הקוסמים לומדים בזום

טוב אזזזז

סליחה שלקח לי זמן לפרסם

לא היה לי רעיונות.

אבל אתם צכירים את זה שאתם מחכים לרעיונות והמוח שלכם משתתק

ואז מתיאשים ופתאום- מקבלים רעיון!

טוב אז תצפו להתפתחות מהפרק הבא

שיבוא מחר או מחרתיים

אני נראה לי מתחילה לימודים השבוע אז אני ישתדל לפרסם לפני שאני יתחיל.

הפרק מוקדש לכל מי שדרג שאין-לי-מושג-מי-זה אבל אתם עדיין מוקדשים

אני אשמח לתגובות.

ואני מקווה שמה שכתבתי עכשיו לא יותר ארוך מהפרק😜😜

עדי

"עוד שיעור אחד ואני אתפוצץ" רטנתי לסבתא שלי.

"אבא ואימא שלך לא היו מתלוננים על שיערים נוול" היא ענתה בקול מוכיח.

נאנחתי, מתי סבתא שלי תבין שאני. לא. ההורים. שלי. נקודה.

"נוול זכרת להאכיל את טרוביר" היא שאלה.

"כן" עניתי (ת'אמת שלא אבל לא היה לי כוח להרצאה על: "חשיבות האכלת צפרדים")

ולהשקות את המרגוסים?

כן.

ולסדר את החדר שלך?

כשלא עניתי סבתא שלי התחילה להסביר לי על: "חשיבות העניין בסידור החדר כל יום, וככה הבלגן לא מצטבר ואין יותר מדי הרבה עבודה"

טוב אני יעצור פה כדי שלא תברחו.

"ונוול אין לך שיעור עכשיו?" היא שאלה בגבות מכווצים.

"אוי לא.." נחרדתי.

"נוול תעלה עכשיו לשיעור!" היא אמרה בקול מוכיח.

"טוב סבתא" אמרתי ופניתי לכיוון המדרגות.

"ועל תשכח לסדר את החדר" היא קראה אחרי.

עליתי את המדרגות שתים שתים-בום נפלתי!

אאוץ!

עליתי במהירות לחדר שלי.

לא היה לי זמן לדרשה על: "מה קורה כשממהרים ולא מתכננים את היום"

נכנסתי לחדרי, איך שאני מתגעגע לגמדוני-בית! החדר היה באמת הפוך. בקושי רב פילסתי לעצמי דרך לשולחן וזרקתי את כל הדברים שהיו שם על הרצפה

בום! התכופפתי לראות מה קרה, אוי לא זה לא קורה לי! הקסת דיו שלי נשברה וכל הרצפה הייתה שחורה, הררי הבגדים על הרצפה התכסו בשחור.

אתם בטח אומרים לעצמכם: "ביג דיל! קוסמים לא לובשים גלימות שחורות כל הזמן?"

אם אמרתם את זה, לכו לראות את הסרט הארי פוטר שוב.

אז איפה היינו? אה נכון לא רציתי שהגרביים שלי יתכסו בשחור, אז התיישבתי בצורה מוזרה כשהרגליים שלי על הכסא, זה לא היה נוח, על תנסו את זה.

איזה שיעור יש עכשיו? ניסיתי להיזכר, אבל המערכת שיעורים פשוט פרחה לי מהראש. ניכנסתי למערכת שיעורים שהוגוורטס שלך לנו. וחיפשתי את השנה החמישית. "הנה זה" צעקתי בהתלהבות.

אבל עכשיו הייתי בבעיה, היום יום שני או שלישי?

אז זכור לי שביום חמישי הלכנו לחנות ירקות כי היה מבצע ליום חמישי בלבד.

זה אומר שיום אחר כך שלחתנו וידיו להורים שלי(לא נכנס לזה) ויום אחר כך פוצצתי את הלפטופ (סיפור ארוך)ויום אחר כך שלחנו לתיקון-זה אומר יום ראשון.

אבל אני לא זוכר אם החזירו לנו את זה באותו יום או יום אחרי זה.

ואני לא יכול לרדת מהכיסא לבדוק או לשאול את סבתא שלי כי אז אני יתלכלך.

ולצעוק אני גם לא יכול.

סבתא שלי אנטי-צעקות

בנוסף לעוד המוני דברים

בסוף נזכרתי שהיה לנו אתמול שיעור אם סניפ(לא משהו שקל לשכוח)

אז אין לנו אותו היום שזה אומר שיעור לחשים.

נכנסתי לשיעור והדלקתי את המצלמה. למה תלמידים לא מדליקים מצלמה? אני לא מבין את זה..

"תלמידים יקרים יש לי הודעה בשבילכם" נשמע קולו של הפרופסור הפצפון.

"היום בשעה 10 בלילה פרופסור דמבלדור ימסור לכם הודעה חשובה"

"אאאאההה" צעקתי.

"אדון לונגבוטם?"שאל הפרופסור.

"כלום" מלמלתי.

אבל נלחצתי משלוש סיבות:

אוי לא....

הפרק הקודם		הפרק הבא