגעתי לאוניברסיטה מוקדם, כהרגלי, נכנסתי לכיתת הלימוד וחיכיתי, פתחתי את הספר שלי והתחלתי לקרוא.
'בדרך כלל אנשי הזאב נמצאים בחבורות לא גדולות, אם השנים פיתחו אנשי הזאב יריבות כלפי הערפדים. ידוע על מקרים בהם אף תקפו ערפדים כדי להגן כל שבטיהם... '
קבוצה של כמה בנים ובנות נכנסה לכיתה ודיברה בקול רם, הרמתי את ראשי לשנייה וחזרתי לספר.
'...את אנשי הזאב ניתן לזהות בכמה דרכים, חום גופם גבוה מהרגיל, נראה שהם מפותחים לגילם, חזקים במיוחד ובעלי גוף אתלטי...'
המרצה נכנס לכיתה והכריז "כולם להכניס ספרים, להפסיק לדבר יש בוחן פתע"
סגרתי את הספר ונאנחתי, עוד שיעור מייגע. הסתכלתי מסביבי וחיפשתי את אוליבר, הוא לא הגיע. הסתכלתי מסביבי חיפשתי את אחד מהחברים שלו, גם להם לא היה סימן. דפי הבוחן הגיעו אלי, שלפתי עט מתיקי והתחלתי לענות על השאלות.
כשהשיעור נגמר יצאתי החוצה במהירות, רציתי לראות את אוליבר, יצאתי החוצה למדשאות הסתכלתי סביבי וחיפשתי אותו או מישהו מהחבורה שלו, אך לא מצאתי אף אחד מהם. התחלתי לדאוג.
במהלך היום המשכתי לחפש אחריו, יצאתי החוצה למדשאות, הלכתי לקפיטריה, לכל כיתות הלימוד שהוא או אחד החברים שלו היו אמורים ללמוד בהן, אך לא ראיתי שום סימן לו או לחבריו.
בסוף היום התחלתי ללכת לכיוון היער כאשר שמעתי את אוליבר קורה לי
"לונה!!"
הסתובבתי וראיתי את אוליבר רץ לקראתי
"שלום לך" אמרתי וחייכתי אליו
"היי,  מה שלומך?" הוא שאל והתנשף

"אני בסדר, איפה היית היום?"

"אממ...קרה משו בכפר" הוא נראה מהורהר

"אה טוב..."אמרתי והתחלתי להסתובב לכיוון היער

"חכי, חשבתי...אם אל לא עושה כלום היום בערב אם תרצי ללכת איתי לאנשהו" הוא הסמיק קלות

"בשמחה, לאן נלך" חייכתי אליו

"זאת הפתעה" הוא אמר וחייך אלי חיוך מתגרה

"נו תגלה לי! אני שונאת הפתעות"

"אין סיכוי, אני יאסוף אותך מפה ב8"

"מאוחר מהרגיל..."

"אין לימודים מחר זוכרת?" הוא אמר וחייך אלי

"נו טוב...להתראות"הסתובבתי והלכתי לתוך היער

"להתראות!" הוא קרא אחרי

הגעתי הביתה רועדת מהתרגשות, ג'ספר ראה זאת וגיחך

"תני לי לנחש, את שוב יוצאת איתו הערב נכון?"

"אולי"

"תזהרי..."

"אני יזהר, קרציה..."

"אני באמת מוצץ דם"

"לא מצחיק" אמרתי וחבטתי לו בכתף

"לונה ברצינות, אם במקרה הלילה תתקרבו יותר מהרגיל" הוא נראה קצת נבוך "אני לא רוצה שאת יודעת...'תסחפי'..."

"אוי ג'ספר! אתה לא עושה לי את השיחה הזאת"

הוא הסתכל עלי מבולבל ואז נפל לו האסימון "הו, לא ממש לא!" ואז הוא התעשת "אני רק אומר שתזהרי ושתלטי בעצמך, אוקי?"

"ג'ספר אל תדאג אני בשליטה מלאה"

"את בטוחה שאת לא רוצה שאני יהיה באזור?" הוא הסתכל עלי במבט מתחנן

"לא"

"טוב בסדר איך שאת רוצה"

הייתה שתיקה קצרה ואז אמרתי "אני יוצאת לצוד אתה רוצה להצטרף?"

"לא תודה"

יצאתי החוצה ושאפתי את ריחו הנעים של היער, בחוץ כבר השמש התחילה לשקוע התחלתי לרוץ במהירות לכיוון מרכז היער, נעצרתי אחרי כמה דקות הרחתי את האוור, פתאופ שמעתי צבי מתקרב לעברי חייכי חיוך קטן וחיכיתי שהוא יופיע, כאשר הוא הופיע זינקתי עליו, ניסיונות ההחלצות שלו היו חסרי סיכוי, מעוררי רחמים נשכחתי אותו נשיכה בצוואר, לא אהבתי לשחק עם האוכל.

חזרתי לביקתה פרועה, ג'ספר נעלם. כנראה הלך לטייל.

נאנחתי, לקחתי איתי בגדים נקיים והלכתי להתקלח. כשסיימתי להתארגן הסתכלתי על פניי במראה, וחשבתי על מה שג'ספר אמר, אני באמת חייבת להזהר.

כשסיימתי להתארגן והתכוננתי לצאת, כתבתי לג'ספר פתק והשארתי אותו על הספה המתפרקת:

'ג'ספר, אני יחזור לא מאוחר, תנסה למצוא תעסוקה שהיא לא לעקוב אחרי...

לונה'

יצאתי מהבקתה והתחלתי ללכת לכיוון האוניברסיטה.

כשהגתי כבר ראיתי את אוליבר מחכה לי ליד מכוניתו, חייכתי לעצמי.

"היי"

היי" הוא הסתכל עלי במבט בוחן, מכף רגל ועד ראש ונראה קצת המום. לפעמים שכחתי

את ההשפעה שיש לי על אנשים, חיזקתי את ההסוואה של הריח, לפחות זה. ניכנסנו

למכונית ויצאנו לדרך.

" לאן אנחנו נוסעים?"
"אמרתי לך כבר, זאת הפתעה" הוא חייך חיוך קטן.
"אוחחח"
"את ממש חסרת סבלנות אה?" הוא חייך חיוך משועשע
"מה קרה היום בכפר שלך שהיה כל כך דחוף?"
"צץ משהו...זה לא משנה וזה לא חשוב" הוא הרצין בפתאומיות ואז התרכך "כמעט הגנו"
"יופי" ניסיתי לבדוק איפה אנחנו על פי הריח אבל לא הצלחתי.
אחרי עוד כמה דקות נסיעה אוליבר החנה את המכונית.
"אל תזוזי!" הוא יצא ופתח לי את הדלת "תעצמי עיניים"
עצמתי עיניים אבל מיד הגיע אלי הריח המלוח של הים
"אוקי תסמכי עלי, תחזיקי לי את היד" החזקתי לו את הזרוע כדי שלא ירגיש כמה אני קרה
"בסדר את יכולה לפתוח את העיניים"
פתחתי את העיניים בבת אחת, מה שראיתי היה כמו ציור מושלם.
הלילה היה בהיר לגמרי ללא עננים, וירח גדול ומלא העיר את הכל באור כסוף. הים היה שחור לגמרי, הגלים התנפצו על על הצוק שעליו עמדנו והתיזו רסיסים נוצצים, הכל היה שלו כל כך ושקט, לא שמעו שום דבר ולא היה שום אור מלבד אורם של הכוכבים והירח.
"זה...זה מושלם!" אמרתי בהלם.
"חשבתי שאת לא אוהבת הפתעות" הוא אמר וגיחך
"זאת בסדר" אמרתי וחייכתי אליו, הוא  התקרב אלי ושם את ידיו על מותני. הוא הרכין את ראשו ונישק אותי על שפתיי נשיקה קצרה ורכה, ואז הביט בעיני כאילו כדי לקבל אישור וכשראה שאני לא מתנגדת הוא רכן שנית ונישק אותי הפעם נשיקה ממושכת שגרמה לראשי להסתחרר.התמכרתי לתחושה. מגע שפתיו בשפתיי היה כמו חלום מדהים שלא רציתי שיגמר.

הפרק הקודם